ספר יצורים מיתולוגיים 1 - מעוצב - ערכים משחקיים · מגדיר היצורים — סדר א״ב
2.43 ר
2.43.1 🐾 ראם
שור בר עצום שאי אפשר לרתום. הוא אינו רשע ואינו חכם, והוא הרבה יותר מסוכן משור רגיל פשוט מפני שאין דרך לעצור אותו באמצע.
הראם הוא שור בר עצום ממדים, גדול וחזק בהרבה מכל בקר מבוית. כתפיו גבוהות ורחבות, צווארו קצר ועבה, וגופו בנוי כמעט כולו שריר. ראשו כבד, מצחו רחב ומעליו צומחות קרניים גדולות המסוגלות להעיף אדם, סוס או חיה בינונית הצדה בתנועה אחת. פרוותו קצרה וגסה, בדרך כלל בגוני חום כהה, שחור או אפרפר, ובפרטים מבוגרים היא נעשית בהירה יותר סביב החרטום והמצח.
למרות גודלו, הראם אינו מפלצת טורפת ואינו מחפש בני אדם. הוא ניזון מעשב, שיחים ועלווה נמוכה ומבלה חלק גדול מזמנו ברעייה ובמעבר בין מקורות מים. בדרך כלל הוא מעדיף להתרחק מרעש ומיישובים, ואם הוא מבחין בקבוצה ממרחק הוא עשוי פשוט לשנות כיוון. הסכנה מתחילה כאשר מישהו מתקרב אליו יותר מדי, חוסם את דרכו או מנסה לעשות את הדבר שמפתה בני אדם כמעט בכל מקום שבו נמצאים בעלי חיים גדולים: לרתום אותו.
הדבר אינו עובד.
ראם אינו שור גדול שאיש עדיין לא הצליח לביית. ההתנגדות שלו לרסן, עול ואוכף מוחלטת. ניתן לגדל פרט צעיר בקרבת בני אדם, להרגילו לקולות, להאכיל אותו ביד ואפילו לגרום לו לזהות מטפל קבוע, אך ברגע שמנסים להניח עליו אמצעי שליטה הוא משתנה. הוא בועט, מטלטל את ראשו, שובר רצועות ונאבק עד שהרסן מוסר או עד שהוא עצמו נפצע. אין אימון ממושך, סבלנות או יד עדינה המשנים זאת.
בשל כוחו העצום ניסו מלכים, צבאות וסוחרים להשתמש בראמים למשיכת עגלות מלחמה, לגרירת אבנים ולפריצת שערים. כל הניסיונות הידועים הסתיימו באותה דרך: הכלי נשבר, החבלים נקרעו או האנשים שניסו לשלוט בחיה נאלצו לברוח. אפילו ראם שנלכד בחצר סגורה במשך חודשים אינו הופך לבהמת עבודה. הוא יכול ללמוד שאדם מסוים מביא מזון, אך לא שאדם רשאי להחליט לאן ילך.
העצמאות הזאת אינה מעידה על תבונה מיוחדת. הראם הוא חיה פשוטה יחסית, בעלת אינסטינקטים ברורים: לאכול, לשתות, להתרבות, לברוח מסכנה כאשר אפשר ולתקוף כאשר אינו יכול. הוא אינו מתכנן מארבים, אינו מחפש נקמה ואינו זוכר עלבונות. כאשר סכנה חולפת, הוא חוזר לרעות. אולם בזמן שהוא תוקף אין כמעט דרך לשכנע אותו לשנות את דעתו באמצע.
הראם מסוכן במיוחד משום שהוא מתחייב לתנועה. לפני הסתערות הוא מוריד את ראשו, נועץ את רגליו הקדמיות בקרקע ונושף בקול. לעיתים הוא גורף את האדמה בפרסה או מנענע את ראשו מצד לצד. אלה אינם מחוות ראווה אלא אזהרה אמיתית: מי שנשאר מולו אחרי שהחיה מתחילה לרוץ צריך לצאת מן הדרך.
