ספר יצורים מיתולוגיים 4 - מעוצב · מגדיר היצורים — סדר א״ב
2.35 פ
2.35.1 💀 פונטיאנק
רוח של אשה שמתה בלידה, שמזוהה בריח ובבכי הפוך למרחק. יש נגדה דרך פעולה שאינה הרג, וזה מה שהופך אותה למעניינת.
הפונטיאנק היא רוח של אישה שמתה במהלך הלידה או זמן קצר לאחריה, ונשארה בעולם כיצור לילי חדור כאב וכעס. היא מופיעה בדרך כלל בדמות אישה חיוורת בעלת שיער ארוך ובגדים בהירים, ולעיתים נראית מרחוק כמעט אנושית לחלוטין. רק כאשר היא מתקרבת מתחילים להופיע הסימנים המבדילים אותה מאישה חיה.
הסימן הראשון הוא בדרך כלל הריח. לפני שפונטיאנק נראית מופיע באוויר ריח מתוק וחזק של פרחים, לעיתים במקום שבו אין פרחים כלל. נוסעים מנוסים מתייחסים לריח כזה בלילה כאזהרה ולא כדבר נעים. ככל שהיצור מתקרב משתנה הריח בהדרגה: המתיקות נעשית כבדה, אחר כך חמוצה, ולבסוף מתחלפת בצחנת רקב. משום כך דווקא ריח נעים מאוד עשוי להיות הסימן לכך שהסכנה מתקרבת, בעוד צחנת המתים פירושה שהיא כבר סמוכה מאוד.
הסימן השני מטעה אפילו יותר. הפונטיאנק משמיעה בכי נשי, יללה או קול המזכיר תינוק. אלא שהמרחק נשמע הפוך מן המציאות. כאשר הקול חלש ורחוק כאילו מגיע מקצה היער, היצור עשוי לעמוד מאחורי העץ הקרוב ביותר. כאשר הבכי נשמע חזק וכמעט סמוך לאוזן, הפונטיאנק נמצאת דווקא במרחק גדול יותר.
מי שאינו מכיר את התופעה עושה בדרך כלל את הדבר הלא נכון. הוא מתקדם לעבר הקול הרחוק מתוך הנחה שהיצור נמצא שם, ובפועל הולך בדיוק אל המקום שבו היא מסתתרת. אנשים המכירים פונטיאנק לומדים להשתמש בבכי בכיוון ההפוך: ככל שהוא נשמע רחוק יותר, כך יש להתייחס לסכנה כקרובה יותר.
הפונטיאנק עצמה מסוגלת להיות מסוכנת בקרבה. היא תוקפת מן החשכה, משתמשת בהפתעה ומעדיפה קורבן בודד על פני קבוצה מוכנה. עם זאת, יש בה דבר יוצא דופן המבדיל אותה מרוחות נקם אחרות: אפשר לעצור את טבעה הרוחני בלי להרוג אותה.
בעורפה נמצאת נקודה שבה ניתן לנעוץ מסמר. אם המסמר מוכנס כראוי, השינוי מיידי. דמותה הרוחנית נעלמת והפונטיאנק חוזרת לצורת אישה חיה. היא נושמת, מדברת, אוכלת, ישנה ויכולה לחיות כאדם רגיל כל עוד המסמר נשאר במקומו.
אין מדובר במוות, גירוש או השמדה. היא עדיין אותה ישות, אך הטבע המפלצתי כבול. בשל כך קיימים סיפורים על פונטיאנק שהמשיכו לחיות במשך שנים כאישה רגילה לאחר שהמסמר הונח בעורפן. יש שניסו להשתלב מחדש בקהילה, אחרות הוחזקו תחת שמירה, ויש שביקשו בעצמן שלא יוציאו את המסמר לעולם.
אולם ההשפעה אינה סופית. ברגע שהמסמר יוצא, בין אם בכוונה ובין אם במקרה, הפונטיאנק חוזרת לצורתה הרוחנית. לכן מי שבוחר בדרך הזאת חייב להבין שהמסמר אינו תרופה אלא כבל. הוא יוצר אפשרות אחרת מן ההרג, אך דורש שמירה מתמדת.
הדבר הופך את הפונטיאנק ליצור מורכב במיוחד. אפשר לנסות להשמיד אותה, אבל אפשר גם לקחת סיכון ולשמר אותה בצורתה האנושית. אם אנשים הכירו אותה בחייה, השאלה נעשית קשה עוד יותר: האם מדובר במפלצת שיש לחסל, או באישה שמתה באופן נורא ושעדיין ניתן להשיב אל החיים כל עוד המסמר נשאר במקומו?
