ספר יצורים מיתולוגיים 3 - מעוצב - ערכים ם · מגדיר היצורים — סדר א״ב

2.12 ו

2.12.1 👥 ואנרה

עם קופים לוחם ומדבר, נאמן ומאורגן. הם חלשים כיחידים וטובים מאוד כבעלי ברית, וזה בדיוק הערך שלהם בשולחן.

הואנרה הם עם תבוני של אנשי־קוף החיים בעיקר ביערות חמים ובאזורים שבהם צמרות העצים יוצרות עולם שלם מעל הקרקע. גופם קל יחסית, זרועותיהם ארוכות וחזקות, כפות ידיהם ורגליהם מותאמות לאחיזה, וזנבם — כאשר קיים — משמש בעיקר לשיווי משקל ולא כנשק. פניהם קופיות בבירור אך הבעותיהם אנושיות לחלוטין, והם מדברים, בונים, משתמשים בכלי נשק ומקיימים חברה מאורגנת. מי שרואה בהם פשוט קופים גדולים מגלה במהירות שמדובר בעם בעל משמעת, מסורת ונאמנות עמוקה.

ואנרה בודד אינו מרשים במיוחד כלוחם. הוא בדרך כלל קל יותר מאדם לוחם, אינו עטוי שריון כבד וכוחו הגולמי אינו יוצא דופן. אפילו כלי הנשק המועדפים עליו נוטים להיות קלים: חניתות, חרבות קצרות, קשתות, אלות וכלי הטלה שקל לשאת בזמן טיפוס. היתרון הגדול של הואנרה מופיע רק כאשר הוא נמצא עם בני עמו או עם קבוצה שהוא רואה כחבורתו.

החברה שלהם בנויה סביב קבוצות קטנות ומלוכדות. משפחות, יחידות לוחמים וחבורות מסע פועלות יחד במשך שנים, וכל אחד לומד להכיר את תנועות האחרים כמעט בלי צורך בהוראות. שני ואנרה יודעים מתי השלישי עומד לזנק; אחד מחפה בזמן שהאחר מטפס; מי שנמצא גבוה מסמן לסובבים מה הוא רואה. לכן קבוצה של שלושה ואנרה מסוכנת בהרבה משלושה פרטים שנלחמים בנפרד.

הנאמנות היא אחת התכונות המרכזיות בתרבותם. ואנרה שקיבל אדם כחבר אינו מתייחס לכך בקלות. הוא מוכן לחלוק מזון, להיכנס לסכנה כדי לחלצו ולשמור על משימה גם כאשר הדבר נעשה קשה. ההפך נכון גם הוא: בגידה בקבוצה נחשבת אצל רבים מהם לאחד המעשים המבישים ביותר האפשריים. מי שהפקיר חבר בשעת סכנה מתקשה מאוד לזכות מחדש באמון.

הדבר אינו הופך אותם לצייתנים עיוורים. הם מתווכחים, מתלוננים ויכולים לחלוק בחריפות על מנהיגיהם, אך ברגע שהוחלט לפעול יחד הם נוטים לדבוק בהחלטה. יחידת ואנרה יכולה להתווכח שעה על הדרך הנכונה לעבור נהר, ואז לחצות אותו בתוך דקות בתיאום מושלם. מבחינתם, ויכוח לפני מעשה ונאמנות בזמן המעשה אינם סותרים זה את זה.

הם גם מצטיינים ביצירת בריתות. עם אחר שמצליח לרכוש את אמונם אינו מקבל רק כמה לוחמים נוספים אלא כוח שמכפיל את יעילותו ככל שהוא משתלב טוב יותר בקבוצה. ואנרה יודע לתפקד כמלווה, סייר, שומר אגף או מחלץ. כאשר הוא מבין מה תפקידו בתוך החבורה, הוא מקבל אותו ברצינות רבה ולעיתים נשאר בו גם כאשר מפקד אנושי היה מצפה ממנו לאלתר.