כאשר ראם כבר צבר מהירות, קשה מאוד לעצור אותו. חבלים נקרעים, גדרות קלות מתפצלות ומשקלם של כמה אנשים אינו מספיק כדי להסיט את הגוף העצום ממסלולו. הוא אינו מסוגל לבצע פנייה חדה במהירות מלאה, ולכן האפשרות הטובה ביותר היא בדרך כלל לזוז הצדה ולא לנסות לעמוד מולו. מי שמנסה "להחזיק את הקו" מגלה במהירות שהבעיה איננה רק הקרניים אלא כל מסת הגוף שמגיעה מאחוריהן.
במקומות שבהם ראמים חולפים באופן קבוע, התושבים לומדים לזהות את נתיביהם. שבילים רחבים, קליפות עצים שנשחקו מגירוד, אדמה שנחפרה בפרסות ושיחים שנרמסו בגובה אחיד מעידים לעיתים על קיומו של פרט באזור. רועים מנוסים מעדיפים להזיז עדר שלם מאשר לנסות לגרש ראם משטח המרעה. אין בכך פחדנות; מדובר בחישוב פשוט של מי יזוז ראשון אם שני הצדדים יחליטו ללכת לאותו מקום.
ראמים בוגרים חיים בדרך כלל לבדם או בקבוצות קטנות ולא יוצרים עדרים עצומים. בעונת הרבייה הם נעשים עצבניים יותר, וזכרים עלולים להתנגש זה בזה בעוצמה ששומעים ממרחק רב. אדם שנכנס בין שני זכרים בתקופה הזאת עלול להפוך במקרה לחלק מעימות שאין לו כל קשר אליו.
⚔️ הראם בקרב
הראם אינו לוחם מתוחכם. כאשר הוא מרגיש מאוים הוא מנסה תחילה להתרחק, ואם הדרך חסומה הוא פונה אל האיום ומסתער. הוא אינו מחפש את היריב החלש ביותר ואינו משנה מטרה בגלל פציעה קלה; בדרך כלל הוא ממשיך בכיוון שבו כבר התחיל לנוע.
עיקר הסכנה נמצא בהסתערות הראשונה. כאשר יש לו מרחק מספיק לריצה ישרה הוא צובר תנופה, מוריד את הראש ומכה בקרניים ובכל משקל גופו. פגיעה כזאת יכולה להפיל אדם, להעיף רוכב מן האוכף או למוטט מחסום קל. לאחר הפגיעה הוא זקוק למקום כדי להסתובב ולהסתער שוב, ולכן שטח צר או מלא מכשולים מפחית במידה ניכרת את יתרונו.
מי שנלחם בו בשטח פתוח צריך להימנע מלעמוד לפניו בקו ישר. התחמקות הצדה, שימוש בסלעים גדולים, עצים עבים או תעלות ושמירה על מרחק הם יעילים הרבה יותר מניסיון לעצור אותו בכוח. ראם שפגע במכשול כבד או פספס את מטרתו אינו נופל בהכרח, אך הוא מאבד את התנופה ונאלץ להסתובב מחדש.
הוא גם אינו רודף ללא סוף. אם האיום התרחק והראם קיבל נתיב פתוח לצאת ממנו, הוא יעדיף פעמים רבות להתרחק. הטעות הקלאסית היא לרדוף אחריו לאחר שכבר ניתק מגע, ואז להפתיע אותו שוב ולהתחיל הסתערות נוספת.
✨ יכולות מיוחדות
לא נרתם. הראם אינו מקבל רסן, עול או אוכף בשום מצב. לא ניתן לאלף אותו לשמש בהמת רכיבה או משא, וגם פרט שגודל בשבי מתנגד בכוח לכל ניסיון לרתום אותו.
הסתערות. כאשר הראם מבצע ריצה ישרה וצובר תנופה לפני נגיחה, הוא מוסיף 2D8 לנזק הנגיחה.