⚔️ הפונטיאנק בקרב
הפונטיאנק מעדיפה תקיפה מן המארב. היא משתמשת בחשכה, בריח ובבכי המטעה כדי לגרום לאנשים להסתכל לכיוון הלא נכון או להתקרב אליה מבלי להבין זאת. מול אדם בודד היא מסוכנת בהרבה מאשר מול קבוצה שיודעת לזהות את סימניה.
הדרך להתמודד איתה מתחילה דווקא בחושים. אם ריח הפרחים נעשה מתוק יותר, אין פירוש הדבר שהסכנה קרובה יותר; צריך להמתין לשינוי אל ריח הרקב. אם הבכי נשמע רחוק, יש להניח שהיא כבר קרובה ולסרוק את הסביבה המיידית.
אפשר להילחם בה באופן רגיל, אך הפתרון המעניין והאמין ביותר אינו בהכרח להרוג אותה. מי שמצליח להשתלט עליה לזמן קצר ולהגיע אל עורפה יכול לנעוץ את המסמר. ברגע שהדבר נעשה, הקרב מסתיים: הפונטיאנק חוזרת לצורת אישה חיה ואינה ממשיכה להילחם כרוח.
מכאן ואילך הבעיה משתנה לחלוטין. השאלה כבר אינה כיצד לנצח אותה, אלא מה לעשות באישה שחזרה להיות חיה — וכיצד לוודא שהמסמר לעולם לא יישלף.
✨ יכולות מיוחדות
ריח פרחים. לפני הופעת הפונטיאנק מורגש ריח מתוק של פרחים. ככל שהיא מתקרבת, הריח משתנה בהדרגה עד שהוא נעשה ריח רקב חריף. במשחק: הריח מורגש 5 סיבובים לפני שהיא מגיעה, ומי שמכיר את הסימן אינו מופתע ממנה.
המסמר. נעיצת מסמר בעורפה מחזירה את הפונטיאנק לצורת אישה חיה. ההשפעה נמשכת כל עוד המסמר נשאר במקומו; אם הוא יוצא, היא חוזרת לצורתה הרוחנית. במשחק: נעיצת המסמר: פגיעה מכוונת בעורף ב־125- לסיכוי לפגוע. כל עוד המסמר במקומו היא אישה חיה רגילה.
בכי מטעה. המרחק הנשמע של הבכי הפוך מן המציאות: בכי רחוק פירושו שהפונטיאנק קרובה, ובכי קרוב פירושו שהיא רחוקה. במשחק: הערכת מרחקה לפי הבכי: מבחן הבחנה ב־40-, וללא עונש למי שיודע שהקול הפוך.
🗺️ תפוצה
פונטיאנק מופיעות בעיקר באזורים חמים ומיושבים, משום שהן קשורות למותן של נשים ולא לבית גידול טבעי. הן מוכרות במיוחד בהוונה, בממלפה ובגוטורו, וכן באזורים החמים של תרבניה וגוסיה. סיפורים עליהן נפוצים בכפרים, עיירות קטנות, בתי קברות, שולי יער ודרכים המחברות בין יישובים.
הן נוטות להופיע בקרבת מקומות שבהם חיו או מתו, אך אינן חייבות להישאר צמודות לקבר מסוים. לכן אדם ההולך בלילה אינו צריך לחשוש רק מבתי קברות. לפעמים האזהרה האמיתית היא דווקא ריח פרחים במקום שבו אין פרחים — ובכי שנשמע רחוק מדי.
2.35.2 ◆ פיאסה
יצור מכונף בעל קרניים וזנב ארוך, שצולל וחוטף אדם אחד. הוא אינו נלחם — הוא לוקח, וכל העניין הוא להגיע לקן בזמן.
הפיאסה הוא טורף מכונף גדול בעל גוף שרירי, זוג קרניים בולטות וזנב ארוך המשמש אותו לייצוב ולשינוי כיוון באוויר. כנפיו רחבות מספיק כדי לשאת אדם בוגר, אך הוא אינו בנוי לקרב אווירי ממושך. כל דרך הציד שלו מבוססת על מהלך אחד מהיר: איתור מטרה מלמעלה, צלילה חדה, תפיסה — והיעלמות לעבר הקן.
הפיאסה מעדיף אזורים שבהם הקרקע הפתוחה עוברת מתחת למצוקים גבוהים. הוא מקיף את האזור מגובה רב ולעיתים קשה להבחין בו על רקע השמים עד שהוא כבר מתחיל בצלילה. הוא אינו מחפש קבוצה חלשה במובן הרגיל, אלא אדם אחד שקל להרים: מי שהתרחק מעט מן האחרים, הולך בשולי דרך, עומד על סלע פתוח או נשאר מאחור בזמן שהאחרים ממשיכים.