הכישרון הבולט ביותר שלהם מחוץ לקרב הוא הטיפוס. עבור ואנרה, עץ גבוה אינו מכשול ואפילו לא "גובה"; הוא פשוט דרך נוספת. הם רצים על ענפים, מזנקים בין גזעים, מטפסים על סלעים ושורשים כמעט בלי להאט. במקום שבו בני אדם חייבים לעצור, לחפש אחיזה ולהתקדם בזהירות, ואנרה ממשיך לנוע כמעט באותה מהירות שבה היה מתקדם על שביל.

משום כך גם היישובים שלהם אינם בנויים רק על הקרקע. בכפר ואנרה אפשר למצוא בקתות בין ענפים עבים, גשרים תלויים, סולמות חבלים ופלטפורמות המחברות כמה גזעים. לעיתים הקרקע שמתחת לכפר כמעט ריקה, פרט למחסנים כבדים או אזורים שבהם מחזיקים בעלי חיים. אורח שאינו יודע לטפס מגלה שהרחוב הראשי עצמו יכול לעבור עשרה מטרים מעל ראשו.

האופן שבו הם חושבים על שטח שונה בהתאם. הם אינם רואים יער כמבוך של עצים המפריעים לתנועה, אלא כמרחב בעל כמה מפלסים. הדרך אל מקום מסוים יכולה לעבור על הקרקע, לאורך ענפים או מעל נחל בלי לרדת אליו כלל. ואנרה שנמלט מאויב אינו חייב לבחור בין שמאל לימין; הוא יכול פשוט לעלות.

היתרון הזה הופך אותם לסיירים ושליחים מצוינים. ביער צפוף הם יכולים לנוע מעל שיחים, בוץ ובעלי חיים מסוכנים, לשמור על קו ראייה טוב ולהגיע למקומות שאליהם אדם רכוב אינו יכול להגיע. כאשר הם עובדים עם בני עמים אחרים, הם נוטים לנוע קדימה ובגובה, לחזור עם מידע ולכוון את שאר הקבוצה למסלול בטוח.

עם זאת, הם אינם בלתי תלויים בקרקע. הם זקוקים למים, למזון ולמרחב לחיים רגילים, ורובם אינם מבלים את כל ימיהם בצמרות. גם הטיפוס שלהם דורש משהו שאפשר לאחוז בו. מישור חשוף, מדבר פתוח או מערה חלקה מבטלים חלק גדול מיתרונם. ואנרה רחוק מן היער עדיין נשאר זריז, אך כבר אינו נמצא בסביבה שנבנתה לפי יכולותיו.

מבחינה חברתית הם נוטים להיות גלויים וישירים. הם יכולים להיות ערמומיים במלחמה, אך פחות סובלניים למשחקים ארוכים של בגידה כפולה והסכמים חסרי משמעות. ידידות מוכחת, עזרה בזמן סכנה וחוב שנפרע נחשבים אצלם יותר מהצהרות מרשימות. זו אחת הסיבות שקל יחסית לדעת היכן עומד ואנרה — וקשה מאוד להזיז אותו משם לאחר שבחר צד.

⚔️ הואנרה בקרב

ואנרה שנלחם לבדו הוא יריב קל יחסית. הוא מהיר וזריז אך אינו מצטיין בעמידות, שריון או כוח גולמי. אם מכריחים אותו לעמוד במקום ולהחליף מהלומות מול לוחם כבד, הוא נמצא בדרך כלל בעמדת נחיתות. הוא יודע זאת היטב ולכן אינו מנסה להילחם כך.

כאשר לפחות שלושה מהם פועלים יחד, התמונה משתנה. אחד מעסיק את היריב מלפנים, השני משנה גובה או זווית, והשלישי ממתין לפתח. הם נוטים להעביר את הלחץ ממטרה למטרה במהירות, לעזור זה לזה לצאת מסכנה ולנצל כל רגע שבו האויב מפנה את גבו לאחד מהם.

