ספר החוקים המעוצב · פרק 3 · חושים, תפיסות עולם ותכונות

3.2 החושים · טבלת הפתעה מאחור

להלן טבלה המציגה את הבונוסים והמינוסים שמקבל הגיבור למעלת האינסטינקט שלו לצורך קביעת הסיכוי להפתיעו לפי העמודה המתאימה במעלה זו.

את הערך הנקוב בטבלה, הגיבור מוסיף או מפחית מסכום מעלת האינסטינקט שלו רק כדי לקבוע את הסיכויים להפתיעו מאחור. סכום האינסטינקט שלו אינו משתנה לתחומים אחרים.

הטבלה מציגה שינויים אלו, לאור דרגות השמע השונות:

חוש הריח

חוש הריח מייצג את יכולתו של היצור לקלוט ריחות, לזהות את מקורם, להבחין בין ריחות שונים, לעקוב אחר עקבות ריח, ולזהות סימנים סביבתיים שאינם נקלטים בהכרח בראייה או בשמיעה.

הדרגות נעות מ־0, המייצגת היעדר מוחלט של חוש ריח, ועד 6 ומעלה, המייצגת חוש ריח על־טבעי.

דרגה 0 — חסר חוש ריח

היצור חסר חוש ריח לחלוטין. הוא אינו מסוגל לקלוט ריחות, להבחין ביניהם או להיעזר בהם לצורך התמצאות, מעקב או זיהוי.

דוגמאות למבחנים שבהם חוש הריח עשוי להיות חשוב במיוחד: מעקב אחר עקבות ריח, זיהוי פרח בעל ריח עז, הבחנה בריח עשן, רעל, חיה, מזון מקולקל או יצור שעבר במקום.

דרגה 1 — חוש ריח קלוש

ליצור יש חוש ריח חלש מאוד. כדי שיוכל לקלוט ריח, עליו להיות עז במיוחד ולהימצא במרחק קטן מאוד ממחושי הריח של היצור.

גם כאשר הריח נקלט, הוא חלש, מטושטש וקשה לזיהוי. היצור עשוי להבין שיש ריח כלשהו, אך יתקשה לקבוע את מקורו, את סוגו או את משמעותו.

דוגמאות למבחנים כאלה: מעקב אחר עקבות ריח, הבחנה בריח של צמח חריף, זיהוי חיה סמוכה או קליטת ריח יוצא דופן בסביבה.

דרגה 2 — חוש ריח פגום

ליצור יש יכולת הרחה מוגבלת. הוא מסוגל לקלוט בעיקר ריחות חריפים, ריחות חזקים במיוחד, או ריחות שמקורם קרוב מאוד למחושי הריח שלו.

ריחות עדינים ייקלטו רק אם הם מרוכזים במיוחד, וריחות ישנים או מדוללים יהיו בדרך כלל קשים לזיהוי.

דרגה 3 — חוש ריח ממוצע

היצור מריח בדומה לבן־אדם בעל חוש ריח ממוצע. הוא מסוגל לקלוט ריחות רגילים, לזהות ריחות חזקים ולהבחין במקור ריח ברור כאשר התנאים סבירים.

השפעה על תכונות: ללא שינוי.

דרגה 4 — חוש ריח מפותח

ליצור יש חוש ריח רגיש ומהוקצע. הוא מסוגל לקלוט ריחות עדינים ומדוללים, ולהבחין בריחות שנותרו באזור גם לאחר שמקור הריח כבר אינו נמצא במקום.

בנוסף, היצור מסוגל לזהות באופן מדויק יותר סוגי ריחות שונים, להבדיל ביניהם, ולעיתים אף לקשר אותם ליצור, חומר, מזון, צמח או אירוע מסוים.

דרגה 5 — חוש ריח מעולה

ליצור יש חוש ריח יוצא דופן. הוא מסוגל לקלוט גם ריחות עדינים מאוד שמקורם רחוק, וכן ריחות שכבר החלו להתנדף ולהיחלש.

היצור מסוגל לזהות ריחות שנותרו בשטח זמן רב לאחר שנפלטו ממקורם, ואף להבחין בין ריחות שונים כאשר הם מעורבים זה בזה. יכולת זו מאפשרת לו לעקוב, לזהות, להשוות ולהבדיל בין מקורות ריח ברמת דיוק גבוהה מאוד.

