ספר יצורים מיתולוגיים 2 - מעוצב - ערכים (1) · מגדיר היצורים — סדר א״ב

2.36 נ

2.36.1 ✨ נוקן

רוח מים שמנגינתה מושכת שומעים אל הנחל. הקרב מולה כמעט תמיד מתחיל אחרי שמישהו כבר במים, וזו הנקודה שבה מספריה מפסיקים להיות רלוונטיים.

הנוקן הוא רוח מים החיה בנחלים, אגמים, בריכות עמוקות וקטעי נהר שקטים. הוא אינו שוכן בים ואינו נודד הרחק ממקווה המים שבחר לעצמו. לעיתים הוא נראה כדמות חיוורת היושבת על סלע או על גזע שנפל אל המים, ולעיתים אפשר לשמוע אותו זמן רב לפני שרואים דבר. מראהו עצמו אינו האיום העיקרי; הנוקן מסוכן משום שהוא מנגן.

נגינתו יפה באופן שקשה לתאר במילים. היא נשמעת כאילו היא מגיעה בדיוק מן המרחק הנכון — רחוקה מספיק כדי לעורר סקרנות וקרובה מספיק כדי להבטיח שאפשר להגיע אליה. אדם העובר בשביל סמוך לנחל עשוי לעצור כדי להקשיב, אחר כך לסטות כמה צעדים מן הדרך, ולאחר זמן קצר לגלות שהוא כבר יורד במדרון לעבר המים מבלי לזכור מתי החליט לעשות זאת. הנוקן אינו חייב לקרוא בשמו, להבטיח דבר או להראות את עצמו; המנגינה עצמה עושה את העבודה.

ההשפעה אינה בדרך כלל התפרצות פתאומית של שליטה מוחלטת. היא מתחילה במשיכה קלה, בתחושה שכדאי להתקרב עוד מעט כדי לשמוע טוב יותר. האדם מוצא סיבות הגיוניות לכאורה להתקדם: אולי יש שם נגן פצוע, אולי מדובר בכפר שמעבר לעצים, אולי כדאי רק לראות מי מנגן. ככל שההאזנה נמשכת, ההחלטות נעשות פחות חשובות והמנגינה חשובה יותר.

זוהי גם הסיבה שקבוצות שלמות יכולות להסתבך. אדם אחד מתחיל ללכת אל המים, חברו הולך אחריו כדי לעצור אותו, ושלישי מתקרב כדי להבין מה קורה. אם כולם עדיין שומעים את הניגון, פעולת החילוץ עצמה יכולה להפוך את המצילים לקורבנות נוספים. לעיתים רק האדם שנשאר מאחור, רחוק מספיק או עם אוזניים חסומות, מבין שכל האחרים מתקדמים באותו כיוון.

הנוקן אינו זקוק לכך שקורבנו יטבע מיד. מטרתו הראשונה היא להביא אותו למים. כאשר האדם דורך לתוך הנחל או שוחה לעבר מקור הצליל, הנוקן משיג את היתרון שחיפש. במים עמוקים די בבלבול, בפאניקה ובחוסר היכולת לשמוע אזהרות כדי להפוך מצב מסוכן לאסון, ובשלב הזה הרוח יכולה להתקרב בעצמה, להיאחז בקורבן או פשוט להמשיך לנגן בזמן שהמים עושים את רוב העבודה.

מסיבה זו רוב הקרבות מול נוקן מתחילים מאוחר מדי. כאשר מישהו מבחין בדמות שעל הסלע ומחליט להסתער עליה, אחד מחבריו כבר עשוי להיות עד המותניים במים. מי שמסתכל רק על עוצמת הרוח, על הנשק שהיא נושאת או על הקושי לפגוע בה מפספס את הבעיה האמיתית: אין צורך להביס את הנוקן אם הקורבן כבר טובע מאחור.

אין ודאות מדוע הנוקן עושה זאת. יש המתארים אותו כיצור זדוני הנהנה מטביעה, אחרים סבורים שהוא פשוט אוסף לעצמו מאזינים בדרך היחידה שהוא מכיר. סיפורים מסוימים מתארים נוקנים שאפשר היה לשמוע במשך שנים ליד אותו אגם בלי שהרגו איש, עד שמישהו התקרב יותר מדי. כך או כך, אין להסיק מהיעדר התקפה ישירה שהוא חסר סכנה.