ביער הם חזקים במיוחד. הם יכולים לעלות לעץ מבלי להאט, לנוע מעל קו הקרב, לרדת מאחורי אויב ואז להיעלם שוב אל הצמרות. קשתים מתקשים לשמור עליהם בטווח ראייה רציף, ולוחמים כבדים אינם יכולים לרדוף אחריהם בלי לוותר על שריון או ציוד. במקום לנסות לשבור קו אויב בכוח, הם גורמים לו להסתובב שוב ושוב עד שהמבנה שלו מתפרק.

עם בני ברית שאינם ואנרה הם פועלים בצורה דומה. ואנרה לצד שני לוחמים אמינים מתייחס אליהם כחלק מן הקבוצה, לומד את קצבם ומשתמש בתנועתו כדי להשלים את מה שחסר להם. הוא אינו צריך ששני האחרים יהיו מבני עמו; מה שחשוב הוא שהם באמת נלחמים יחד.

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם יחידת ואנרה היא להפריד אותה. בידוד של פרט אחד מבטל את היתרון החשוב ביותר שלו, ושטח פתוח ללא עצים מפחית גם את יתרון התנועה. לעומת זאת, רדיפה אחרי ואנרה אחד לתוך יער צפוף היא דרך מצוינת לגלות ששני האחרים כבר מחכים במקום שאליו הוא הוביל אותך.

✨ יכולות מיוחדות

נלחם בקבוצה. ואנרה מקבל בונוס כאשר הוא נלחם לצד לפחות שני בעלי ברית נוספים. כוחו האמיתי נובע מתיאום, חיפוי והיכולת להפוך כמה לוחמים ליחידה אחת יעילה. במשחק: לצד שני בעלי ברית או יותר: 50+ לסיכוי לפגוע ו־1+ להגנה.

מטפס. ואנרה נע על עצים, גזעים, ענפים ומשטחים הניתנים לאחיזה במהירות מלאה. טיפוס אינו מאט אותו כפי שהוא מאט את רוב היצורים האחרים. במשחק: מהירות מלאה בטיפוס, וללא עונש ללחימה על עצים ומשטחים אנכיים.

נאמן לחבורה. ואנרה שקיבל קבוצה כחבורתו נוטה להישאר לצדה, לחלוק סכנה ולפעול כחלק ממנה. כוחו כבעל ברית חשוב בדרך כלל יותר מכוחו כפרט.

🗺️ תפוצה

הואנרה נפוצים בעיקר ביערות החמים והצפופים של גוטורו, שם יש די עצים גדולים כדי לאפשר יישובים שלמים בגובה. קהילות מוכרות במיוחד ביערות דראן ובשולי יער האפלולית, וכן ביערות הנהרות ובאזורים ההרריים המיוערים של היבשת. מקומות שבהם הצמרות רציפות לאורך מרחקים גדולים מאפשרים להם לנוע בין יישובים בלי לרדת כמעט אל הקרקע.

קהילות נוספות קיימות בהוונה, באזורים הטרופיים של ממלפה ובחלקים החמים של תרבניה וגוסיה. ככל שהאקלים נעשה קר יותר והיערות נמוכים ודלילים יותר, מספרם פוחת. הם אינם תלויים בג'ונגל דווקא, אך זקוקים למרחב שבו יכולת הטיפוס שלהם מעניקה יתרון ממשי.

ואנרה מופיעים גם הרחק מבתיהם כחיילים, סיירים, שליחים ומלווים. הם כמעט תמיד מעדיפים לנסוע עם קבוצה ולא לבדם.

2.12.2 💀 וטאלה

רוח שנכנסת לגופות ומשתמשת בהן, ושמעדיפה לשאול חידות על פני להילחם. הוא מקור המידע הטוב ביותר ברשימה, ומי שטועה בתשובה משלם.