תנופה כבדה. לאחר שהחל להסתער קשה מאוד לעצור או לדחוף אותו לאחור. הדרך הבטוחה להתמודד עם ההסתערות היא לצאת מקו התנועה ולא לנסות לבלום אותה חזיתית. במשחק: בלימה חזיתית של ההסתערות: מבחן כוח ב־50-, ובכישלון הבולם מופל. יציאה מקו התנועה: מבחן זריזות.
חיה, לא מפלצת. הראם אינו רודף אחרי מי שאינו מאיים עליו ואינו תוקף מתוך זדון. אם נפתחת לפניו דרך מילוט ברורה, הוא יעדיף בדרך כלל להשתמש בה.
🗺️ תפוצה
הראם זקוק לשטחי מרעה רחבים ולמקום שבו הוא יכול לנוע ללא גדרות ומבנים, ולכן הוא נפוץ בעיקר בערבות, במישורי עשב ובגבעות פתוחות. האוכלוסיות הגדולות ביותר מוכרות בגוטורו, ובמיוחד בערבות העדרים, שם יש די מזון ומרחב כדי לקיים חיות בגודלו מבלי שיאלצו להתקרב ליישובים.
פרטים חיים גם במישורים ובאזורים הפתוחים של תרבניה, ובמידה פחותה בעמקים רחבים ובגבעות של גוסיה. בדרום סרמלי ניתן לפגוש ראמים בשטחי מרעה מרוחקים מן הערים, אך הם נעשים נדירים ככל שמתקדמים צפונה אל האזורים הקרים יותר.
פנוטי דואים על אוזניהם הענקיות מעל צוקי חוף. ערך „פנוטי”, עמ׳ 172
2.43.2 🐾 רמורה
דג קטן שנצמד לקרקעית ספינה ועוצר אותה לגמרי. אין בו שום סכנה, והוא אחת מן הבעיות הכי מתסכלות שאפשר להטיל על חבורה.
הרמורה היא דג ים קטן וחסר רושם, שאורכו בדרך כלל אינו עולה על אמה. גופה מוארך, צבעה אפור־חום או כחול כהה, וסנפיריה קטנים יחסית. אילו הייתה נשפית ברשת דייגים, רוב האנשים היו מניחים שמדובר בדג חסר חשיבות ומשליכים אותה חזרה לים. רק יורדי ים מנוסים יודעים עד כמה יצור קטן זה מסוגל להיות מטרד יוצא דופן.
בחלקו העליון של ראשה מצוי איבר הצמדה שטוח וחזק. באמצעותו מסוגלת הרמורה להיצמד כמעט לכל משטח גדול העובר במים: לווייתנים, צבי ים עצומים, מפלצות ים — ובעיקר לקרקעיתן של ספינות. ההצמדה חזקה כל כך עד שזרמים, גלים ואפילו תנועה מהירה של כלי השיט אינם מצליחים לנתק אותה.
אך זו אינה הסיבה למוניטין שלה. דגים רבים מסוגלים להיצמד לגופים גדולים. הייחוד של הרמורה הוא שברגע שהיא נצמדת לקרקעית כלי שיט, הספינה נעצרת.
אין חשיבות לגודלה. סירת דיג קטנה, גליאה עמוסת משא או ספינת מלחמה גדולה עלולות כולן להיעצר באותה פתאומיות. המפרשים יכולים להיות מתוחים ברוח חזקה, החותרים יכולים למשוך במלוא כוחם והזרם יכול לנוע במהירות — אך כלי השיט נשאר במקומו כאילו עוגן לקרקעית הים.
הדבר אינו נראה כמו התנגדות רגילה. הספינה אינה נמשכת לאחור, אינה נוטה ואינה חורקת תחת עומס. היא פשוט חדלה להתקדם. המפרשים ממשיכים להתנפח והרוח עדיין מורגשת על הסיפון, אך המים חולפים לצד הגוף כאילו הספינה הפכה לפתע לסלע.