הוא גם אינו חייב לנגן בכל שעה. מקום שבו נוקן שוכן יכול להיראות רגיל במשך ימים שלמים. המנגינה מופיעה בעיקר בשעות שקטות — לפנות ערב, בלילה, בערפל או בשעות שבהן מעט אנשים נמצאים בדרכים. הנוקן מעדיף שהצליל יהיה הדבר הבולט היחיד בסביבה.

מקומיים שמכירים נוקן כמעט לעולם אינם מנסים למצוא אותו לפי הקול. הם מתרחקים מן המים, חוסמים את האוזניים וקוראים לאנשים אחרים לעשות אותו דבר. ילדים לומדים מוקדם שאם שומעים נגינה במקום שאין בו סיבה שיהיה נגן, לא הולכים לבדוק. רבים מן הכפרים הסמוכים למקומות כאלה מחזיקים חבלים ארוכים ליד מעברי מים לא רק למקרה של שיטפון, אלא גם לצורך משיכת אדם שכבר התחיל ללכת פנימה.

⚔️ הנוקן בעימות

הנוקן אינו יריב שנכון למדוד לפי קרב רגיל. ברגע שהנגינה החלה, סדר העדיפויות הוא להפסיק לשמוע אותה ולהרחיק את הנמשכים מן המים. חסימת אוזניים, התרחקות מטווח השמיעה או רעש חזק מספיק כדי לכסות את המנגינה יכולים להיות חשובים יותר מכל התקפה.

אם אדם כבר נכנס למים, החילוץ קודֵם לפגיעה ברוח. חבל קשור, מוט ארוך או שני אנשים הנשארים על קרקע יציבה יכולים להציל אותו גם כאשר הנוקן עצמו עדיין מנגן. לעומת זאת, קפיצה מיידית אחריו לתוך המים עלולה ליצור קורבן נוסף, במיוחד אם המציל ממשיך לשמוע את הניגון.

כאשר תוקפים את הנוקן עצמו, הוא אינו נוטה להילחם עד הסוף. אם המנגינה נשברה והקורבנות יצאו מן המים, יתרונו העיקרי אבד. הוא מעדיף לסגת אל עומק הנהר או האגם, להיעלם ולהמתין להזדמנות אחרת. רדיפה אחריו לתוך המים מחזירה לו מיד את התנאים שבהם הוא מסוכן ביותר.

גם כאשר רואים אותו בבירור, אין ודאות שהדמות הנראית היא כל מהותו. הנוקן הוא רוח של מקווה המים יותר מאשר בעל חיים היושב לידו, ולכן השמדת הגוף הנראה אינה תמיד פשוטה או קבועה. במקומות שבהם הוא הופיע במשך דורות, מקובל יותר לחשוב במונחים של מניעה, גירוש או בידוד המקום מאשר במונחים של ציד.

הדרך היעילה ביותר להתמודד איתו היא להכין מראש את מי שחייב לעבור באזור. אדם שיודע שהמנגינה עצמה היא המלכודת יכול לחסום את אוזניו עוד לפני שנשמע הצליל. אדם שאינו יודע זאת יקשיב כדי להבין מהו — ולעיתים זו כבר הטעות היחידה שהנוקן צריך.

✨ יכולות מיוחדות

מנגינת המים. מי ששומע את נגינת הנוקן נמשך בהדרגה לעבר מקור הצליל ואל המים. ככל שההאזנה נמשכת, כך קשה יותר לעצור מרצון ולהתרחק. האיום אינו מתחיל במכה אלא בהחלטה ללכת "רק עוד קצת". במשחק: השומע עובר מבחן רצון בכל סיבוב של האזנה, ב־10- נוסף על כל סיבוב שכבר עבר; בכישלון הוא צועד אל המים. אוזניים אטומות: אין מבחן.

כבר במים. רוב העימותים עם הנוקן מתחילים לאחר שאחד הנוכחים כבר נכנס למים. מרגע זה חילוץ הקורבן חשוב יותר מהניסיון לפגוע ברוח, משום שטביעה יכולה להכריע את המפגש גם אם הנוקן עצמו אינו תוקף. במשחק: מי שנכנס למים העמוקים סופג לאחר 3 סיבובים 1D6 נזק טביעה בכל סיבוב, עד שיחולץ.