הווטאלה היא ישות חסרת גוף קבוע, הקשורה למוות אך אינה רוח רפאים במובן הרגיל. היא אינה נשמתו של המת שאת גופתו היא מפעילה, ואינה מחזירה אותו לחיים. במקום זאת היא נכנסת לגופה קיימת ולובשת אותה, כאדם הלובש בגד. מרגע שנכנסה, הגוף המת קם, הולך, מדבר ולעיתים אף מחייך וצוחק, אף שאין בו חיים של ממש.

זו הבחנה חשובה מאוד. אדם המזהה את הגופה עשוי לחשוב שהמת חזר או שנשמתו לכודה בתוכה, אך האדם שהיה שם כבר איננו. הווטאלה יכולה להשתמש בקולו של הגוף, בתווי פניו ובידיו, אך אין היא נעשית לבעליו הקודם. לעיתים היא אפילו מדגישה זאת במכוון, בעיקר כאשר מישהו מתחנן בפניה בשם מי שהגופה הייתה בחייו. מבחינתה הגוף הוא כלי שימושי, לא אדם שיש להתחשב ברצונו.

הגוף עצמו אינו מרגיש דבר. כאב, קור, רעב ועייפות אינם משפיעים עליו. פצע עמוק אינו גורם לו להירתע, זרוע שבורה יכולה להמשיך לנוע כל עוד היא מחוברת במידה מספקת, וגופה יכולה לעמוד שעות בתנוחה שאדם חי לא היה מסוגל לשאת. הדבר מעניק לווטאלה מראה מטריד במיוחד: היא יכולה לשוחח בשלווה כאשר חץ תקוע בחזה או להמשיך ללכת על רגל פצועה בלי שינוי בהבעה.

עם זאת, הגוף עדיין עשוי בשר ועצם. הוא יכול להיחתך, להישבר ולהיהרס. הווטאלה אינה הופכת גופה לבלתי פגיעה; היא פשוט מסירה ממנה את כל המגבלות הנובעות מכאב ופחד. כאשר הגוף נעשה בלתי שמיש, הווטאלה יכולה לעזוב אותו. לכן ריסוק הגופה עשוי להפסיק את הסכנה המיידית, אך אינו בהכרח פוגע בישות עצמה.

ווטאלות מעדיפות גופות של יצורים תבוניים, בעיקר משום שהן מאפשרות דיבור ותנועה נוחה. הן אינן חייבות לבחור גוף טרי. לעיתים הן משתמשות בגופה שהחלה להתייבש או להתפורר, ואם אין להן צורך להסתובב בין החיים הן אינן רואות בכך שום בעיה. הדבר יוצר את המראה המפורסם של מת היושב על ענף, אבן קבר או קיר חורבה ומדבר בקול רגוע כאילו השיחה כולה טבעית לחלוטין.

אולם מי שמנסה להבין את הווטאלה רק כאל־מת מסוכן מחמיץ את עיקרה. הווטאלה היא בראש ובראשונה מקור של ידע. היא יודעת דברים שאדם חי אינו יכול לדעת: מאורעות שהתרחשו לפני מאות שנים, סודות שמעולם לא נכתבו, נסיבות מותו של אדם שאיש לא ראה — ואף דברים שטרם התרחשו. כשנשאלת שאלה היא מסוגלת לעיתים להשיב על העבר והעתיד באותה ודאות שבה אדם אחר מספר מה ראה בבוקר.

הבעיה היא שהיא אינה מוסרת ידע בחינם. כסף מעניין אותה לעיתים נדירות בלבד. המחיר יכול להיות סוד, הבטחה, משימה, חפץ בעל משמעות, פעולה שתתרחש בעתיד או אפילו תשובה לשאלה שהיא עצמה רוצה לשאול. ככל שהידע המבוקש חשוב יותר, כך המחיר נוטה להיות קשה יותר. אדם המבקש לדעת מי גנב טבעת עשוי להידרש לדבר קטן; מי ששואל כיצד תיפול ממלכה עלול לקבל מחיר שילווה אותו שנים.

