ספר יצורים מיתולוגיים 4 - מעוצב · מגדיר היצורים — סדר א״ב
2.34 ע
2.34.1 ◆ ע'ול
יצור מדבר וקברים שלובש דמות של מתים כדי לפתות. יש לו כלל קרב מוזר ומדויק שמי שאינו יודע אותו הופך את הניצחון שלו להפסד.
הע'ול הוא יצור של מקומות נטושים — מדבריות, דרכים שוממות, חורבות ובתי קברות. הוא אינו אוהב את הרעש והצפיפות של יישובים חיים, ומעדיף מקומות שבהם המוות נשאר זמן רב ללא מי שישגיח עליו. שם הוא מסתתר בין קברים, מאחורי סלעים או בין שרידי מבנים, וממתין למי שיגיע לבדו או בקבוצה קטנה.
מראהו האמיתי דוחה ואינו אנושי לחלוטין: גוף כחוש וחזק, גפיים ארוכות מדי, עור יבש ופנים שנראות כאילו למדו לחקות אדם אך לא הבינו אותו עד הסוף. אולם מעטים רואים אותו כך בתחילת המפגש, משום שהע'ול מסוגל ללבוש את דמותו של אדם שמת לאחרונה. הוא אינו מסתפק בדמיון כללי; הוא מסוגל להציג פנים, קול ומראה המוכרים למי שמחפש את המת.
היכולת הזאת הופכת אותו למסוכן במיוחד לאחר אסון, קרב, התקפת שודדים או אובדן של שיירה במדבר. אדם שנחשב מת עשוי להופיע פתאום בקצה הדרך, לקרוא בשמו של קרוב משפחה ולבקש עזרה. חבר שנקבר רק יום קודם עשוי להיראות עומד בין המצבות. הע'ול משתמש בתקווה, בהלם ובחוסר הרצון של בני האדם לקבל את המוות כדי לגרום להם להתקרב.
אין פירוש הדבר שהוא מקבל גם את זיכרונותיו של המת. הוא יודע לחקות את גופו ודיבורו, אך שאלות מדויקות על אירועים משותפים, פרטים משפחתיים או דברים שאדם זר אינו יכול לדעת עשויות לחשוף חורים בהתחזות. ע'ול חכם יעדיף משום כך שיחה קצרה: הוא פצוע, מבוהל, מבקש מים, קורא לעזרה או אומר ש"אין זמן להסביר". ככל שהקורבן מתקרב מהר יותר, כך קטן הסיכוי שהתרמית תיבחן.
הע'ול כמעט שאינו מופיע במקום שבו החיים חזקים וצפופים. הוא אינו מתגנב בדרך כלל אל שוק פעיל ואינו חי בבית מאוכלס. הוא זקוק למרחב ריק, לקברים או למדבר, ולכן עצם המקום הוא רמז חשוב. אדם שמת לפני שבוע ומופיע לפתע בלילה באמצע בית קברות ראוי לחשד גדול יותר מאדם שנראה ברחוב הומה בצהריים.
אולם הבעיה המוזרה באמת מתחילה כאשר התחפושת נחשפת והקרב מתחיל.
לע'ול יש תכונה שהופכת את תגובת הקרב הטבעית למסוכנת: המכה השנייה מחזירה לו את כוחו. מי שפוגע בו פעם אחת ואז ממשיך מיד במתקפה עלול לגלות שהמכה הנוספת אינה מקרבת את הניצחון אלא מבטלת את יתרונו. לכן ע'ול הוא מן היצורים הבודדים שעבורם הסתערות מתמשכת, רצף מכות או ניסיון "לוודא שהוא מת" עלולים להיות בדיוק הטעות שהיצור זקוק לה.
הדבר ידוע היטב לציידי ע'ולים מנוסים. לאחר הפגיעה הראשונה הם עוצרים. במקום להוסיף מכה נוספת הם עוברים לחסימה, נסיגה, לכידה או כל דרך אחרת שתאפשר להם לשלוט במצב בלי להעניק לו את המכה שתשיב לו את כוחו. מי שאינו מכיר את הכלל נוטה לעשות את ההפך: הוא רואה את הע'ול נחלש, מנצל את ההזדמנות ופוגע שוב — ואז מגלה שהיצור שקודם לכן כמעט הוכרע עומד מולו מחדש.