השתקת המנגינה. חסימת השמיעה, התרחקות או יצירת רעש המונע מן האדם לשמוע את הניגון קוטעים את היתרון המרכזי של הנוקן. אין צורך להתגבר עליו בכוח אם אפשר למנוע מן המנגינה להגיע.

בן המים. הנוקן קשור למקווה מים מתוקים ואינו רודף אחרי אנשים הרחק ממנו. כאשר קורבנותיו נסוגים לקרקע בטוחה ואינם שומעים עוד את נגינתו, הסכנה המיידית מסתיימת.

🗺️ תפוצה

נוקנים חיים במים מתוקים, בעיקר בנחלים עמוקים, אגמים, בריכות טבעיות, מעברי נהר ומקומות שבהם מים שקטים נמצאים סמוך לדרך. הם מעדיפים מקומות שבהם אדם יכול לשמוע את המנגינה עוד לפני שהוא רואה את המים, ולכן עמקים מיוערים, גדות מוקפות עצים ושבילים היורדים אל נהר מתאימים להם במיוחד.

דיווחים רבים מגיעים מן האזורים הממוזגים והקרים של גוסיה, סרמלי ותרבניה, ובייחוד ממקומות שבהם יערות ויישובים קטנים מקיפים אגמים או נחלים. הם נדירים הרבה יותר בביצות פתוחות ובנהרות רחבים ורועשים, שבהם קשה למנגינה להישמע בבירור.

2.36.2 🐉 נידהוג

דרקון ששוכב מתחת לשורש ומכרסם אותו בלי הפסקה. הוא אינו תוקף כדי לצבור אוצר או טריטוריה — הוא פשוט מכלה, וזה עושה אותו לבעיה של זמן.

נידהוג הוא דרקון קדמון השוכן במעמקי האדמה, במקום שבו שורשים עצומים חודרים אל שכבות הסלע. בניגוד לדרקונים אחרים, הוא אינו אוגר זהב, אינו תובע ממלכה ואינו מקיף את מאורתו במשרתים. מטרתו פשוטה בהרבה וקשה הרבה יותר להבנה: הוא מכרסם. יום אחר יום, שנה אחר שנה, הוא נוגס בשורש שעליו הוא שוכן ומחליש אותו מעט יותר.

גופו מותאם לחיים מתחת לאדמה. הוא ארוך ונמוך יחסית לדרקונים אחרים, בעל גפיים קצרות וחזקות, טפרים המסוגלים להיאחז בסלע ולסתות עצומות שנועדו לא רק לקרוע בשר אלא גם לרסק שורש קשה כעץ מאובן. קשקשיו כהים וגסים, מכוסים לעיתים בבוץ, אבק סלעים ושרף שחור מן השורש שהוא מכרסם. מי שפוגש בו במעמקים אינו רואה דרקון מלכותי השומר על אוצר, אלא יצור שנראה כאילו האדמה עצמה הכתימה אותו במשך מאות שנים.

קשה לדעת מדוע נידהוג עושה זאת. הוא אינו אוכל את השורש משום שהוא רעב במובן הרגיל; גם לאחר שאכל בעלי חיים או יצורים אחרים הוא חוזר לכרסום. אין הוא מפיק ממנו תועלת ברורה, ואינו מנסה להשתלט על מה שנמצא מעליו לאחר שהשורש נחלש. יש הסבורים שהכרסום הוא טבעו בדיוק כפי שנשימה היא טבעו של אדם, ואחרים טוענים שהוא שונא כל דבר שגדל, מסתעף ומקשר בין האדמה לבין העולם שמעליה. תהיה הסיבה אשר תהיה, כמעט אי אפשר לשחד אותו להפסיק לאורך זמן.

הנזק שהוא גורם אינו מיידי. זהו אחד הדברים שהופכים אותו למסוכן כל כך. כאשר נידהוג מגיע לאזור חדש, במשך חודשים ואף שנים לא קורה דבר שנראה קשור לדרקון. עץ עתיק מפסיק להוציא עלים בענף אחד, באר נעשית מעט מרירה, יבול שגדל היטב במשך דורות מתחיל להיחלש. לאחר מכן מופיעים עוד סימנים: שיחים מתייבשים, אדמה משחירה, פטריות נעלמות וחיות עוזבות בהדרגה את המקום.

