ספר יצורים מיתולוגיים 2 - מעוצב - ערכים (1) · מגדיר היצורים — סדר א״ב
2.35 מ
2.35.1 👹 מארה
שדה שיושבת על חזהו של ישן ומעיקה עליו כל הלילה. היא כמעט אינה מזיקה בגוף, וכל כוחה בכך שהיא פוגעת בחבורה במקום היחיד שבו אין שמירה.
המארה היא שדת לילה קטנה ודקה, שכוחה כמעט כולו תלוי ברגע שבו קורבנה ישן. היא אינה טורפת חזקה, אינה לוחמת מסוכנת ואינה זקוקה לנשק. אדם ער המסוגל לראותה יכול בדרך כלל להבריח אותה בקלות יחסית. אולם בלילה, כאשר אותו אדם שוכב חסר תנועה ושקוע בשינה, יחסי הכוחות מתהפכים לחלוטין.
המארה מופיעה בדרך כלל בדמות נשית חיוורת ורזה מאוד, לעיתים כמעט שקופה באור ירח. שערה ארוך, אצבעותיה דקות ופניה נראות לעיתים צעירות ולעיתים זקנות באופן שקשה להסביר. היא נעה בשקט מוחלט ומתקרבת למקום שינה מבלי לנסות לפתוח בקרב. מטרתה אינה להרוג את הנמצאים שם אלא לבחור אדם אחד, להתיישב על חזהו ולהישאר עליו עד הבוקר.
מי שהמארה יושבת עליו ממשיך לישון, אך השינה הופכת לדבר אחר לגמרי. תחילה מופיעים חלומות כבדים ומעיקים, אחר כך תחושה שמשהו נמצא בחדר ולבסוף לחץ ממשי על החזה. הקורבן עשוי להבין שהוא במיטתו, לשמוע קולות סביבו ואף להיות משוכנע שעיניו פתוחות — ובכל זאת אינו מצליח להזיז יד, לקרוא לעזרה או אפילו לנשום בחופשיות.
החוויה הזאת היא סימן ההיכר של המארה. האדם אינו באמת חסר אוויר במידה שתהרוג אותו בדרך כלל, אך התחושה משכנעת לחלוטין: משקל כבד מונח עליו, הנשימה מתקצרת ודמות יושבת מעליו. לפעמים הוא רואה את פניה; לעיתים הוא מבחין רק בצל בקצה המיטה. במשך הלילה כולו הוא נע בין שינה להתעוררות חלקית מבלי להצליח להשתחרר.
כאשר הבוקר מגיע, המארה עוזבת. על הגוף כמעט שלא נשאר סימן. ייתכן כאב קל בחזה, שרירים תפוסים או סימנים שטחיים במקום שבו נאחזה, אך אין פצע שמסביר את מצבו של הקורבן. הבעיה האמיתית היא שהוא לא נח כלל. הוא מתעורר כאילו לא ישן, לעיתים לאחר לילה שלם של מאבק שאיש אחר בחדר אפילו לא שמע.
לילה אחד הוא מטרד חמור. כמה לילות ברציפות הופכים את המארה לבעיה מסוכנת בהרבה. אדם שאינו ישן מתחיל להגיב באיטיות, לחשוב פחות בבהירות, לטעות בשמירה ולהתקשות במאמץ. לאחר זמן גם אנשים חזקים נעשים עצבניים וחשדניים, והקורבן עצמו עלול להתחיל לפחד להירדם. המארה כמעט אינה פוצעת את הגוף, אך היא מאפשרת לעייפות לעשות בשבילה את מה שטפרים ושיניים היו עושים מהר יותר ובפחות תחכום.
הדבר הופך אותה למסוכנת במיוחד במסעות. מחנה יכול להיות מוקף מלכודות, האש יכולה לבעור כל הלילה ושומר חמוש יכול לעמוד במרכזו — ועדיין אדם אחד מתעורר בבוקר מותש לחלוטין. אם איש אינו מבין מה מתרחש, החבורה עשויה להאשים תנאי דרך, מחלה או מתח ולהמשיך הלאה, בעוד המארה חוזרת בלילה הבא.