זו אינה חסינות כללית לנזק ואינה יכולת שמונעת מן המכה הראשונה לפגוע בו. הסכנה נמצאת דווקא ברצף. משום כך ע'ול יחיד יכול להיות קל יחסית להתמודדות עבור מי שמכיר את סודו, ומלכודת קטלנית עבור קבוצה חזקה שאינה מכירה אותו.
⚔️ הע'ול בקרב
ע'ול יעדיף להתחיל את העימות כשהוא עדיין בדמותו של מת מוכר. הוא מנסה לקרב אדם אליו, להפריד אותו מאחרים ורק אז לחשוף את טבעו. אם התחבולה נכשלת, הוא אינו לוחם מתוחכם במיוחד, אך הוא זריז, אכזרי ומוכן לנצל בלבול ופחד.
הכלל החשוב ביותר הוא לא לפגוע בו פעמיים ברצף. לאחר מכה מוצלחת יש לעצור ולשנות פעולה. ניסיון להמטיר עליו סדרת התקפות הוא מסוכן יותר מאשר מועיל, משום שהמכה השנייה משיבה את כוחו.
הע'ול גם נהנה מכך שרוב האנשים מתקשים להתאפק. כאשר אויב נראה פצוע, האינסטינקט הוא לסיים את הקרב. מול הע'ול, דווקא שליטה עצמית היא הנשק החשוב ביותר.
✨ יכולות מיוחדות
משנה צורה. הע'ול מסוגל ללבוש את דמותו של אדם שנהרג לאחרונה כדי לפתות את מי שהכיר אותו להתקרב. במשחק: זיהוי: מבחן הבחנה ב־40-, וב־20- למי שיודע שהמת כבר נקבר.
בבית קברות ובמדבר. הע'ול נמצא כמעט רק במקומות ריקים, מדבריות, חורבות ובתי קברות. הוא אינו נוטה לחיות בתוך קהילה פעילה.
מכה שנייה מחיה. לאחר שהע'ול ספג מכה אחת, מכה שנייה מחזירה לו את כוחו. הדרך הנכונה להתמודד איתו היא לעצור לאחר הפגיעה הראשונה ולא להמשיך ברצף התקפות. במשחק: מכה שנייה ברצף מחזירה לו את כל הנזק שספג מן הראשונה; מי שעוצר אחרי מכה אחת — הנזק נשאר.
🗺️ תפוצה
ע'ולים נפוצים בעיקר באזורים יבשים ושוממים, לאורך דרכי שיירות ישנות ובקרבת קברים מבודדים. הם מוכרים במדבר החולות האדומים שבגוסיה, במדבר אמגש שבגוטורו ובאזורים צחיחים של ממלפה, הוונה ותרבניה.
עם זאת, בית קברות מוזנח יכול למשוך ע'ול גם הרחק מן המדבר. ככל שהמקום נטוש יותר וככל שהמתים נותרים בו ללא השגחה, כך גדל הסיכוי שאחד מהם יהפוך לזירת הציד שלו. משום כך קיימת אזהרה פשוטה בקרב נוסעים מנוסים: אם אדם מת קורא לך מבין הקברים, אל תרוץ אליו לפני ששאלת אותו משהו שרק המת האמיתי היה יודע.
2.34.2 🌊 עוף הרעם
עוף עצום שמשק כנפיו הוא רעם. הוא כוח של סדר ולא מפלצת, והוא הופך ליריב רק כלפי מי שהפר משהו גדול.
עוף הרעם הוא עוף עצום ממדים, גדול דיו כדי שצל כנפיו יחצה עמק שלם ושמשק כנפיו יישמע כרעם מתגלגל בין ההרים. נוצותיו כהות וכבדות, לעיתים בעלות ברק כחול או כסוף, ועיניו בוהקות גם ממרחק רב. כאשר הוא מתרומם לאוויר מזג האוויר סביבו משתנה: הרוח מתחזקת, עננים נאספים מעל הפסגות והאוויר נטען בחשמל עוד לפני שנשמע הרעם הראשון.
למרות מראהו המאיים, עוף הרעם אינו טורף־על המחפש קורבנות. הוא נתפס ככוח של סדר, ישות הקשורה לאזור מסוים ולכללים העמוקים השומרים עליו. הוא יכול לחיות במשך שנים מעל רכס הרים, אגם גדול, עמק נהר או אתר מקודש מבלי לתקוף אדם אחד. רועים רואים אותו חולף מעל העדרים, דייגים שומעים את רעם כנפיו מעל המים ונוסעים לומדים לזהות את צורתו בשמים — וכל עוד אין סיבה אחרת, עצם נוכחותו אינה סכנה.
