ספר יצורים מיתולוגיים 3 - מעוצב - ערכים ם · מגדיר היצורים — סדר א״ב

2.25 נ · 👹 נורריהיון

זקן שנכנס לבית בערב, מתיישב בראש השולחן ואיש אינו מצליח לומר לו שהוא זר. אין בו שום סכנה פיזית, וההצלחה שלו היא כולה בהתנהגות.

הנורריהיון נראה כזקן קטן, קירח או דל־שיער, בעל ראש מוארך ופנים חרושות קמטים. הוא אינו נושא נשק, אינו מפגין כוח ואינו נראה מאיים במיוחד. אילו היו פוגשים בו בדרך, רוב האנשים לא היו מקדישים לו יותר ממבט חולף. כוחו מתגלה רק כאשר הוא נכנס לבית של מישהו אחר.

הוא מגיע בדרך כלל בערב, בשעה שבה בני הבית כבר התכנסו פנימה והארוחה עומדת להתחיל. הדלת נפתחת, הזקן נכנס כאילו חזר לביתו לאחר יום ארוך, חולץ את נעליו אם הדבר נהוג במקום, מניח חפץ בצד ומתיישב. הוא אינו מבקש רשות ואינו מסביר מי הוא. הוא פשוט מתנהג כאילו אין בעולם מקום טבעי יותר עבורו.

הדבר המוזר הוא שגם בני הבית מתחילים להתנהג כך. כולם רואים אותו. כולם יודעים, ברמה כלשהי, שאינם זוכרים את הזקן הזה ושלא הזמינו אותו. ובכל זאת, ברגע שבו צריך לומר בקול את המשפט הפשוט "מי אתה?" או "צא מן הבית", המילים אינן נאמרות. המארח מוצא את עצמו מוזג לו משקה, מישהו אחר מזיז עבורו קערה, ואדם שלפני רגע התכוון לשאול שאלה מחליט משום מה שזה יהיה לא מנומס.

הנורריהיון עצמו כמעט אינו עושה דבר כדי לשכנע אותם. הוא אינו מאיים, אינו מטיל אימה ואינו מנסה להסביר את נוכחותו. הוא פשוט מתנהג כבעל הבית בביטחון מוחלט. הוא מתיישב בראש השולחן, לוקח מן המנות הטובות ביותר, מבקש עוד משקה, פותח קופסה או מגירה אם מתחשק לו, ולעיתים אפילו מעיר הערה על האוכל או על סדרי הבית כאילו האחרים הם האורחים.

ככל שהוא מתנהג באופן טבעי יותר, כך קשה יותר לאחרים לשבור את המצב. אדם שמבקר במקרה בבית עשוי לחשוב שהזקן הוא קרוב משפחה חשוב שאינו מכיר. משרת מניח שהוא אורח של בעל הבית. בעל הבית, הרואה שהמשרתים משרתים אותו ללא מחאה, מתחיל לחשוב שאולי מישהו אחר הזמין אותו. אי־הנעימות החברתית מגינה על הנורריהיון טוב יותר מכל שריון.

הדבר אינו מוחק את הזיכרון ואינו הופך אנשים לטיפשים. אחרי שהזקן עוזב הם זוכרים היטב מה קרה ולעיתים אינם מסוגלים להסביר מדוע איש מהם לא עצר אותו. משפחה יכולה לשבת סביב שולחן ריק למחצה ולהבין בבת אחת שאדם זר לחלוטין נכנס לביתם, אכל את מזונם, שתה את היין הטוב ביותר ואולי לקח עמו חפץ — וכל הזמן הם התייחסו אליו כאילו הייתה לו זכות מלאה לעשות זאת.

אין בנורריהיון אכזריות מיוחדת. הוא בדרך כלל אינו בא להרוג, לפצוע או להרוס. מטרתו נראית כמעט תמיד פשוטה: ליהנות מן הבית לזמן מה. אם יש אוכל הוא אוכל, אם יש משקה הוא שותה, ואם דבר קטן מוצא חן בעיניו הוא עשוי לקחת אותו. לאחר שסיים, הוא קם בנחת ויוצא בדיוק כפי שנכנס.