דרגה 6 ומעלה — חוש ריח על־טבעי

בדרגה זו חוש הריח חורג מגבולות היכולת הטבעית. הוא עשוי להתבטא בדרכים שונות, בהתאם לגזע, ליצור או למקור הכוח שהעניק את היכולת.

בדרך כלל מדובר בחוש ריח המסוגל לקלוט ריחות מטווחים ארוכים מאוד, גם כאשר הריח ישן, מדולל או כמעט התנדף לחלוטין.

במקרים מסוימים חוש הריח העל־טבעי מאפשר גם לזהות מצבים נפשיים או גופניים של יצורים אחרים על פי ריחם, כגון:

פחד.

ייחום.

עצבנות.

חרדה.

כעס.

מחלה.

פציעה.

תשישות.

לחוש ריח על־טבעי יכולות להתלוות גם יכולות מיוחדות נוספות, כגון קליטת ריחות מתחת לפני המים, הבחנה בריחות דרך מחסומים דקים, זיהוי שאריות ריח קסומות, או מעקב אחר עקבות ריח גם בתנאי סביבה קשים במיוחד.

ההשפעות המכאניות המדויקות של דרגה 6 ומעלה נקבעות לפי סוג חוש הריח העל־טבעי ועוצמתו.

חוש הטעם

חוש הטעם מייצג את יכולתו של היצור לזהות טעמים, להבחין בין מרכיבי מזון, לגלות קלקול, לזהות רעלים או חומרים חריגים, ולעיתים אף לזהות חומרים שאינם מזון באמצעות טעימתם.

הדרגות נעות מ־0, המייצגת היעדר מוחלט של חוש טעם, ועד 6 ומעלה, המייצגת חוש טעם על־טבעי.

דרגה 0 — חסר חוש טעם

היצור חסר לחלוטין את חוש הטעם. הוא אינו מסוגל להבחין בין טעמים, לזהות מרכיבי מזון באמצעות טעימה, או להיעזר בטעם כדי לזהות רעל, קלקול או חומר זר.

דרגה 1 — חוש טעם קלוש

ליצור יש חוש טעם קלוש מאוד. הוא מסוגל לחוש רק טעמים חזקים במיוחד, כגון מזון מלוח מאוד, חריף מאוד, מתוק מאוד או חמוץ מאוד.

במקרים מסוימים היצור מסוגל לחוש רק סוג מסוים של טעם או תיבול, ואילו טעמים אחרים כמעט ואינם נקלטים אצלו. בשל כך, יש לו קושי משמעותי בזיהוי מרכיבי מזון שונים.

דוגמאות למבחנים כאלה: זיהוי מזון מורעל, הבחנה במזון מקולקל, גילוי רכיב חריג במאכל, או זיהוי טעם של חומר מסוים.

דרגה 2 — חוש טעם פגום

ליצור יש חוש טעם פגום אך קיים. הוא מתקשה לקלוט טעמים חלשים או עדינים, ולעיתים אינו מבחין בהם כלל.

הוא עשוי לזהות טעמים מוכרים וחזקים, אך יתקשה לזהות מרכיבי מזון שאינם מוכרים לו היטב, או להבחין בשינויים עדינים בטעם.

דרגה 3 — חוש טעם ממוצע

היצור טועם בדומה לבן־אדם ממוצע. הוא מסוגל להבחין בטעמים רגילים, לזהות מזון מוכר, ולהרגיש בטעמים חזקים או חריגים כאשר הם בולטים מספיק.

השפעה על תכונות: אין שינוי.

דרגה 4 — חוש טעם רגיש

ליצור יש חוש טעם רגיש מן הרגיל. הוא מסוגל לזהות בצורה טובה מרכיבי מזון שונים, להבחין בטעמים עדינים, ולגלות חריגות בטעם ביתר קלות.

עם זאת, הרגישות הגבוהה עשויה לגרום לו לקושי באכילת מאכלים בעלי תיבול קיצוני, טעמים חריפים במיוחד, או מזון בעל טעם עז מדי.