ההתקפה מהירה מאוד. הפיאסה צולל, תופס את המטרה בטפריו ומיד שב ומתרומם. הוא אינו נוחת כדי לנשוך, אינו מסתובב כדי להתמודד עם חברי הקורבן ואינו מנסה להביס את מי שנשאר על הקרקע. אם החטיפה הצליחה, מבחינתו המפגש הסתיים. הוא כבר בדרך הביתה.
בדיוק משום כך ההתמודדות איתו שונה מקרב רגיל. הרגע החשוב אינו "להרוג את הפיאסה", אלא לא לאבד את החטוף.
מי שממהר לרדוף אחריו מגלה במהירות את הבעיה השנייה: הקן כמעט תמיד נמצא במקום שנבחר במיוחד מפני שקשה להגיע אליו. מדף צר באמצע מצוק, מערה גבוהה מעל עמק, סלע בודד שמוקף תהום או קיר אבן שמתנשא מעל נהר יכולים לשמש לו בית. מה שנגיש בקלות ליצור מכונף עלול לדרוש מאדם שעות של טיפוס מסוכן.
הפיאסה מכיר היטב את דרכי הגישה לקן שלו. הוא אינו זקוק למלכודות או לשומרים. המצוק עצמו הוא ההגנה. אפילו לאחר שאיתרו את המקום, עדיין צריך להגיע אליו בלי ליפול, למצוא מסלול טיפוס או דרך לעבור מלמעלה, ולעשות זאת לפני שהחטוף אובד.
הדבר יוצר מרדף בעל שני שלבים. בשלב הראשון יש לשמור קשר עין עם היצור בזמן שהוא מתרחק. אם הוא נעלם מאחורי רכס או נכנס לערוץ עמוק, ייתכן שיהיה קשה מאוד לדעת באיזה מצוק נמצא הקן. בשלב השני, לאחר שאותר המקום, המהירות מפנה מקום לטיפוס, חבלים, איתור נתיב ושימוש בשטח.
מי שמנסה להפיל את הפיאסה בזמן שהוא נושא אדם עומד בפני בעיה ברורה נוספת. פגיעה מוצלחת אמנם עשויה לעצור את החטיפה, אך היא עלולה גם לגרום ליצור לשחרר את קורבנו מגובה רב. לכן ירי בו אינו תמיד הפתרון הבטוח ביותר. לעיתים המטרה היא לגרום לו לשנות כיוון, לרדת בגובה או להניח את הטרף במקום שניתן להגיע אליו, ולאו דווקא להפיל אותו מן השמים מיד.
גם לאחר שהגיע לקן, הפיאסה אינו הופך לפתע ללוחם עיקש. אם בני אדם מצליחים להגיע למקום, הוא עשוי להמריא, להקיף או לנסות להעביר את הטרף למקום אחר, אך טבעו אינו לעמוד על מדף סלע ולהילחם עד מוות. כוחו היה בכך שהגיע ראשון ובחר את המקום.
העובדה הזאת חשובה במיוחד. קבוצת אנשים חזקה יכולה להיות מסוגלת להביס פיאסה בקלות יחסית אם תצליח לכפות עליו עימות ישיר. הבעיה היא שהוא כמעט אף פעם לא נותן לה את ההזדמנות הזאת. הוא לוקח אדם אחד ומשאיר את האחרים עם המרחק, הגובה והזמן.
🪽 הפיאסה במרדף
ברגע שהפיאסה תפס מטרה, הוא אינו נשאר להילחם. הוא ממריא מיד לכיוון הקן ומנסה לצבור גובה ומרחק. כל ניסיון להציל את החטוף צריך להתחשב בכך שהיצור אינו מתכוון לחזור או לבצע יעף נוסף.
השלב הראשון הוא לזהות את כיוון הטיסה ולעקוב אחריו. אדם שנשאר להביט בפציעות, לאסוף ציוד או להתווכח מה לעשות עלול לאבד את הסימן היחיד למיקום הקן. לאחר שהפיאסה נעלם מאחורי מצוק, איתורו מחדש עלול להיות קשה בהרבה.
השלב השני הוא ההגעה לקן. כאן ציוד טיפוס, חבלים, מיומנות בשטח ויכולת למצוא מסלול חלופי נעשים חשובים יותר מנשק. הפיאסה בוחר את ביתו דווקא במקום שבו מי שאינו עף נמצא בחיסרון.