לא תמיד ברור כיצד היא בוחרת קורבן. מארות מסוימות חוזרות שוב ושוב לאותו אדם, ואחרות מחליפות מטרות בכל לילה. יש סיפורים שלפיהם הן נמשכות במיוחד לאנשים חרדים, כעוסים או אשמים, אך אין כלל אמין לכך. הן תוקפות גם אנשים רגועים ובריאים לחלוטין, ולכן קשה לראות בהן רק התגלמות של מצב נפשי.
למרות אופייה המבעית, המארה אינה נחשבת בדרך כלל לרוצחת מכוונת. היא אינה חונקת קורבן עד מוות ואינה מחכה ליד גופה. אם האדם מתעורר באמת, קם מן המיטה או שמישהו אחר מנער אותו ומחזיר אותו לערות מלאה, היא מאבדת את יתרונה. לעיתים היא בורחת מיד; לעיתים אינה נראית כלל אלא פשוט נעלמת עם השבירה הפתאומית של השינה.
מכאן נולד גם אמצעי ההגנה הפשוט ביותר: לא להשאיר את האדם הנפגע לבדו בתוך שנתו. מי שיודע שמארה אורבת לו יכול לבקש מחבר להעיר אותו אם נשימתו נעשית כבדה, אם הוא מתחיל להיאבק בשינה או אם נראה שמשהו יושב עליו. גם שינה לסירוגין, החלפת מקום לינה והימנעות מלישון שוב באותה מיטה עשויות להקשות עליה.
קיימות מסורות רבות על קמעות, סימנים וחפצים המונחים ליד המיטה כדי להרחיק מארה. חלקם כנראה חסרי ערך, אחרים פועלים רק משום שהם גורמים לישן או לשומר להיות דרוכים יותר, ובכמה מקומות קיימים מנהגים שעקיבותם רבה מכדי לבטל אותם לחלוטין. עם זאת, כמעט בכל מסורת יש עצה אחת שחוזרת: אם האדם מתעורר ומרגיש שאינו מסוגל לזוז, עליו להבין שהמארה רוצה שהפחד ישלים את העבודה.
⚔️ המארה בעימות
עימות עם מארה כמעט לעולם אינו מתחיל כאשר כל הצדדים ערים. אם היא נחשפת באמצע היום או כאשר הקורבן כבר עומד על רגליו, היא יריב חלש למדי ונוטה לברוח. היא אינה בנויה להחלפת מכות ואינה מגינה על מקום, אוצר או טריטוריה.
המצב שונה לחלוטין כאשר מישהו כבר ישן. אז המאבק מתרחש סביב היכולת להעיר אותו. מי שמנער את הקורבן, שופך עליו מים, מזיז אותו בכוח או יוצר גירוי חזק מספיק כדי להוציא אותו לשינה מלאה יכול לשבור את אחיזת המארה. אין צורך לפגוע בה עצמה אם אפשר להוציא את האדם מן המצב שבו היא חזקה.
מארה חכמה עשויה לבחור את האדם שישן הרחוק ביותר מן השומר, את מי שנרדם ראשון או את מי שהשמירה סביבו רופפת ביותר. היא גם אינה צריכה להסתכן בקרב אם הדבר משתבש; ברגע שמישהו מתעורר באמת והיא מאבדת את יתרונה, היא נסוגה ומנסה שוב בלילה אחר.
לכן הקרב האמיתי נגדה הוא מאבק על שינה. אם אדם אחד סובל ממנה שוב ושוב, המשימה אינה רק לתפוס את השדה אלא לאפשר לו לישון מספיק כדי לתפקד. לפעמים הדרך הנכונה היא להציב עליו שמירה אישית, לשנות מקום לינה או להישאר ערים בתורות עד שמתברר מתי וכיצד היא מגיעה.
✨ יכולות מיוחדות
יושבת על החזה. המארה מתיישבת על אדם ישן ומכבידה על נשימתו במשך הלילה. היא גורמת לסיוטים, תחושת מחנק ושינה שאינה מעניקה מנוחה, אך בדרך כלל כמעט שאינה גורמת נזק גופני ישיר. במשחק: לילה שבו ישבה על אדם: אינו מחזיר כוח־סבל בשינה, ונלחם למחרת ב־50-.