ככל שהכרסום נמשך, האזור שמעל המאורה נעשה עקר. בתחילה הצמחים החלשים מתים, אחר כך העצים הגדולים מפסיקים להתחדש, ולבסוף אפילו עשב מתקשה לצמוח. הנזק מתפשט מן המרכז החוצה, ולכן אפשר לפעמים למצוא אותו לפי טבעות של צמחייה גוססת. במרכז נמצאת אדמה יבשה וחסרת חיים; מעבר לה יער חולה; ורק רחוק יותר מתחילה צמחייה שנראית בריאה.

הבעיה הגדולה היא שהרג יצורים החיים באזור אינו פותר דבר, וגם ריפוי נקודתי של הצמחייה נותן הקלה זמנית בלבד. כל עוד נידהוג ממשיך לכרסם מתחת לפני הקרקע, השורש עצמו ממשיך להיחלש. לפיכך מי שמבקש להציל יער, עמק או אזור חקלאי חייב בסופו של דבר לרדת אליו.

הדרך אליו קשה לעיתים יותר מן העימות עצמו. נידהוג בוחר מקומות שבהם מערכת השורשים חודרת עמוק אל תוך מערות, סדקים ומחילות טבעיות. המעברים צרים, הרצפה שבורה ולעיתים אין דרך ישירה למטה. ככל שמתקרבים אליו מופיעים שורשים עבים יותר, חלקם מכורסמים עד ליבתם, ושרף כהה מכסה את הסלעים.

אפשר לזהות אזור שבו הוא פעיל גם לפי רעש. הכרסום אינו חזק בכל רגע, אך במנהרות שקטות נשמע לעיתים קול עמום, מחזורי ואיטי, כאילו מישהו שובר עצם עבה במרחק רב. נוסעים תת־קרקעיים מתארים את הצליל כאחד הסימנים המטרידים ביותר, משום שבכל הפסקה קצרה ממנו עולה השאלה אם הדרקון הפסיק לאכול — או פשוט הבחין שמישהו מתקרב.

נידהוג אינו שומר על אוצר, ולכן גם אינו מתנהג כאילו כל חדירה למעמקים היא עלבון אישי. אם אנשים עוברים רחוק ממנו ואינם מפריעים לכרסום, הוא יכול להתעלם מהם לחלוטין. כאשר מנסים לגרש אותו, לפגוע בשורש או לחסום את דרכו, הוא מגיב באלימות מהירה וישירה. מבחינתו המאבק אינו על רכוש; היריבים פשוט עומדים בינו לבין הדבר שהוא עושה.

הוא גם אינו מגן על מקום מסוים מתוך אהבה לטריטוריה. אם התנאים משתנים ואם אינו יכול להמשיך לכרסם במקום אחד, הוא מסוגל לעבור דרך מערכת המערות ולחפש חלק אחר של השורש. הדבר הופך חסימה פשוטה של מנהרה לפתרון זמני בלבד. כדי לעצור אותו באמת צריך לגרש אותו מן המערכת או למנוע ממנו גישה לשורש כולו.

⚔️ נידהוג בקרב

נידהוג הוא יריב של מעמקים. הוא משתמש במנהרות, במעברים הצרים ובשורשים העצומים כחלק מן הקרב. גופו הארוך מאפשר לו להילחם בתוך חללים שבהם דרקון גדול אחר היה מתקשה להסתובב, והוא יודע להצמיד יריבים לקיר, לחסום מעבר בגופו ולנצל את העובדה שקשה להקיף אותו במנהרה צרה.

לסתותיו הן נשקו המרכזי. אותו כוח שמאפשר לו לכרסם שורשים עתיקים הופך נשיכה ישירה למסוכנת מאוד. הוא מסוגל גם להכות בזנבו בתוך מעבר רחב או להשתמש בטפריו כדי לדחוף יריב אל קיר, אך אין בו את הסגנון המורכב של דרקון המתמרן באוויר. הוא בנוי לקרב גס, כבד וצפוף.

יתרונו הגדול ביותר הוא השטח. מי שנלחם בו עמוק מתחת לאדמה אינו יכול לסגת לכל כיוון, קשה להשתמש בנשק ארוך ולחשים רחבי טווח עלולים לפגוע בקירות, בתקרה או בשורשים שאותם באו להציל. נידהוג עצמו אינו נרתע מקריסת מנהרה קטנה אם היא מאלצת את יריביו לשנות מסלול.