✨ יכולות מיוחדות
חוטף מלמעלה. הפיאסה צולל מן האוויר, מרים יעד אחד ועף איתו מיד. הוא אינו נשאר באזור כדי להילחם בחברי הקורבן. במשחק: צלילה: 100+ לסיכוי לפגוע; הנפגע מורם ונישא אל הקן, ומשתחרר במבחן כוח ב־30- — בגובה, עם נזק נפילה.
קן על צוק. הפיאסה מקנן במקום גבוה וקשה מאוד לגישה, בדרך כלל על מצוק, מדף סלע או מערה שמחייבים טיפוס מסוכן או דרך עקיפה ארוכה.
🗺️ תפוצה
פיאסות מופיעות בעיקר באזורים שבהם מצוקים גבוהים ניצבים מעל עמקים, נהרות או שטחים פתוחים המאפשרים להן לזהות טרף מרחוק. הן מוכרות ברכסי תרבניה, בפסגות ובאזורים ההרריים של גוסיה ובמצוקי סרמלי הצפונית, וכן באזורים הרריים מבודדים בממלפה ובהוונה.
במקומות שבהם הן מוכרות, מטיילים משתדלים שלא להשאיר אדם אחד מאחור בשטח פתוח. לא מפני שפיאסה מסוגלת להביס קבוצה שלמה — אלא מפני שהיא כלל אינה מנסה. היא זקוקה רק לרגע אחד שבו מישהו נמצא לבדו, ולמצוק שהאחרים יתקשו להגיע אליו בזמן.
2.35.3 ✨ פננגלן
ראש שעף בלילה ומעיו נגררים אחריו, בעוד גופו נשאר ספון בכד. יש נגדה שתי הגנות ביתיות פשוטות שעובדות במלואן.
הפננגלן היא יצור לילי שמראהו קשה לשכוח: ראש אנושי מעופף שממנו משתלשלים הקיבה, המעיים ושאר האיברים הפנימיים, מתנודדים באוויר מתחתיו ככל שהוא נע. בשעות היום אין כמעט דבר המסגיר את טבעה. היא יכולה להיראות כאישה רגילה ולחיות בתוך יישוב מבלי לעורר חשד, משום שהצורה המפלצתית קיימת רק לאחר שהראש נפרד מן הגוף.
עם רדת הלילה נשאר הגוף מאחור במקום מוסתר. הפננגלן שומרת אותו בדרך כלל בתוך חדר סגור, מחסן או מקום שאיש אינו אמור להיכנס אליו, לצד כד גדול של חומץ. הראש מתנתק מן הצוואר ועולה לאוויר כאשר האיברים הפנימיים נמשכים אחריו. לאחר הציד עליה לחזור אל הגוף לפני הבוקר.
החומץ חיוני לתהליך. האיברים התלויים מתנפחים במהלך הלילה, ולאחר שובה הפננגלן טובלת אותם בחומץ כדי לכווץ אותם די הצורך ולהחזירם לתוך הגוף. לכן מקום המחבוא שלה מזוהה לעיתים בריח חומץ חריף, וכך גם היא עצמה עשויה לשאת איתה ריח חמוץ שקשה להסביר.
הפננגלן מעדיפה לצוד בקרבת יישובים. היא מרחפת מעל גגות, בין עצים וסביב חלונות, ומנצלת את העובדה שקשה מאוד לשמוע יצור שאינו צריך לדרוך על הקרקע. עיקר הסכנה אינו בכך שהיא חזקה במיוחד, אלא בכך שהיא יכולה להגיע ישירות אל ביתו של אדם ישן. המעיים המשתלשלים מאפשרים לה להגיע דרך פתחים קטנים בהרבה מכפי שהיה גופה השלם מאפשר.
אך דווקא המבנה הנורא הזה הוא גם חולשתה הגדולה. לפננגלן אין שריון ואין דרך להגן על כל האיברים הארוכים החשופים שמתחת לראשה. הבית עצמו יכול להפוך למלכודת עבורה.
ביישובים שבהם היא מוכרת נהוג להניח ענפים קוצניים סביב חלונות, פתחים וגגות נמוכים. הפננגלן יכולה להכניס את ראשה דרך מרווח קטן, אבל המעיים חייבים לעבור אחריו. כאשר הם נתפסים בקוצים הם נקרעים, והיא אינה יכולה להמשיך פנימה. קוצים צפופים מספיק יכולים לעצור אותה לחלוטין.