שיתוק שינה. בזמן שהמארה יושבת עליו, הקורבן עשוי להיות מודע חלקית לסביבתו אך אינו מסוגל לנוע, לצעוק או להשתחרר בכוחות עצמו. ערות מלאה שוברת את ההשפעה. במשחק: יציאה מן השיתוק: מבחן רצון ב־20-; חבר שמעיר אותו מבטל את ההשפעה מיד.
אינה מסוכנת לערים. כוחה של המארה תלוי בשינה. אדם ער אינו מטרה מתאימה עבורה, ובקרב ישיר היא חלשה בהרבה מרוב השדים והרוחות.
שחיקה לילית. הסכנה שלה מצטברת. לילה אחד גורם לעייפות; לילות חוזרים עלולים להפוך אדם מותש, איטי וחסר ריכוז ולהחליש קבוצה שלמה בלי שהתרחש קרב אחד. במשחק: לילות רצופים מצטברים: 10- נוסף למבחנים על כל לילה, עד 30-.
🗺️ תפוצה
למארה אין בית גידול טבעי במובן הרגיל. היא נמשכת למקומות שבהם יצורים תבוניים ישנים: בתים, פונדקים, חוות, מבצרים, מחנות דרכים ולעיתים אפילו ספינות. היא יכולה להופיע בלב יישוב בדיוק כפי שהיא יכולה להגיע למחנה מבודד, ולכן יער, הר או ביצה אינם תנאי להימצאותה.
הדיווחים עליה שכיחים במיוחד בגוסיה, בסרמלי ובתרבניה, ובעיקר ביישובים ותיקים ובמקומות שבהם משפחות או נוסעים מדווחים במשך דורות על אותו סוג של לילות חסרי מנוחה. באזורים קרים, שבהם אנשים מבלים לילות ארוכים בתוך מבנים סגורים, הסיפורים עליה רבים במיוחד.
מארה כמעט לעולם אינה מתגלה משום שמישהו מצא עקבות או גופה. מגלים אותה כאשר אדם בריא מתעורר מותש לילה אחר לילה, מתאר משקל על החזה ונשבע שהיה ער — אך לא הצליח להזיז אפילו אצבע.
2.35.2 ✨ מלך העצים
רוח יער שקוראת בשמות ומכלה במגע. היא אינה רודפת ואינה תוקפת — היא מזמינה, וזה מה שהופך אותה לקשה יותר מיריב שאפשר להילחם בו.
מלך העצים הוא רוח יער עתיקה המופיעה בדמות גבר גבוה, חיוור ואצילי למראה, הלבוש בבגדים שנראים לעיתים כבגדי מלך עתיקים ולעיתים כעשויים מעלים, קליפה וצל. על ראשו עשוי להיראות כתר דק של ענפים או קרניים דמויות זרדים, אך יש אנשים שפגשו בו ולא זכרו שום פרט בפניו מלבד עיניו. הוא אינו נראה כחיית פרא ואינו מתנהג כמפלצת. מי שפוגש בו מרחוק יכול בקלות לחשוב שמדובר באדם הממתין בין העצים.
הוא אינו אדון היער במובן שבו הלשי הוא בעליו של תחום מסוים. מלך העצים אינו מעניש כורתים, אינו שומר על חיות ואינו דורש התנצלות על פגיעה ביער. היער הוא המקום שבו הוא קיים ופועל, אך בני האדם עצמם מעניינים אותו יותר מן העצים. במיוחד מעניינים אותו אנשים ההולכים לבדם, מי שנפרדו לרגע מחבריהם, ילדים, פצועים ואנשים עייפים שהיער כבר החל להכביד עליהם.
הסימן הראשון לנוכחותו הוא בדרך כלל קול. מישהו שומע את שמו נאמר מתוך היער, לעיתים הרחק מן הדרך ולעיתים ממש מעבר לשורת העצים הקרובה. הקול אינו בהכרח קולו של מלך העצים עצמו. הוא יכול להישמע כמו בן משפחה, חבר, אדם שהלך לאיבוד או מישהו שהקורבן מצפה לפגוש. הדבר היחיד שחוזר כמעט בכל העדויות הוא שהקול יודע את השם הנכון.