למרות זאת, הוא אינו נלחם עד מוות. כאשר הקרב מתחיל לנטות נגדו הוא עוזב. באופן יוצא דופן לדרקון של המעמקים, דרך נסיגתו המועדפת היא כלפי מעלה — דרך סדקים, חללים ומעברים המטפסים אל שכבות קרקע גבוהות יותר. הוא מכיר היטב את דרכי המילוט הללו ולעיתים שומר אותן פתוחות בדיוק למטרה זו.

הנסיגה מעלה יוצרת בעיה טקטית משמעותית. מי שרוצה רק לעצור את הכרסום יכול לראות בבריחתו הצלחה: הוא נטש את השורש. מי שרוצה לוודא שלא יחזור צריך להחליט אם לרדוף אחריו אל מערכת מעברים לא מוכרת, שבה הדרקון בחר מראש את דרך המילוט. לפעמים טוב יותר לנצל את הזמן כדי לחסום את הגישה חזרה לשורש מאשר לרדוף.

גם ניצחון זמני מולו הוא בעל ערך. אם נידהוג גורש מן המקום למשך ימים או שבועות, אפשר לטפל בשורש, לחזק מנהרות, להציב שמירה או להכין מלכודת. בניגוד ליריבים שמטרתם להשמיד את הנמצאים מולם, כאן מטרת העימות היא קודם כול לעצור תהליך שכבר נמשך זמן רב.

הקרב המסוכן ביותר מתרחש כאשר מגלים אותו מאוחר. אם השורש כבר חלש מאוד, כל פגיעה גדולה בסביבה יכולה לגרום לנזק שהדרקון עצמו עבד עליו במשך שנים. במקרה כזה שימוש בכוח רב מדי עלול להשלים את מלאכתו. מי שמגיע למצב כזה צריך להילחם בו ובו בזמן להגן על הדבר שהוא כרסם.

✨ יכולות מיוחדות

מכרסם שורש. נידהוג גורם נזק מתמשך למערכת השורשים שמתחת למקום שבו הוא שוכן. ככל שהזמן עובר, הצמחייה שמעליו נחלשת והאדמה נעשית עקרה. הריגת יצורים אחרים או טיפול בפני השטח אינם פותרים את הבעיה כל עוד הכרסום נמשך.

שוכן עומק. נידהוג נלחם רק במעמקים, במערות ובמערכות תת־קרקעיות שבהן הוא יכול לנצל את השטח. כאשר הוא מתחיל להפסיד הוא אינו נשאר לקרב הכרעה אלא בורח כלפי מעלה דרך מעברים וסדקים המובילים לשכבות קרקע גבוהות יותר. במשחק: במעמקים: 100+ לסיכוי לפגוע ו־1+ להגנה. נמלט כשכוח־הסבל שלו יורד מתחת למחצית.

אין לו אוצר. נידהוג אינו אוגר זהב, חפצים או שבויים. אין במאורתו פרס טבעי שימשוך ציידים, והסיבה לרדת אליו היא כמעט תמיד למנוע את הנזק שהוא גורם למקום עצמו.

בעיה של זמן. כל יום שבו נידהוג נשאר במקומו מחמיר את המצב. אפשר לדחות מסע נגד דרקון השומר על אוצר; מול נידהוג, דחייה היא בחירה לאפשר לשורש להיחלש עוד. במשחק: בכל שבוע שהוא נשאר, היבול ברדיוס קילומטר יורד ברבע; לאחר חודש האדמה עקרה לשנה.

🗺️ תפוצה

לנידהוג אין תפוצה רגילה. הוא אינו דרקון המצוי במספרים גדולים ואינו מקים מאורות במקומות רבים. מסורות מתארות אותו כיצור יחיד, או לכל הפחות כיצור כה נדיר שכל הופעה שלו נתפסת כאותו נידהוג שחזר למקום אחר.

הוא קשור למערכות שורשים עתיקות החודרות עמוק לתוך האדמה, ולכן אם הוא מופיע במקום כלשהו יהיה זה מתחת ליערות עתיקים, עמקים ירוקים או אזורים שבהם צמחייה גדולה התקיימה מאות שנים. אזורים מיוערים בגוסיה ובתרבניה הם המקומות הסבירים ביותר להבחין בסימני פעילותו, ובגוטורו עלולים יערות עתיקים כדוגמת יער האפלולית ויערות דראן לספק מערכות שורשים עמוקות דיין כדי להסתיר יצור כזה.