ספר יצורים מיתולוגיים 3 - מעוצב - ערכים ם · מגדיר היצורים — סדר א״ב

2.14 ט · ◆ טאו־טיה

ראש רעב חסר גוף, שאכל את עצמו ולא הפסיק להיות רעב. הוא מכלה ציוד ומזון לפני שהוא מכלה אנשים, וזה סוג הפסד שקשה להתאושש ממנו.

הטאו־טיה הוא רעב שקיבל צורה — ואם לשפוט לפי צורתו, גם הרעב עצמו כבר אכל כמעט את כולה. מן היצור נותר למעשה ראש בלבד: גולגולת רחבה וכבדה, עיניים שקועות ולסת עצומה שתופסת חלק גדול מפניו. אין לו גוף, אין לו קיבה נראית לעין ואין בו מקום סביר שאליו יכול להגיע כל מה שהוא בולע. למרות זאת הוא אוכל ללא הפסקה, ולעולם אינו מתמלא.

הסיפור המקובל על מקורו פשוט ומטריד. הטאו־טיה היה פעם יצור שלם, אבל רעבונו היה גדול כל כך עד שלאחר שאכל כל דבר בסביבתו החל לאכול את עצמו. תחילה נעלמו הגפיים, אחר כך הגוף, ולבסוף נשאר רק הראש — אך הרעב לא פחת אפילו במעט. מלומדים חלוקים אם הסיפור מתאר אירוע ממשי או רק את טבעו של היצור, אולם התוצאה אינה נתונה במחלוקת: לטאו־טיה אין עוד דבר מלבד פה המסוגל לאכול.

גם תנועתו נראית בלתי אפשרית. הוא מתקדם בזינוקים, גלגולים ותנועות פתאומיות של הראש כולו, כאילו הלסת עצמה מושכת אותו קדימה. על קרקע ישרה התנועה מגושמת למראה אך מהירה דיה כדי להפתיע, ובמקום צפוף הוא פשוט מטיח את עצמו בחפצים, נושך אותם וממשיך. הוא אינו מנסה לבחור דרך נקייה — מבחינתו רוב המכשולים הם פשוט דברים שאפשר לאכול.

וזה מה שהופך אותו למסוכן. טאו־טיה אינו מתחיל בהכרח בבשר. הוא נמשך בראש ובראשונה אל מה שאפשר לכלות בקלות ובכמות גדולה: שקי מזון, חביות, תרמילים, שמיכות, אוכפים, מגינים, נרתיקים, חבלים ולעיתים אפילו כלי נשק. שיירה יכולה לשרוד מפגש עם טאו־טיה בלי שאיש ייהרג ובכל זאת לצאת ממנו במצב גרוע בהרבה, לאחר שאיבדה את האוכל, את המים, את האוהלים ואת רוב הציוד הדרוש להמשך הדרך.

הוא אינו מבחין בין דבר יקר לזול. חרב משובחת אינה מעניינת אותו יותר מכף עץ אם שתיהן נמצאות בהישג הלסתות. ההבדל היחיד הוא כמה קל לבלוע אותן. חפצים רכים וקטנים נעלמים מיד; חפצים גדולים נשברים, נלעסים או נגררים לתוך הפה בחתיכות. המתכת עצמה אינה מרתיעה אותו, אף שהוא עשוי להעדיף חומרים קלים יותר כאשר קיימת בחירה.

מזון מושך אותו במיוחד. ריח של בשר צלוי, תבואה, גבינה או פירות יכול לגרום לטאו־טיה להתעלם מאנשים שנמצאים ממש לידו ולרדוף אחרי שק אספקה. מסיבה זו יש מקרים שבהם הדרך הטובה ביותר להינצל ממנו היא להשליך מזון בכיוון אחר ולברוח בזמן שהוא טורף אותו. הבעיה היא שהיצור מסיים מהר מאוד. מה שהיה אמור להספיק לשבוע שלם יכול להיעלם בתוך דקות.

הוא אינו אוכל לשם הישרדות. שום כמות אינה מספיקה, והוא אינו נעשה איטי או שבע לאחר ארוחה. אפילו לאחר שבלע את תכולת מחסן שלם הוא יסתובב מיד לחפש את הדבר הבא. זו גם הסיבה שאין דרך אמיתית "להאכיל אותו עד שיירגע". אפשר רק להסיח אותו למקום אחר.

הטאו־טיה אינו תבוני במובן הרגיל. הוא אינו מנהל משא ומתן, אינו מכיר תודה ואינו מתכנן מארב. כמעט כל החלטה שלו נובעת מן השאלה הפשוטה: מה אפשר לאכול עכשיו? הדבר הופך אותו לצפוי, אך לא בהכרח קל. מי שמחזיק את כל הציוד הדרוש למסע על גבו הוא גם זה שנראה בעיניו כאוסף גדול במיוחד של דברים לבליעה.