הבעיה מתחילה כאשר מישהו מפר דבר שעוף הרעם רואה כחלק מן הסדר שהוא שומר עליו. אין מדובר בעבירה קטנה או בטעות מקרית. הוא אינו יורד מן השמים בגלל גנבה פשוטה, מריבה מקומית או אדם שנכנס למקום הלא נכון. תגובתו שמורה למעשים גדולים יותר: הפרת שבועה משמעותית, חילול מקום שהופקד תחת חסותו, השחתה רחבת היקף או פעולה המטלטלת את האיזון של האזור כולו.
כאשר הדבר קורה, עוף הרעם אינו הופך ל"מפלצת" במובן הרגיל. הוא נעשה אוכף. הוא מחפש את האדם, הקבוצה או הכוח האחראי להפרה ומפעיל נגדם עוצמה שנועדה לעצור את המעשה ולהשיב את הסדר. משום כך יישוב שלם עשוי לראות אותו בשמים ולא להיות בסכנה כלל, בעוד אדם אחד בתוכו מבין שהיצור מחפש דווקא אותו.
עצם הופעתו יכולה לשמש אזהרה. לעיתים הוא מקיף אזור כמה פעמים, משמיע רעם ללא סערה ומביט מטה בעיניים מבהיקות. מי שמכיר את משמעות הסימנים מבין שעדיין ייתכן זמן לתקן את מה שנעשה. אם ההפרה נמשכת או שהאחראים מסרבים לתקן אותה, האזהרה הופכת להתערבות ישירה.
הדבר הופך מפגש עמו לבעיה מוסרית ומעשית לפני שהוא נעשה קרב. כאשר עוף הרעם מופיע מעל מחנה או יישוב, השאלה הראשונה אינה "איך הורגים אותו?" אלא מה קרה כאן שגרם לו להגיע? אם מישהו בקבוצה חילל אתר, שבר ברית או פגע בדבר שעליו הוא שומר, ייתכן שהפתרון הטוב ביותר הוא תיקון ההפרה ולא ניסיון לעמוד מול יצור שמסוגל להביא איתו סערה.
עוף הרעם אינו בהכרח מבין חוק אנושי, בעלות או תירוצים. הוא שופט לפי הסדר שעליו הוא מופקד. מלך שהורה להרוס עמק מוגן אינו מוגן מפניו משום שהמעשה היה חוקי, ואדם שפגע במקום בלי לדעת את משמעותו עשוי עדיין להידרש לתקן את הנזק. עם זאת, אין לו עניין בעונש לשם נקמה. אם הסדר הושב באמת, בדרך כלל אין לו עוד סיבה להמשיך לרדוף.
⚔️ עוף הרעם בקרב
כאשר עוף הרעם נלחם, הוא עושה זאת מן השמים ובקנה מידה שקשה ליריב קרקעי להתמודד איתו. הוא אינו ממהר לנחות. משק כנפיו יוצר רעם אדיר, ועיניו מסוגלות לשלח ברקים לעבר מטרות שמתחתיו. הוא מנצל גובה, עננים ורוחות ומאלץ את יריביו להתמודד לא רק עם גופו אלא גם עם השמים עצמם.
למרות כוחו, הוא אינו תוקף את כל מי שנמצא בסביבה. אם מטרתו היא אדם מסוים או קבוצה מסוימת, הוא מתמקד בהם ואינו משמיד סתם כל דבר שסביבם. מי שאינו קשור להפרה יכול בדרך כלל להתרחק בלי להפוך למטרה.
הקרב גם אינו חייב להסתיים במותו של אחד הצדדים. אם במהלך העימות מצליחים לתקן את המעשה שהביא אותו, להחזיר דבר שנלקח, להפסיק חילול או לקיים התחייבות שהופרה, עוף הרעם עשוי להפסיק מיד את התקפתו. מבחינתו, המטרה הושגה.
זו גם חולשתו המעשית הגדולה ביותר של מי שמנסה להילחם בו שלא לצורך: אם הוא הופיע בגלל הפרה שניתן לתקן, קרב ישיר הוא מאבק בעוצמה עצומה במקום לפתור את הסיבה שבגללה הגיעה.
✨ יכולות מיוחדות
רעם וברק. משק כנפיו של עוף הרעם נשמע כרעם אדיר, ומעיניו יוצאים ברקים שבהם הוא מסוגל לפגוע במטרות שמתחתיו. במשחק: משק כנפיו: מבחן אימה לכל מי שבטווח 50 מטרים. ברק מעיניו: 200+ לסיכוי לפגוע, 4D6 נזק.