המלחים אינם מרגישים את הרמורה עצמה. היא קטנה מכדי לטלטל את הספינה, אינה משמיעה קול ואינה גורמת כל נזק לגוף העץ. אדם העומד על הסיפון יכול להביט מכל צדדיו ולראות ים פתוח לחלוטין. משום כך המחשבה הראשונה היא כמעט תמיד שמשהו השתבש בכלי השיט: הגה תקוע, מפרש לא נכון, עוגן שלא הורם או שרטון בלתי נראה.
רק לאחר שכל ההסברים הסבירים נכשלו מתחיל מישהו לחשוד ברמורה.
איש אינו יודע כיצד הדג עושה זאת. ברור שאין מדובר בכוח גופני; דג שאפשר להחזיק ביד אינו מסוגל להתנגד לכוחה של ספינה. יש מלומדים הסבורים שאיבר ההצמדה שלה מעגן את הספינה לא למים אלא למקום עצמו, כאילו לרגע חדל כלי השיט להיות גוף נע. אחרים טוענים שהרמורה משפיעה על המים שסביבה וגורמת להם להתנהג כגוש מוצק. ניסויים מבוקרים הניבו מעט מאוד תשובות, בעיקר משום שרמורות אינן משתפות פעולה עם חוקרים ואינן נצמדות לכל דבר שמוצע להן.
מבחינת הרמורה, אין שום כוונה זדונית בפעולה. היא אינה מנסה לעצור ספינות. כלי שיט הוא עבורה פשוט גוף גדול, מוגן ונוח שעליו ניתן לרכב. כשהיא נצמדת ללווייתן היא נישאת איתו ממקום למקום וניזונה משאריות מזון ומיצורים קטנים הנמשכים אליו. כאשר היא עושה בדיוק אותו דבר לספינה, התוצאה במקרה שונה בהרבה.
רמורה יכולה להישאר מתחת לכלי שיט במשך שעות. במקרים נדירים נתקעו ספינות במשך יום שלם עד שהדג השתעמם, התנתק והמשיך בדרכו. לעיתים, כאשר הספינה נעצרת בקרבת חוף או במים רגועים, אין בכך יותר מאי־נוחות. בלב ים, בזמן מרדף או כאשר סערה מתקרבת, אותה אי־נוחות יכולה להפוך לבעיה חמורה.
הפתרון פשוט מאוד לאחר שמבינים מה קרה: צריך להגיע אל הדג ולנתק אותו.
וזו בדיוק הבעיה.
הרמורה נצמדת בדרך כלל לחלק התחתון ביותר של גוף הספינה, מתחת לקו המים ובמקום שבו אין איש יכול לראות אותה מן הסיפון. מלח צריך להיכנס למים, לצלול מתחת לכלי השיט, למצוא את הדג ולשחרר אותו. במים שקטים זו משימה מעצבנת בלבד. בגלים חזקים, בלילה, במים קרים או באזור שבו שוחים טורפים, היא עלולה להיות מסוכנת מאוד.
דייגים מנוסים משתמשים לעיתים במוט ארוך בעל להב שטוח כדי להפריד את הרמורה מן הקרשים. אחרים מעבירים חבל מתחת לגוף הספינה ומושכים אותו מצד לצד בתקווה לגרד את הדג ממקומו. השיטה יעילה פחות אך חוסכת את הצורך לשלוח אדם למים.
ברגע שהרמורה מתנתקת, השפעתה מסתיימת מיד. ספינה שמפרשיה עדיין מלאים ברוח עלולה אפילו לזנק קדימה בפתאומיות, ולכן הצוות צריך להיות מוכן לכך. לא פעם נפל מלח מסיפון דווקא לאחר שהבעיה נפתרה.