יש לכך השפעה מוזרה על שיירות. לעיתים האנשים החזקים ביותר אינם המטרות הראשונות אלא הפרדות, העגלות ונושאי האספקה. הטאו־טיה יכול לחלוף על פני לוחם חמוש כדי לנשוך שק קמח, לקרוע את הרצועות שמחזיקות חבית או לבלוע מגן שלם. רק כאשר אין בסביבה דבר מעניין יותר — או כאשר אדם עומד ממש בין הלסתות לבין הטרף — נעשה הבשר עצמו המטרה העיקרית.

הנזק שהוא משאיר אחריו מתגלה לעיתים רק מאוחר יותר. פציעה אפשר לחבוש; אובדן שקי המזון באמצע אזור פראי, חבל הטיפוס היחיד או המגן של הלוחם הראשי עלול לסכן את המסע כולו. לכן מי ששרד טאו־טיה יכול עדיין להפסיד לו. הוא אינו חייב להרוג אף אחד כדי להפוך את המשך הדרך לבלתי אפשרי.

⚔️ הטאו־טיה בקרב

בקרב הטאו־טיה פשוט מזנק אל הדבר שנראה לו אכיל ביותר. הוא אינו בוחר יריב לפי כוח או מעמד ואינו מנסה להכריע את מי שמסוכן לו ביותר. שק גדול, תרמיל עמוס או מגן הנמצא מולו יכולים לקבל עדיפות אפילו על פני אדם שכבר פגע בו.

המאפיין החשוב ביותר של נשיכתו הוא שהיא אינה חייבת לפגוע בגוף. כאשר הלסתות נסגרות היטב, הטאו־טיה מסוגל לבלוע ציוד במקום לפצוע את בעליו. מגן יכול להיעלם מן היד, תרמיל מן הגב או חפץ גדול מן החגורה. לפעמים הדבר מציל את האדם מן הנשיכה עצמה — אבל משאיר אותו מיד בלי הפריט שעליו הסתמך.

מי שמנסה להגן על ציודו בכל מחיר עלול להסתבך. קל יותר לפעמים לוותר על שק, חבית או אפילו מגן מאשר להיכנס למשיכת כוח מול פה שכל קיומו בנוי לבליעה. חבורה שמכירה את היצור יכולה לפזר חפצים זולים או מזון בכמה כיוונים, להרחיק אותו מן האספקה החשובה ולנצל את התיאבון הצפוי שלו.

הטאו־טיה עצמו אינו לוחם מתוחכם. הוא אינו מתחמק היטב, אינו משתמש בשטח ואינו מבין פיתיון. זו חולשתו הגדולה. מי שמצליח להרחיק את הציוד החיוני, להשאיר מולו מטרות חסרות ערך ולתקוף בזמן שהוא עסוק בבליעה יכול להתמודד איתו הרבה יותר בקלות מאשר מי שמגן על עגלת האספקה במקומה.

עם זאת, כל קרב שמתארך פועל לטובתו במובן אחר. בכל רגע נוסף הוא עלול להשמיד עוד חפץ שאי אפשר להחליף. לכן המטרה אינה רק להביס את הטאו־טיה, אלא לעשות זאת לפני שהוא אוכל את הסיבה שבגללה היה כדאי לנצח.

✨ יכולות מיוחדות

רעב בלי גוף. הטאו־טיה אכל את גופו שלו עד שלא נשארו בו אלא ראש ולסתות. הוא רעב תמיד ואינו יכול להגיע לשובע, בלי קשר לכמות שאכל.

בולע. כאשר הטאו־טיה משיג פגיעה מלאה, הוא יכול לבלוע ציוד, חפץ נישא או מגן במקום לגרום לפציעה. החפץ נעלם לתוך פיו ועלול להיות אבוד לחלוטין. במשחק: במקום נזק: החפץ נבלע ואבד. היריב רשאי למבחן זריזות ב־20- כדי למשוך אותו בזמן.

אוכל לפני שהוא הורג. אם יש בסביבה מזון, ציוד או חפצים שקל לבלוע, הטאו־טיה יעדיף בדרך כלל אותם על פני בשר חי. הדבר הופך אותו למסוכן במיוחד לשיירות, מחנות ומסעות ארוכים. במשחק: מזון או ציוד גלויים בטווח 10 מטרים: הוא עובר מבחן רצון ב־30-; בכישלון הוא פונה אליהם ואינו תוקף באותו סיבוב.

🗺️ תפוצה

טאו־טיה מופיע בעיקר במקומות שבהם יש משהו רב לאכול: דרכי מסחר, מחסנים נטושים, חורבות שבהן נשאר ציוד, שדות קרב לאחר שהלוחמים עזבו ומקומות שבהם שיירות נאלצות לעבור בנקודות צפופות. הוא אינו זקוק לבית גידול מסוים ואינו מקים מאורה מסודרת; כאשר אזור התרוקן מדברים שאפשר לכלות, הוא פשוט ממשיך הלאה.

דיווחים עליו מוכרים מגוסיה, תרבניה, הוונה, ממלפה וגוטורו, בעיקר לאורך נתיבי מסחר ובשולי אזורים מיושבים. הוא נדיר בשממות שבהן כמעט אין מזון, ציוד או תנועה, ונפוץ יותר במקום שבו אנשים עצמם מביאים אליו את הדבר שהוא רוצה.