דרגה 5 — חוש טעם רגיש מאוד

ליצור יש חוש טעם יוצא דופן. הוא מסוגל לחוש כמעט בכל חומר שיש לו טעם, גם כאשר הטעם חלש מאוד או מעורב בטעמים אחרים.

הוא מסוגל לזהות באופן מדויק את טריות המזון, להבחין במרכיבים זרים, לזהות סימני קלקול, ולעיתים לגלות רעלים או חומרים חריגים לפי שינוי קל בטעם.

דרגה 6 ומעלה — חוש טעם על־טבעי

בדרגה זו חוש הטעם חורג מגבולות היכולת הטבעית. היכולת עשויה להתבטא בדרכים שונות, בהתאם לגזע, ליצור או למקור הכוח שהעניק אותה.

דוגמאות אפשריות:

זיהוי עצמים לפי טעמם, גם כאשר חוש טעם רגיל לא היה קולט בהם דבר.

זיהוי סוג מתכת באמצעות טעימה.

הבחנה בין סוגי אבן, עץ, אדמה או מינרלים לפי טעמם.

גילוי רעלים, קסמים או חומרים חריגים בכמות מזערית.

הבחנה בין מרכיבים רבים המעורבים זה בזה.

זיהוי מקורו של מזון, חומר או נוזל לפי טעמו.

ההשפעות המכאניות המדויקות של דרגה 6 ומעלה נקבעות לפי סוג חוש הטעם העל־טבעי ועוצמתו.

חוש המישוש

חוש המישוש מייצג את יכולתו של היצור לחוש מגע, לחץ, כאב, טמפרטורה, מרקם, רטיבות, פציעות ושינויים גופניים פנימיים. בניגוד לחושים אחרים, חוש מישוש נמוך עשוי להעניק גם יתרונות מסוימים: היצור חש פחות כאב ולכן מושפע פחות מפגיעות, אך הוא מתקשה לזהות סכנות גופניות וסביבתיות.

הדרגות נעות מ־0, המייצגת היעדר מוחלט של חוש מישוש, ועד 6 ומעלה, המייצגת חוש מישוש על־טבעי.

דרגה 0 — ללא חוש מישוש

היצור חסר לחלוטין חוש מישוש. הוא אינו חש כאב, לחץ, מגע, חום, קור, רטיבות או שינויי מרקם.

קיים סיכוי של 25% שהיצור לא יבחין בפצע מדמם, אם הפצע נמצא באיבר מוצנע או במקום שאינו גלוי לעיניו.

היצור אינו סובל ממינוסים כתוצאה מפגיעות מיוחדות זמניות, וסובל רק מ־50% מן המינוסים הנובעים מפגיעות מיוחדות תמידיות.

בנוסף, היצור אינו סובל ממינוסים עקב איבוד כוח־סבל.

עם זאת, היצור אינו מסוגל לחוש הבדלי טמפרטורה כלל. משום כך הוא אינו יכול להתגונן כראוי מפני טמפרטורות קיצוניות, ואינו יכול לחוש פגיעות פנימיות בגופו.

דרגה 1 — חוש מישוש קלוש

ליצור יש חישה עצבית קלושה מאוד. הוא מתקשה לזהות מגע, לחץ, רטיבות, מרקם או שינויי טמפרטורה, אלא אם מדובר בגירוי חזק במיוחד.

היצור כמעט ואינו מסוגל לזהות מרקמי חומר שונים באמצעות מגע בלבד. למשל, הוא עשוי להתקשות להבדיל בין עץ למתכת, בין עור לבד, או בין אבן חלקה לאבן מחוספסת. כמו כן, הוא מתקשה להבחין בהבדלי טמפרטורה שאינם קיצוניים.

היצור אינו סובל ממינוסים כתוצאה מפגיעות מיוחדות זמניות. בנוסף, המינוסים הנובעים מאיבוד כוח־סבל יורדים בשני שלבים, כפי שמתואר בקריירת נזיר הקרוס.

היצור יתקשה מאוד לחוש בנוזלים, במיוחד כאשר מדובר בכמות קטנה, בלחות קלה או בנוזל שאינו גורם לצריבה או לקור קיצוני.

דוגמה למבחן כזה: הבחנה בטפיל זעיר העוקץ את הגיבור, זיהוי חוט דק, הבחנה ברטיבות קלה או זיהוי שינוי עדין במרקם.