הווטאלה אינה בהכרח משקרת. למעשה, אין לה צורך רב בכך. האמת שבידיה מסוכנת מספיק. היא יכולה לענות בדיוק על מה שנשאל ולתת לשואל להבין מאוחר מדי ששאל את השאלה הלא נכונה. מי שמבקש לדעת "מי יהרוג את המלך" עשוי לקבל שם, אך לא את העובדה שהמוות יתרחש רק בעוד חמישים שנה; מי ששואל "האם ננצח בקרב" עשוי לשמוע "כן" מבלי להבין איזה מחיר ישולם בדרך.

לכן השיחה איתה היא מבחן של ניסוח לא פחות מאשר של אומץ. ווטאלה נהנית ממוחות חדים ומכבדת אדם שמסוגל לשאול שאלה מדויקת. לעומת זאת, מי שמבקש ממנה "לספר הכול" עלול לקבל תשובה כה רחבה, מסובכת או יקרה עד שלא יפיק ממנה דבר. כאשר היא נשאלת היטב, היא יכולה להיות המקור המדויק ביותר שקיים.

אלא שהידע אינו ניתן ללא משחק. ווטאלות אוהבות חידות ושאלות, ולעיתים קרובות הופכות את עצם המפגש למשפט שכל. לפני שיתאפשר לשואל לקבל את מבוקשו, הווטאלה מציגה חידה, פרדוקס או מקרה שבו יש לקבוע מי צדק, מי אשם או מה באמת התרחש. היא אינה מחפשת רק ידע יבש; שאלותיה בוחנות יכולת להבין אנשים, סיבות ותוצאות.

לחידה יש גם כוח ממשי. אם התשובה שניתנה נכונה, הווטאלה נכבלת. היא אינה יכולה פשוט לעזוב את הגופה, לברוח או לנתק את המפגש כרצונה, ועליה להישאר במסגרת שנוצרה עד שהעניין שבינה לבין הפותר הושלם. תשובה שגויה עושה את ההפך: היא משחררת אותה, והווטאלה רשאית לעזוב מיד, להיעלם מן הגוף או לסיים את העסקה.

מכאן נובע שמי שמחפש ווטאלה צריך יותר מחרב. הוא צריך להגיע עם שאלות טובות, עם אדם שמסוגל לפתור חידות ועם נכונות לשלם מחיר שאולי לא יהיה ידוע מראש. לעיתים הדרך הקשה ביותר במסע היא להגיע אליה; לעיתים היא למצוא אותה בתוך הגופה הנכונה; ולעיתים כל זה מתברר כקל בהשוואה לשיחה שמתחילה לאחר מכן.

ווטאלה יכולה גם להשתמש בידע שלה כדי להגן על עצמה. מי שמתכוון ללכוד אותה עשוי לגלות שהיא כבר יודעת על המלכודת. מי שמתכנן לתקוף לאחר קבלת התשובה עלול לשמוע ממנה תיאור מדויק של מה שיעשה בעוד כמה דקות. אין פירוש הדבר שהיא תמיד מונעת את העתיד שראתה. לעיתים נראה שהיא מסתפקת בידיעה ומניחה לדברים להתרחש.

⚔️ הווטאלה בקרב

הווטאלה אינה בנויה לקרב רגיל, והגופה שהיא לובשת קובעת במידה רבה מה היא מסוגלת לעשות. גוף של איכר מת מעניק לה כוח של איכר מת; גוף של לוחם גדול יכול להפוך לכלי מסוכן יותר. היא אינה מקבלת פתאום שרירים שלא היו בגופה, אבל היא משתמשת בהם בלי פחד, כאב או צורך לשמור על עצמה.

בכך טמון יתרונה העיקרי. היא אינה נרתעת מפצע, אינה מפחדת ממוות ואינה מגיבה באופן טבעי לאיומים. לוחם שרגיל להרתיע יריב באמצעות מכה קשה מגלה שהווטאלה ממשיכה להתקדם גם לאחר פגיעה שאדם חי היה נסוג ממנה. היא יכולה להקריב יד כדי לתפוס חרב, לספוג פציעה כדי להתקרב או להשליך את הגוף ממקום גבוה אם הדבר משרת אותה.