לעיתים דווקא החפצים שהוא לוקח הם שיוצרים את הבעיה. הוא אינו מבחין בהכרח בין כף כסף לבין מפתח חשוב, מסמך משפחתי או חפץ יקר. מבחינתו זהו עוד דבר שמצא בבית "שלו". כשמבינים את החסר, הנורריהיון כבר מזמן איננו שם.

ילדים קטנים, שיכורים או אנשים שאינם מכירים היטב את כללי הבית עשויים לעיתים להיות הראשונים שמצביעים על האבסורד. ילד יכול לשאול בפשטות מי הזקן, בעוד המבוגרים סביבו משתתקים במבוכה. גם אז קשה לבני הבית לפעול. עצם החשיפה אינה מסלקת את הנורריהיון; צריך שמישהו יצליח להתגבר על התחושה העמוקה שהזקן איכשהו רשאי להיות שם.

🏠 הנורריהיון בעימות

מפגש עם נורריהיון אינו קרב. הוא לא יתקוף לעולם, גם אם מישהו מרים עליו יד. אם הדברים נעשים אלימים הוא יעדיף להתחמק, לקום וללכת. כוחו אינו בנזק שהוא מסוגל לגרום אלא בכך שכמעט איש אינו מצליח להביא את עצמו להתנגד לו בזמן שהוא עדיין בבית.

לכן העימות הוא חברתי לחלוטין. מי שמבחין במה שקורה צריך קודם כול לשבור את ההנחה שעליה נשען המצב: לומר בקול שהזקן אינו בעל הבית, לשאול מי הזמין אותו או להזכיר לאחרים מי באמת מחזיק במקום. הדבר נשמע פשוט לאחר מעשה, אך מול הנורריהיון הוא נעשה קשה באופן לא טבעי.

גם כאשר מישהו חושד בו, הנורריהיון אינו מתווכח. אם נשאל למי הוא שייך או מדוע הוא יושב בראש השולחן, הוא עשוי לענות במשיכת כתפיים, לשתות עוד לגימה או פשוט להתעלם מן השאלה. הוא אינו זקוק לסיפור כיסוי טוב. כל הצלחתו נובעת מכך שאנשים סביבו מרגישים שהם אלה שיפרו את כללי הנימוס אם ידרשו ממנו הסבר.

אם איש אינו מצליח לשבור את המצב, אין בדרך כלל אסון גדול. הנורריהיון יסיים לאכול, ייקח אולי דבר שמצא חן בעיניו ויעזוב. הנזק הוא בעיקר העלבון, האובדן וההבנה המטרידה שלא היה צורך בכוח כדי להשתלט על הבית — רק בביטחון מוחלט.

✨ יכולות מיוחדות

בעל הבית. הנורריהיון נכנס לבית בשעות הערב ומתנהג כאילו הוא בעליו. כל עוד הוא שוהה בו, איש אינו מעז לומר לו שהוא זר או לדרוש ממנו לעזוב, גם כאשר ברור לכולם שמשהו אינו כשורה. במשחק: כל מי שבבית עובר מבחן רצון ב־40- כדי לפנות אליו או לגרש אותו; ההשפעה נמשכת עד שהוא עוזב.

לא נלחם. הנורריהיון אינו תוקף לעולם. הוא אוכל, שותה, לוקח מה שמתחשק לו ולבסוף עוזב. גם אם נחשף, הוא אינו הופך ליריב קרבי.

🗺️ תפוצה

נורריהיונים קשורים לחלוטין למקומות מיושבים. הם מופיעים בכפרים, בערים, באחוזות, בפונדקים ובבתי סוחרים, ובמיוחד במקומות שבהם קיימים כללי אירוח חזקים ומבנה משפחתי ברור. בית שבו כולם יודעים היטב מי יושב בראש השולחן הוא בדיוק המקום שבו הופעתו נעשית המוזרה ביותר.

דיווחים עליהם מוכרים בגוסיה, תרבניה, הוונה וממלפה, וכן ביישובים גדולים בסרמלי ובגוטורו. קשה לדעת עד כמה הם נפוצים, משום שרוב המפגשים אינם מדווחים כלל. אנשים אינם אוהבים לספר כיצד אדם זר נכנס לביתם, שתה את היין שלהם — והם עצמם מזגו לו כוס נוספת.