דרגה 2 — חוש מישוש פגום

ליצור יש חוש מישוש קיים אך כהה. הוא מסוגל לחוש מגע ולחץ, אך יתקשה לזהות מרקמים דומים זה לזה או להבחין בפרטים עדינים באמצעות מגע בלבד.

כמו כן, היצור אינו מסוגל לחוש הבדלי טמפרטורה שאינם קיצוניים. הוא יבחין בחום או קור חזקים, אך לא בשינויי טמפרטורה עדינים.

היצור אינו סובל ממינוסים כתוצאה מפגיעות מיוחדות זמניות. בנוסף, המינוסים הנובעים מאיבוד כוח־סבל יורדים בשלב אחד, כפי שמתואר בקריירת נזיר הקרוס.

דרגה 3 — חוש מישוש ממוצע

ליצור יש חוש מישוש רגיל, בדומה לבן־אדם ממוצע. הוא מסוגל לחוש מגע, כאב, לחץ, חום, קור, רטיבות ומרקמים בצורה רגילה.

השפעה על תכונות: ללא שינוי.

דרגה 4 — חוש מישוש רגיש

ליצור יש חוש מישוש רגיש מן הרגיל. הוא מסוגל לזהות מרקמי חומר שונים ללא צורך בשימוש בחוש נוסף, ולהבחין בפרטים עדינים במגע בלבד.

בנוסף, היצור חש טמפרטורות ברגישות גבוהה, עד כדי יכולת לקבל מדד מדויק למדי של החום או הקור שבו הוא נוגע.

דרגה 5 — חוש מישוש רגיש ביותר

ליצור יש חוש מישוש יוצא דופן. די בנגיעה קלה במרקם חומר מסוים כדי לקבוע את סוגו המדויק ואת הטמפרטורה שלו.

היצור מסוגל גם לחוש שינויים עדינים בלחץ האוויר ובלחות, ולעיתים להסיק מכך מידע סביבתי שאין יצורים אחרים מסוגלים לקלוט.

עם זאת, רגישותו הגבוהה הופכת אותו פגיע יותר לכאב, פציעה וגירויים קיצוניים.

השפעות מיוחדות:

כל המינוסים כתוצאה מפגיעות מיוחדות זמניות גדלים ב־50%.

הרגישות לקור עולה, ולכן ההגנה מפני קור יורדת ב־50.

דרגה 6 ומעלה — חוש מישוש על־טבעי

בדרגה זו חוש המישוש חורג מגבולות היכולת הטבעית. היכולת עשויה להתבטא בדרכים שונות, בהתאם לגזע, ליצור או למקור הכוח שהעניק אותה.

דוגמאות אפשריות:

חישה של זרמים חשמליים ומדידת עוצמתם.

חישת יצורים זעירים ביותר, ואף יצורים חד־תאיים.

חישה של גלי תדר שונים.

זיהוי רעידות אדמה זעירות.

חישה דרך קירות או דרך הקרקע.

תחושת נוכחות של קסם או אנרגיה סביבתית.

זיהוי תנועה סמויה באמצעות תנודות קלות באוויר או בקרקע.

הבחנה במבנים פנימיים של חפצים באמצעות מגע בלבד.

ההשפעות המכאניות המדויקות של דרגה 6 ומעלה נקבעות לפי סוג חוש המישוש העל־טבעי ועוצמתו.

תפיסות העולם

תפיסות העולם הן אולי האלמנט המלאכותי ביותר במישחק, שכן הן מנסות לשבץ במסגרת מוגדרת וקבועה את מידת הרחמים, החסד, האכזריות ואטימות הלב של היצורים השונים הנוטלים חלק בעולם ההרפתקה. אולם הקושי האמיתי איננו רק טכני אלא פילוסופי: האם קיים רוע ממשי, כוח מהותי ונבדל העומד בניגוד לטוב, או שמא מדובר רק במידת שכיחותן ועוצמתן של תכונות אופי מסוימות — כגון קמצנות, רחמנות, אדישות או אכזריות — אשר גורמות ליצור מסוים ליהנות מסבלו של הזולת ואף להיות מקור לסבל זה? עולם המשחק קובע עמדה ברורה וחד־משמעית: כן. הרוע קיים. גם אם ניתן לפרקו לגורמים ולזהות בו תכונות שליליות קיצוניות, עדיין מדובר במושג ממשי ומוגדר המחלק את היצורים החיים לכאלו השייכים אליו ולכאלו שאינם. הרוע במשחק הוא מהות מוגדרת, ממש כמו מושג מתמטי; ואף אם קיימות דרגות שונות של השתייכות אליו, אין תחום אפור המעמעם את גבולותיו.