מלך העצים אינו משתמש בשם כדי להטיל לחש מיידי. הוא משתמש בו כדי לגרום לאדם לעצור. הקריאה השנייה נשמעת קרובה יותר ומלווה לעיתים בהבטחה פשוטה: "בוא", "כאן", "מצאתי דרך", "אל תפחד". מי שממשיך בדרכו אינו מותקף. הרוח אינה מזנקת מן העצים, אינה רודפת ואינה שולחת חיות בעקבותיו. היא פשוט קוראת שוב.
ההתנהגות הזאת היא מקור עוצמתו. מול זאב אפשר לשלוף חרב, מול שודד אפשר לנעול דלת, אך קשה להילחם בקול המבקש ממך רק להתקרב. אדם השומע את שמו בקולו של חבר שאבד לפני שעה צריך להחליט אם מדובר במלכודת או אם דווקא ההתעלמות תעלה לחברו בחייו. ככל שהנסיבות טובות יותר להסבר טבעי, כך מלך העצים מסוכן יותר.
מי שנענה לקריאה מתחיל בדרך כלל לראות אותו בין הגזעים. מלך העצים אינו מסתתר עוד, אך גם אינו מתקרב. הוא עומד במקום ומזמין בידו, לעיתים מחייך ולעיתים פשוט ממתין. אם הקורבן נעצר, הוא אינו סוגר עליו את המרחק. עליו לבחור להתקרב עוד.
יש סיפורים שבהם השיחה נמשכה זמן רב. מלך העצים מסוגל לדבר, לשאול שאלות ואף להציע דברים: דרך קצרה, אדם שאבד, מנוחה, תשובה לשאלה או מפגש עם מישהו שהקורבן מתגעגע אליו. אין ודאות אם הוא משקר. בכמה מקרים אנשים שנמלטו דיווחו שהדברים שאמר להם היו נכונים לחלוטין. הסכנה איננה בהכרח בתוכן ההבטחה אלא בכך שכל תשובה נועדה להביא את האדם עוד צעד אחד קדימה.
הגבול המסוכן הוא מגע. ידו של מלך העצים אינה פוצעת כמו נשק; היא מכלה. עור שנוגע בו מאבד מיד צבע וחום, שרירים נחלשים והגוף מזדקן או קמל כאילו שנים חלפו בתוך רגע. צמחים שהוא נוגע בהם כאשר הוא פועל באותה דרך משחירים ומתייבשים, ולכן לעיתים אפשר לזהות מקום שבו עמד לפי עלים יבשים ועשב אפור בתוך יער בריא.
המגע אינו צריך להימשך זמן רב. אפילו אחיזה קצרה ביד יכולה לגרום חולשה קשה, ומגע ממושך עלול להמית. משום כך הרגע שבו מלך העצים מושיט את ידו הוא בדרך כלל רגע ההכרעה של המפגש. הוא אינו תופס את האדם בכוח. הוא מחכה שהאדם ייקח את היד שהוצעה לו.
יש הטוענים שמלך העצים אינו מסוגל לגעת במי שלא נענה להזמנתו, ואחרים סבורים שהוא פשוט מסרב לעשות זאת. ההבדל המעשי קטן. כמעט כל העדויות מסכימות שאדם שהפנה את גבו והלך לא נרדף, גם לאחר שהגיע לטווח נגיעה. נראה כי עצם הבחירה להתקרב היא חלק מן הדבר שהוא מבקש.
מכאן נולדו כללים פשוטים אצל אנשים החיים ליד יערות שבהם הוא מוכר. אין לענות לקול הקורא מן העצים בשם פרטי; אין לצאת מן הדרך רק משום שמישהו מוכר קורא; ואם מופיעה דמות שמבקשת להתקרב אך אינה עושה צעד בעצמה, שומרים ממנה מרחק. במשפחות מסוימות מלמדים ילדים שאם הוריהם באמת מחפשים אותם ביער, הם לעולם לא יבקשו מהם להיכנס עמוק יותר לתוכו.
⚔️ מלך העצים בעימות
מלך העצים כמעט שאינו מנהל קרבות. אם אדם מסתער עליו, הוא נסוג בין העצים, נעלם מאחורי גזע או פשוט אינו נמצא עוד במקום שבו נראה רגע קודם. הוא אינו נשאר להחליף מכות ואינו מנסה להעניש את התוקף. ניסיון לצוד אותו הופך במהירות למרדף עמוק יותר אל תוך היער — בדיוק הדבר שכדאי להימנע ממנו.