אינו עוין. עוף הרעם אינו תוקף אדם ללא סיבה. הוא מגן על אזור ועל סדר מסוים ופועל רק כאשר מתרחשת הפרה משמעותית המצדיקה את התערבותו.
🗺️ תפוצה
עופות רעם נדירים ומופיעים בעיקר באזורים גדולים ופראיים שבהם נוף, מזג אוויר וסדר מקומי כרוכים זה בזה: רכסי הרים גבוהים, אגמים עצומים, מערכות נהרות ומקומות עתיקים שנחשבים מוגנים. הם מוכרים במיוחד ברכסי תרבניה, בפסגות הגבוהות של גוסיה ובאזורים הרריים של סרמלי.
סיפורים קיימים גם על עופות רעם הקשורים לאזורים סוערים ומבודדים, ובהם איי הסערה שבים סורגלוין. בכל מקום שבו הם מופיעים, התושבים לומדים כלל פשוט: לראות עוף רעם בשמים אינו סימן לאסון. לראות אותו יורד מן השמים ומביט דווקא בך הוא כבר עניין אחר.
2.34.3 👹 עפריט
ג'ין חזק ומורד, עשוי אש ובעל גאווה עצומה. אי אפשר להכניע אותו בקרב, ואפשר לכבול אותו — וזו כמעט תמיד המטרה האמיתית.
העפריט הוא מן החזקים, הגאים והמסוכנים שבבני הג'ין. כמו שאר בני עמו הוא עשוי מאש ואינו יצור מרושע מעצם טבעו, אך עפריטים נודעים במיוחד בעצמאותם הקיצונית ובסירובם לקבל מרות. רבים מהם הם ג'ין שמרדו באדון, בחוק, בשבועה משפחתית או בסדר שניסה לכפות עליהם את מקומם. גם לאחר מאות שנים הם עשויים לזכור את המרד הזה כמעשה החשוב ביותר בחייהם.
כאשר עפריט בוחר להיראות, דמותו גדולה ומרשימה בהרבה מזו של רוב הג'ין. עורו עשוי להיראות כהה כאבן שחוממה בכבשן, ומתחתיו עוברים סדקים אדומים וזוהרים. עיניו בוערות, חום נפלט ממנו והאוויר סביבו רועד. כשהוא כועס עלולות להבות לפרוץ מכתפיו, מידיו או מראשו, אך האש אינה שריון שהוא לובש — היא חלק מגופו.
אש רגילה אינה יכולה לפגוע בו. שריפה, לפיד או נשק בוער אינם אלא חום נוסף סביב יצור שנולד ממנו. מים, לעומת זאת, פוגעים בעפריט בצורה קשה במיוחד. מגע בהם מכאיב לו ופגיעה המבוססת על מים גורמת לו נזק כפול. ידיעה זו הפכה מים לכלי חשוב של מי שנאלצים להתמודד עם עפריט, אך גם לנשק מסוכן להשתמש בו ללא תכנון: עפריט שנפגע אינו נעשה כנוע יותר. בדרך כלל הוא רק נעשה זועם יותר.
הגאווה היא המפתח להבנתו. עפריט אינו מתחנן על חייו, אינו מקבל כניעה ואינו מודה שהובס. אפשר לפצוע אותו, להחליש אותו ואפילו להביאו למצב שבו אינו מסוגל עוד להילחם ביעילות, אך אין בכך כדי להכניע אותו. כל עוד הוא חופשי, הוא ממשיך לראות את עצמו כישות בעלת רצון עצמאי, ולא כרכושו או אסירו של המנצח.
מכאן נובע ההבדל החשוב בין ניצחון על עפריט לבין פתרון הבעיה שהוא יוצר. אם המטרה היא רק להבריחו ממקום מסוים, ייתכן שכוח מספיק ישיג זאת. אבל אם צריך לעצור אותו באמת, למנוע ממנו לחזור או לקחת אותו בשבי, קרב לבדו אינו מספיק. הדרך הבטוחה היחידה היא כבילה.
עפריט ניתן לכבול בתוך כלי שהוכן לשם כך ונחתם באמצעות שמו הנכון. הכלי עצמו יכול להשתנות — בקבוק, כד, קנקן, תיבה או כלי אחר המתאים לטקס — אך בלי השם המדויק אין לחותם כוח. כינוי, תואר, שם שבו העפריט מציג את עצמו לזרים או שם שאחרים הדביקו לו אינם מספיקים. משום כך גילוי שמו האמיתי של עפריט הוא לעיתים החלק הקשה ביותר בכל ההתמודדות.