באופן דומה גם הטוב הוא מושג ממשי ומוגדר, וההשתייכות אליו איננה רק רעיון מופשט אלא מצב ממשי, גם אם במובנים מוסריים וסמנטיים. אולם אין הדבר אומר שכל מי שאינו טוב הוא בהכרח רע, ולהפך, משום שקיימת תפיסת עולם שלישית — הנטראליות — אשר לכאורה נראית כאזור ביניים בין השתיים, אך למעשה היא מהווה תפיסה עצמאית לחלוטין, בעלת ערכים, מניעים ותפיסת מציאות שונים בתכלית.

הטוב גורס כי זכותם של כל היצורים החיים להיות מאושרים באותה מידה, כל עוד אושר זה אינו פוגע באושרם של אחרים. האושר נתפס כניגודו המוחלט של הסבל, ולכן יצור טוב ישאף תמיד להכחיד סבל — לא רק את סבלו שלו אלא גם את סבלם של אחרים. האידיאל של הטוב הוא עולם שבו כל היצורים עסוקים בלגרום אושר זה לזה, עד כי עצם היכולת לגרום לאחר להיות מאושר הופכת למקור האושר הטהור ביותר. בעיני הטוב כוח ושליטה אינם ערכים בפני עצמם אלא אמצעים הכרחיים בעולם שבו קיים רוע המאיים על אחרים. משום כך, אף שהטוב מקדש את החירות האישית ושולל באופן עקרוני כפייה קולקטיבית, הוא מכיר בכך שמסגרות מאורגנות והיררכיות הן לעיתים הדרך היחידה להילחם ברוע. החוק המוסרי, לפיכך, נתפס ככלי זמני והכרחי — אמצעי ליצירת הבחנה ברורה בין "עשה" ו"אל תעשה" כל עוד העולם איננו מושלם. בעולם שבו הרוע ייעלם, גם החוק יאבד מחשיבותו, שכן לא יהיה עוד צורך במערכת כפייה המגדירה מוסר. מאחר שהטוב רואה בחיים ערך מקודש, נטילת חיים מוצדקת רק כאשר אותם חיים מהווים סכנה ברורה לאחרים. בעיני הטוב הרוע איננו רק בחירה מוסרית שגויה אלא מעין קללה או עיוות חיצוני, ולכן יצורים רעים נתפסים לעיתים כיצורים שיש לגאול אותם, בעוד שהיצורים הנטראליים נתפסים כברי דעת האשמים באדישותם ובאנוכיותם.

הרוע, לעומת זאת, גורס כי ההנאה האמיתית היחידה היא גרימת סבל לאחר. אין זו סטייה מוסרית אלא זכות טבעית של החזק. החזק נהנה לגרום סבל יותר משהוא חושש לסבול בעצמו, ומכאן שהכוח הופך למקור הלגיטימציה. החזק רשאי לפגוע בחלש משום שהוא מסוגל לכך, והחלש חסר כל זכות משום שאין בידו כוח. מסגרת קולקטיבית נתפסת בעיני הרוע כדבר פסול, שכן היא מגבילה את חירותו של הפרט החזק לפגוע באחרים. לפיכך, גם כאשר נוצרת חברה רעה, היא מתקיימת רק מתוך אינטרס תועלתני: החזקים אינם מחסלים את החלשים כל עוד הם מועילים להם. החוק נתפס כדבר מלאכותי ועקר, כלי שליטה בידי החזק בלבד, ולעולם לא כמערכת ערכים מוחלטת. בעיני הרוע מושג החירות עצמו ריק ממשמעות, שכן כל יצור אמור באופן טבעי לשאוף לגרום סבל כאשר הדבר מתאפשר לו. הטוב נתפס כחולשה או כמחלה נפשית, משום שהוא מוותר על כוחו ועל זכותו הטבעית לשלוט ולפגוע.