גם כאשר הוא נמצא בטווח נשק, מטרתו אינה להכות. הוא מדבר. הוא קורא בשמות, מזכיר דברים שרק האדם הנכון אמור לדעת ומנסה לגרום למישהו להתקרב מרצונו. לכן חברים שנשארים יחד ומונעים זה מזה לצאת מן הדרך הם אמצעי הגנה יעיל בהרבה מלוחם שמנסה למצוא אותו בין העצים.
אם אדם כבר התקדם לעברו, עדיין אין הכרח להמשיך. אין נקודה שבה עצם הקריאה הופכת אותו לשבוי מוחלט. אפשר לעצור, לסגת ולהתרחק. אולם ככל שהקורבן התקרב, כך מלך העצים עשוי להשתמש בדברים אישיים יותר, ולכן הנסיגה נעשית קשה מבחינה רגשית גם אם היא אפשרית מבחינה פיזית.
הסכנה הגדולה ביותר נוצרת כאשר אחד האנשים כבר עומד לידו. אז האחרים צריכים להרחיק אותו מבלי להתקרב בעצמם אל טווח המגע. חבל, מוט ארוך או קריאה חזקה מן הדרך יכולים להיות בטוחים יותר מהסתערות ישירה. מי שרץ לתפוס את חברו ביד עלול למצוא את עצמו קרוב מספיק לכך שמלך העצים פשוט יושיט גם אליו יד.
אין כמעט טעם לרדוף אחריו לאחר שנעלם. הוא אינו שומר אוצר, אינו חייב להגן על מאורה ואינו נשאר במקום כדי לנקום. הצלחה מולו נמדדת בפשטות: כל מי שנכנס ליער יצא ממנו בלי לקבל את ההזמנה האחרונה.
✨ יכולות מיוחדות
קורא בשם. מלך העצים יודע את שמו של האדם שאליו הוא פונה ויכול לקרוא לו מתוך היער בקול שנשמע מוכר או אמין. הקריאה נועדה לגרום לקורבן לעצור, לענות ולהתקרב; היא אינה התקפה בפני עצמה. במשחק: השומע עובר מבחן רצון ב־20-; בכישלון הוא עוצר ופונה לעבר הקול בסיבוב הבא.
ההזמנה. מלך העצים אינו רודף אחרי מי שמתרחק ממנו ואינו נוהג לסגור בעצמו את המרחק. כוחו מבוסס על כך שהקורבן בוחר ללכת אליו. מי שמסרב להזמנה וממשיך להתרחק יכול לצאת מן המפגש בלי להילחם. במשחק: מי שנענה לקריאה ונכנס אל היער עובר מבחן רצון בכל שעה; בכישלון הוא ממשיך ללכת אליו.
מגע מכלה. מגע ישיר בו גורם לגוף לקמול במהירות: עור מחוויר ומתייבש, כוח נעלם ורקמות מזדקנות כאילו זמן רב חלף בתוך רגע. אחיזה ממושכת עלולה להיות קטלנית. במשחק: מגע: 2D6 נזק שאינו מופחת בשריון, ו־10- למבחני כוח עד מנוחה של לילה.
אינו יריב לציד. כאשר מותקף מלך העצים נסוג ונעלם בתוך היער במקום לנהל קרב רגיל. ניסיון לרדוף אחריו בדרך כלל רק מרחיק את הרודף מן הדרך ומחבריו.
🗺️ תפוצה
מלך העצים מופיע רק ביערות גדולים וותיקים, ובמיוחד באלה שבהם דרך או שביל חוצים אזור פראי עמוק. הוא אינו קשור לחורשות קטנות, פארקים או יערות צעירים. הוא זקוק למקום שבו אדם יכול לשמוע קול בין העצים ולדעת שאם יצא מן הדרך כמה עשרות צעדים, איש אחר כבר לא יראה אותו.
הדיווחים עליו שכיחים בעיקר ביערות הממוזגים של גוסיה ותרבניה ובאזורים המיוערים של דרום ומרכז סרמלי. הוא נדיר יותר ביערות טרופיים צפופים ובאזורים שבהם הצמחייה כה סבוכה עד שאין כמעט שבילים קבועים; נראה שהוא מעדיף דווקא את המתח שבין הדרך הבטוחה לבין היער העמוק הסמוך לה.