הרמורה עצמה כמעט חסרת יכולת לחימה. פיה קטן, אין לה ארס והיא אינה מנסה לנשוך אדם התופס אותה. אם מנתקים אותה מן הספינה היא בדרך כלל שוחה משם במהירות ומחפשת גוף אחר שאליו תוכל להיצמד. מבחינתה, האירוע כולו לא היה קרב.
⚔️ הרמורה בקרב
אין למעשה קרב עם רמורה. היא אינה תוקפת, אינה מגינה על טריטוריה ואינה מסוגלת לפצוע יריב באופן משמעותי. מפגש איתה הוא בעיית תנועה ולא עימות.
הסכנה נוצרת מן הנסיבות. ספינה הנמלטת משודדי ים עלולה להיעצר בדיוק כאשר היא זקוקה למהירות. כלי שיט שנכנס למעבר מסוכן עשוי להיתקע במקום שבו הזרם או הגלים דוחפים אליו סכנה. בסערה, עצירה פתאומית יכולה למנוע מן הקברניט להפנות את החרטום לכיוון הנכון.
בכל המקרים האלה הרמורה אינה מודעת כלל למה שעשתה. היא נשארת צמודה לקרקעית בזמן שכל הצוות מעליה מתווכח, מושך בחבלים, בודק את העוגן ומקלל את הרוח.
הדרך להתמודד איתה היא קודם כול לזהות את הבעיה. כאשר ספינה נעצרת לחלוטין אף שהרוח, המפרשים, הזרם וההגה תקינים, רמורה היא אחד החשודים הראשונים. לאחר מכן יש להגיע אל תחתית הספינה ולנתק אותה. הריגתה אינה נדרשת; מספיק להפריד את איבר ההצמדה מן הגוף שעליו הוא נאחז.
✨ יכולות מיוחדות
עוצר ספינה. כאשר רמורה נצמדת לקרקעית כלי שיט, הספינה נעצרת לחלוטין ואינה מסוגלת להתקדם. עוצמת הרוח, מספר החותרים או גודל הספינה אינם משנים את ההשפעה. ברגע שהרמורה מוסרת, כלי השיט יכול לנוע שוב כרגיל. במשחק: הספינה עומדת כל עוד הרמורה צמודה; מעצמה היא עוזבת לאחר 1D6 ימים.
כמעט בלתי נראית. הרמורה קטנה ונצמדת מתחת לקו המים. מי שנמצא על הסיפון אינו יכול בדרך כלל לראות אותה ולכן אין סימן ברור המסביר מדוע הספינה נעצרה. במשחק: איתור מן הסיפון: מבחן הבחנה ב־50-; צולל מאתר אותה ללא עונש.
הצמדה חזקה. זרמים ותנועת הספינה אינם מספיקים כדי לנתק רמורה. יש להסירה באופן מכוון או להמתין עד שתעזוב בעצמה. במשחק: ניתוק בכוח: מבחן כוח ב־30-.
אינה מסוכנת. לרמורה אין התקפה משמעותית והיא אינה מתנגדת ברצינות למי שמצליח להגיע אליה. כל הקושי נובע מאיתורה ומהצורך להגיע אל תחתית כלי השיט.
🗺️ תפוצה
רמורות נפוצות בימים החמים והממוזגים ובמיוחד באזורים שבהם עוברות ספינות רבות. הן נמצאות בים שסיא, בים הפנימי ובנתיבי השיט שבין גוסיה לסרמלי, וכן בים הכסף והארגמן ובחלקים השקטים יותר של הים המזרחי.
אין פירוש הדבר שהן נמשכות לספינות דווקא. בטבע הן נצמדות ללווייתנים, לצבי ים גדולים וליצורי ים אחרים ונישאות עמם למרחקים גדולים. ספינות פשוט מספקות להן תחליף נוח במיוחד. מסיבה זו תפוצתן משתנה עם נתיבי המסחר, ופרטים יכולים להגיע לאזורים שבהם לא חיו בעבר לאחר שנישאו לשם במשך שבועות על קרקעית כלי שיט.