יש בתים המשתמשים באותו עיקרון בצורה אכזרית יותר ומציבים שברי זכוכית או חודים חדים סביב פתחים וקירות נמוכים. גם כאן אין צורך בקסם. האיברים החשופים הם נקודת התורפה, וכל מכשול חד שהראש יכול לעבור מעליו אך המעיים אינם יכולים לעבור בשלום הופך את הכניסה למסוכנת מדי.
לכן משפחה שיודעת מראש שפננגלן מסתובבת באזור יכולה להפוך בית פשוט למקום בטוח כמעט לחלוטין. כמה ענפים קוצניים בחלונות והקפדה שלא להשאיר פתחים רחבים בלילה יעילים יותר משומר חמוש שעומד באמצע החדר.
הדרך המסוכנת יותר, אך המכרעת, היא לחפש את הגוף שהשאירה מאחור. בזמן שהראש עף בלילה, הגוף עצמו חסר ישע. כד החומץ הנמצא לידו הוא בדרך כלל הסימן הברור ביותר לכך שנמצא המקום הנכון. אם הפננגלן אינה יכולה לחזור לגופה ולהשלים את האיחוי לפני אור ראשון, מצבה נעשה נואש.
היא יודעת זאת היטב. אם תגלה שמישהו מצא את מקום מחבואה, היא תפסיק כמעט כל ציד אחר ותנסה לשוב אליו במהירות. מרגע זה המפגש אינו עוד הגנה על בית אלא מרוץ בין ראש מעופף המבקש לחזור לגופו לבין מי שכבר יודע היכן נמצא הדבר היחיד שאינה יכולה להרשות לעצמה לאבד.
⚔️ הפננגלן בקרב
הפננגלן אינה יריב שמומלץ להילחם בו כאילו הייתה חיה מעופפת רגילה. היא נעה במהירות, יכולה להגיע מזוויות לא צפויות, והאיברים המשתלשלים מאפשרים לה לפנות ולהתפתל באוויר באופן מוזר. עם זאת, הם גם מטרתה הפגיעה ביותר.
בשטח פתוח אפשר לפצוע אותה ולהבריח אותה, אך הדבר אינו בהכרח פותר את הבעיה. כל עוד גופה מוסתר והיא יכולה לחזור אליו, היא עשויה להופיע שוב בלילה אחר. לכן קרב ישיר הוא בדרך כלל רק דרך לקנות זמן.
בתוך בית מוגן המצב מתהפך. ענפי קוצים או חודים בפתחים הופכים את יתרון המעוף שלה לחיסרון. הראש יכול להתקרב, אך כל ניסיון להיכנס מסכן את המעיים החשופים. אם היא נתפסת בהם, היא נאלצת לסגת או לקרוע את עצמה כדי להשתחרר.
אם גופה כבר נמצא, מטרתה משתנה לחלוטין. היא תנסה להגיע אליו לפני השחר, גם במחיר של סיכון גדול. מי שמחזיק במקום המחבוא אינו צריך לרדוף אחריה — היא זו שתבוא אליו.
✨ יכולות מיוחדות
ראש מעופף. בלילה ראש הפננגלן נפרד מגופה ועף כאשר המעיים והאיברים הפנימיים תלויים תחתיו. הגוף נשאר מוסתר לצד כד חומץ, המשמש לכיווץ האיברים לפני החיבור מחדש. במשחק: הראש עף בכפל מהירות אדם. התקפות נגד המעיים החשופים: 50+ לסיכוי לפגוע ו־1D6+ לנזק.
קוצים בחלון. ענפים קוצניים המונחים בחלונות ובפתחים קורעים את המעיים החשופים ומונעים מן הפננגלן להיכנס. גם חודים ושברי זכוכית המוצבים כך שאי אפשר לעבור בלי לגרור עליהם את האיברים פועלים באותו עיקרון. במשחק: קוצים או זכוכית בפתח: היא אינה יכולה להיכנס; ניסיון לעבור בכוח גורם לה 2D6 נזק.
🗺️ תפוצה
הפננגלן נפוצה בעיקר באזורים חמים ומיושבים, שבהם היא יכולה להסתתר ביום ולצוד בלילה מבלי להתרחק מאוד מגופה. היא מוכרת במיוחד בהוונה, בממלפה ובגוטורו, וכן באזורים החמים של תרבניה וגוסיה.
היא מעדיפה כפרים, עיירות קטנות, מטעים ויישובים מוקפים בצמחייה, שבהם קל להסתיר גוף בחדר צדדי או במחסן ולנוע מעל הגגות בלילה. בערים גדולות היא קיימת גם כן, אך שם קשה יותר לזהות את מקום המחבוא שלה.