עם זאת, הקרב כמעט תמיד משני. השמדת הגוף אינה בהכרח השמדת הווטאלה, ולכן מי שנכנס למאבק רק כדי "להרוג את המת" יכול לנצח מבחינה פיזית ולא להשיג דבר. אם המטרה היא להשיג את הידע שלה, הדרך האפקטיבית יותר היא לקבל את משחק החידות ולכבול אותה באמצעות תשובה נכונה.

גם הווטאלה עצמה מעדיפה זאת. היא אינה זקוקה לניצחון פיזי אם היא יכולה לגרום ליריב לבחור תשובה שגויה ולשחרר אותה. לכן מפגש איתה יכול להתרחש כאשר החרבות כבר שלופות, ובכל זאת להסתיים ברגע שבו היא מרימה יד מתה ואומרת: "לפני שנמשיך — שאלה אחת."

✨ יכולות מיוחדות

לובש גופה. הווטאלה נכנסת לגוף מת ומשתמשת בו ככלי. הגוף עצמו אינו מרגיש כאב, פחד, רעב או עייפות, אך עדיין יכול להיפצע ולהיהרס. הרס הגופה אינו בהכרח משמיד את הווטאלה. במשחק: כשהגופה נהרסת הווטאלה יוצאת ממנה ויכולה ללבוש גופה אחרת בטווח 30 מטרים בתוך סיבוב. כישוף גירוש רוחות פוגע בה ישירות.

חידות. הווטאלה מציבה חידות ושאלות כחלק מן המפגש עמה. תשובה נכונה כובלת אותה, ומונעת ממנה פשוט להסתלק; תשובה שגויה משחררת אותה, והיא רשאית לנתק את המפגש ולעזוב. במשחק: לכל חידה ניתנים שלושה סיבובים. תשובה נכונה כובלת אותה לשאלה אחת או לשעה אחת, המוקדם מביניהם.

יודע הכול. הווטאלה מכירה את העבר ואת העתיד ויכולה להשיב על שאלות שאין דרך אחרת לענות עליהן. היא מוכנה לחלוק ידע זה, אך כמעט תמיד דורשת מחיר. במשחק: תשובותיה נכונות תמיד; שאלה אחת לכל מחיר ששולם.

המחיר. הווטאלה אינה חייבת לבקש כסף. היא יכולה לדרוש סוד, משימה, הבטחה, חפץ או מעשה עתידי, ולעיתים משמעות המחיר מתבררת רק לאחר שהעסקה כבר נעשתה.

🗺️ תפוצה

לווטאלות אין בית גידול טבעי, משום שאין להן גוף משלהן. הן נמצאות במקום שבו יש גופות שאיש אינו שומר עליהן: בתי קברות עתיקים, אתרי הוצאה להורג, שדות קרב נשכחים, חורבות, מערות קבורה ויערות שבהם המתים לא נאספו. הן אינן חייבות להישאר ליד הקבר שממנו לקחו את הגוף, אך רבות מהן מעדיפות מקומות שקטים שבהם אפשר לדבר עם מבקרים בלי הפרעה.

סיפורים עליהן נפוצים במיוחד באזורים החמים של גוטורו, הוונה וממלפה, אך מפגשים מתועדים גם בתרבניה ובגוסיה. אין סיבה להניח שהן מוגבלות לאקלים מסוים; היכן שיש מתים וסודות, יכולה להיות גם ווטאלה.

מי שמחפש אחת עושה זאת בדרך כלל מתוך ייאוש. מלך רוצה לדעת מי בגד בו, מרפא מבקש לדעת מהו מקור מגפה, משפחה רוצה להבין כיצד מת אדם שנעלם לפני שנים, או אדם מנסה לברר מה יתרחש אם יבחר בדרך מסוימת. הווטאלה יכולה לדעת את התשובה. השאלה האמיתית היא אם השואל מסוגל לפתור את החידה — ואם הוא מוכן לשלם על מה שילמד.