הנטראליות שונה משתיהן. היא איננה רואה בסבל מטרה כמו הרוע, אך גם איננה רואה בו פשע מוחלט כמו הטוב. מבחינתה, היצור הנטראלי — האוביקט־האני — צריך לשאוף למקסימום כוח ועוצמה. כל אמצעי מקובל אם הוא מועיל להשגת מטרה זו, ולכן גם גרימת סבל יכולה להיות לגיטימית, אך רק כאמצעי ולא כמטרה בפני עצמה. הנטראליות מעדיפה בדרך כלל להשיג את מטרותיה בדרכי שלום, מתוך הבנה שסבל מיותר עלול לפגוע גם ביוצרו. unlike הטוב, הנטראליות איננה מקדשת את החירות האישית אלא את היעילות והעוצמה, ולכן היא רואה במסגרת הקולקטיבית כלי חיוני להעצמת היחיד. היחיד איננו חשוב בפני עצמו אלא כחלק ממערכת גדולה יותר — ממלכה, שבט, מסדר או אימפריה — אשר דרכה הוא משיג עוצמה שאין ביכולתו להשיג לבדו. משום כך החוק והצדק הופכים בעיניה לערכים עליונים, לא מתוך מוסר אלא מתוך צורך בשימור הסדר והלכידות. הצדק בנטראליות הוא מוחלט בתוך המסגרת הקולקטיבית, אך מחוץ לה הוא נקבע לפי מאזן הכוחות. הטוב נתפס בעיני הנטראליות כחולשה נאיבית, ואילו הרוע כטיפשות חסרת שליטה, משום ששניהם מסיטים את היצור מהמטרה העליונה — צבירת כוח ועוצמה.

לסיכום, ניתן לומר כי הרוע רואה בסבל מטרה, הנטראליות רואה בו אמצעי, ואילו הטוב רואה בו פשע המוצדק רק כאשר הוא מונע פשע גדול יותר. מתוך כך נגזרים גם היחסים בין הדמויות השונות בעולם המשחק. יצור טוב לעולם לא יפעל לצד יצור רע, ויפעל עם יצורים נטראליים רק כל עוד אינם פוגעים בחפים מפשע. יצור רע מסוגל לפעול כמעט עם כל אחד, אך תמיד ינסה להשחית את סביבתו ולהשליט את תפיסת עולמו. יצור נטראלי מסוגל לשתף פעולה הן עם הטוב והן עם הרע, אך לרוב יעשה זאת רק מתוך אינטרס משותף ובאופן זמני, אלא אם כן מדובר במסגרת קולקטיבית אליה הוא משתייך.

התכונות

3.2.1 קטגוריות

התכונות הן כלל הכישורים והמיומנויות הפיזיות והמנטליות שקיימות אצל הגיבור והן מגדירות ומבטאות למשל את מיומנותו ברכיבה, בטיפוס ובפריצת מנעולים, כמו גם את ידיעותיו בנימוסים של תרבויות שונות. כיוון שבלתי־אפשרי לפרט את המגוון האין־סופי של מיומנויות וכישורים אלו, החלטנו להתייחס למספר מסוים מהם, שלדעתנו מסייעים למשחק במידה הרבה ביותר.

התכונות מיוצגות על ידי ערך מספרי מסוים. ערך מספרי זה יכול להיות שלילי, במידה והגיבור סובל ממגבלה מיוחדת בתכונה זו, או ערך חיובי. הערך המספרי נקבע לפי גזע הגיבור ויש אפשרות לשפרו במהלך המשחק, על פי מקצועו של הגיבור.

לכל תכונה יש טבלה משלה, הקרויה טבלת הצלחה, ועליה נקבעים הסיכויים להצליח בהפעלת תכונה מסוימת כאשר זאת באה לידי מבחן. לכל טבלת הצלחה זאת יש את משתני ההצלחה והכישלון שלה — נתונים חיצוניים היכולים לסייע או להפריע לגיבור בשעת השימוש בתכונה.

התכונות משובצות בשלוש קטגוריות:

3.2.2 תכונות נשק

3.2.3 תכונות שטח