לאחר שהשם ידוע, עדיין צריך להביא את העפריט למצב שבו ניתן להשלים את הכבילה. כאן הקרב מקבל את משמעותו האמיתית: לא להביס אותו עד שייכנע, אלא ליצור את ההזדמנות לכלוא אותו. מי שנכנס לעימות בלי כלי מוכן ובלי השם הנכון עלול לנצח בקרב קשה מאוד רק כדי לגלות שעוד לא פתר דבר.
לצד גאוותו, לעפריט יש תכונה אחרת שהופכת אותו גם למסוכן וגם לצפוי: הוא מקיים שבועה כלשונה. הוא עשוי לנסח את דבריו בזהירות קיצונית, לנצל כל פרצה ולסרב לכל התחייבות שאינה משרתת אותו, אך לאחר שנתן את מילתו הוא אינו מפר אותה. לכן לעיתים אפשר להגיע עם עפריט להסכם במקום לנסות לכבול אותו, בתנאי שהצד השני מסוגל לנסח את התנאים באותה מידה של דיוק.
אין לפרש זאת ככבוד אנושי פשוט. עפריט יכול לקיים שבועה באופן מילולי לחלוטין תוך התעלמות מכוונתה. אדם שביקש ממנו "לא לפגוע בי" עשוי לגלות שהעפריט אינו רואה בכך התחייבות שלא לפגוע בחבריו, ברכושו או בביתו. מולו, כל מילה חשובה.
⚔️ העפריט בקרב
עפריט הוא יריב רב־עוצמה שאינו נשבר מבחינה מורלית. פציעות אינן מביאות אותו לבקש רחמים, והצעה להיכנע עלולה אפילו להיחשב בעיניו לעלבון. לכן אין לראות בירידת כוחו או בהחלשתו סימן לכך שהקרב עומד להסתיים בדרך רגילה.
אש אינה מועילה נגדו כלל. מים, לעומת זאת, הם חולשה ממשית וגורמים לו נזק כפול. שימוש נכון בהם יכול ליצור את הרגע שבו ניתן להשלים את הכבילה, אך עצם הפגיעה אינה מחליפה את הטקס.
המטרה האמיתית בקרב נגד עפריט היא כמעט תמיד להגיע לנקודה שבה ניתן להשתמש בכלי המוכן, לומר את שמו הנכון ולחתום אותו בתוכו. מי שמנסה לנצח אותו רק באמצעות כוח עלול לגלות שהעפריט אמנם הוכה — אך עדיין חופשי.
✨ יכולות מיוחדות
אש. העפריט חסין לחלוטין לאש. פגיעות המבוססות על מים גורמות לו נזק כפול.
גא. העפריט גאה מכדי להיכנע ואינו מקבל תבוסה כמרות. עם זאת, אם נתן שבועה, הוא מקיים אותה כלשונה. במשחק: שבועה שנתן מחייבת אותו לשנה ויום, או עד שקוימה.
כבילה. ניתן לכבול עפריט בתוך כלי שנחתם באמצעות שמו הנכון. בלי השם המדויק הכבילה אינה פועלת. במשחק: כלי שנחתם בשמו המדויק כובל אותו עד שהחותם נשבר; הכנת הכלי אורכת שבוע.
🗺️ תפוצה
עפריטים נדירים בהרבה מג'ין רגילים ונוטים להתרחק מקהילות צפופות של בני עמם ובני אדם כאחד. הם מופיעים בעיקר במדבריות, בחורבות עתיקות, בהרים געשיים ובמקומות מבודדים שבהם חום ואש אינם מפריעים לקיומם. אפשר לשמוע עליהם במדבר החולות האדומים שבגוסיה, במדבר אמגש ובהרי האש של גוטורו, וכן באזורים חמים ויבשים בתרבניה, ממלפה והוונה.
עם זאת, לא כל עפריט שנמצא במקום מסוים הגיע אליו מרצונו. רבים מן הסיפורים הידועים עליהם מתחילים דווקא בכלי חתום שנשאר קבור בחורבה במשך מאות שנים. במקרה כזה, השאלה המסוכנת ביותר איננה מי כבל את העפריט מלכתחילה — אלא מי עומד לפתוח את הכלי.