ספר יצורים מיתולוגיים 1 - מעוצב - ערכים משחקיים · מגדיר היצורים — סדר א״ב

2.39 ק · ◆ קוקטריס

תרנגול בעל זנב נחש. חיה קטנה וחלשה שאין שום סיבה לחשוש ממנה — פרט לכך שנגיעה בה מקשיחה בשר, ולכן היא מסוכנת בדיוק לאדם שמנסה לתפוס אותה.

הקוקטריס הוא יצור קטן ומוזר שמראהו משלב בין תרנגול לנחש. חלקו הקדמי דומה לעוף כחוש: ראש בעל כרבולת, מקור קצר, זוג כנפיים קטנות ורגליים דקות המצוידות בטפרים. מאחורי הגוף הנוצתי נמשך זנב נחש ארוך וגמיש, המכוסה קשקשים ולעיתים מגיע לאורך גדול יותר מכל שאר גופו. צבעי נוצותיו משתנים מאוד, אך אצל רוב הפרטים בולטים גוונים כהים של חום, ירוק ושחור, ולעיתים כרבולת אדומה עזה המעניקה לו מראה מאיים בהרבה מכוחו האמיתי.

בפועל, הקוקטריס הוא יצור חלש למדי. הוא קטן מכדי להפיל אדם, מקורו אינו חזק במיוחד, טפריו מסוגלים לכל היותר לגרום שריטות, וכנפיו אינן מאפשרות לו לעוף למרחק משמעותי. הוא מסוגל לפרפר מעל מכשול נמוך, להגיע לענף או לקפוץ מגג לקרקע, אך אינו יכול להימלט דרך האוויר כמו עוף אמיתי. טורף בגודל של כלב יכול להרוג קוקטריס בקלות — בתנאי שאינו נוגע בו.

וזו בדיוק הבעיה.

גופו של הקוקטריס נושא השפעה משונה הגורמת לבשר חי להתקשות במגע ישיר. אין צורך בנשיכה, שריטה או ארס. די בכך שעור חשוף ייגע בנוצותיו, בקשקשיו, ברגליו או בזנבו. בתוך רגעים השרירים באזור המגע מתחילים להתקשות, המפרקים מאבדים מתנועתם והאיבר כולו נעשה כבד ונוקשה, כמעט כאילו הוא הופך לאבן.

ההשפעה מוגבלת בדרך כלל. יד שנגעה בקוקטריס עלולה לקפוא בתנוחה שבה הייתה, רגל שנגעה בו עשויה להפוך קשה מכדי לכופף אותה, ואצבעות שסגרו עליו עלולות להישאר קפוצות למשך כמה סיבובים. לאחר זמן קצר הרקמות מתרככות בהדרגה וחוזרות למצבן הרגיל. במקרים רגילים אין מדובר בהתאבנות קבועה, אך השניות או הדקות שבהן האיבר מושבת יכולות להיות מסוכנות מאוד.

מסיבה זו הקוקטריס הוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר ליצור שהסכנה שבו נובעת כמעט לחלוטין מן האופן שבו מנסים לטפל בו. מי שרואה אותו מרחוק אינו נמצא בסכנה. מי שמתעלם ממנו אינו נמצא בסכנה. אפילו מי שמבריח אותו במקל או זורק עליו אבן נמצא בדרך כלל בסדר גמור. האדם שנפגע הוא כמעט תמיד זה שאמר: "זה רק עוף קטן", התכופף ותפס אותו בידיים.

הקוקטריס עצמו אינו מבין את כוחו. הוא אינו רודף אחרי אנשים בניסיון לגעת בהם ואינו משליך את עצמו על אויבים. כאשר הוא נבהל הוא בורח, מנפנף בכנפיו, משמיע קריאות צורמות ומנסה להשתחל אל שיחים, חורבות או סדקים. אם תופסים אותו הוא מתפתל, מנקר ובועט, אך אלה פעולות הגנה רגילות של בעל חיים קטן. הסכנה האמיתית נגרמת מעצם המאבק הפיזי בו.

טורפים טבעיים לומדים להתרחק ממנו במהירות. שועל צעיר עשוי לנסות לתפוס קוקטריס פעם אחת ולהישאר עם לסת או רגל נוקשה לכמה רגעים; אם הוא שורד את החוויה, בדרך כלל לא יחזור עליה. מסיבה זו קוקטריסים יכולים לחיות במקומות שבהם עופות אחרים נטרפים במהירות, אף שאינם חזקים יותר מהם.

מזונם מורכב מחרקים, לטאות קטנות, זרעים, פירות שנפלו, ביצים ולעיתים פגרים קטנים. הם נוטים לחפש מזון על הקרקע בשעות הבוקר והערב ולהסתתר בשעות החמות. הקול שלהם מזכיר במידה מסוימת קריאת תרנגול, אך הוא גבוה, צרוד ולא נעים. באזורים שבהם הם נפוצים, תושבים לומדים לזהות את הקריאה ולהימנע מלשלוח ילדים לבדוק "איזו תרנגולת ברחה".

הקוקטריסים מטילים מספר קטן של ביצים בעלות קליפה עבה ומנומרת. סיפורי כפר רבים טוענים שהם נוצרים מביצים מעוותות של עופות רגילים ששהו זמן רב בקרבת נחשים, אך חוקרי טבע מטילים ספק בכך. ניסיונות לדגור על ביצי תרנגולת יחד עם זוחלים הולידו בעיקר כעס מצד החקלאים ותוצאות בלתי מעניינות.

למרות הסכנה שבמגע, קוקטריסים נלכדים לעיתים. אלכימאים, מרפאים וקוסמים מתעניינים בנוצות, בקשקשים ובדם שלהם בתקווה לבודד את החומר או הכוח האחראי להקשחת הבשר. לכידה בטוחה מחייבת כפפות עבות, רשת, כלוב מתאים והרבה יותר זהירות מכפי שממדיו של היצור מרמזים.

⚔️ הקוקטריס בקרב

הקוקטריס אינו לוחם. אם הוא יכול לברוח, הוא בורח. הוא אינו מתכנן התקפות, אינו רודף אחרי אויבים ואינו מנסה להשתמש במגעו באופן מכוון. בקרב פתוח מול יריב חמוש הוא כמעט חסר סיכוי.

הבעיה מתחילה כאשר מנסים להכריע אותו בידיים. מי שמנסה לתפוס את רגליו, להחזיק בגופו או לחסום אותו בזרוע חשופה מסתכן מיד בהקשחת האיבר שנגע בו. גם ניסיון לבעוט בו עלול להיות רעיון גרוע אם אין מגף מתאים, משום שהמגע עצמו הוא שמפעיל את ההשפעה.

מכאן שכלי נשק מעניקים יתרון גדול נגדו. מקל, חנית, רשת או אפילו מעיל עבה מאפשרים להרחיק אותו מבלי לבוא במגע ישיר. אין צורך בכלי נשק חזק; די במחסום בין הגוף החשוף לבין הקוקטריס.

המגע נעשה מסוכן במיוחד בתנאים צפופים. קוקטריס שמסתתר בתוך מחסן, לול, מערה צרה או חדר קטן עלול לרוץ בין רגלי האנשים. מי שמנסה לעצור אותו באופן אינסטינקטיבי ביד או ברגל עלול לאבד את יכולת התנועה בדיוק כאשר היצור ממשיך לברוח.

הקוקטריס עצמו בדרך כלל לא מנצל זאת. הוא אינו מסתובב כדי לתקוף יריב שרגלו התקשתה ואינו מנסה לסיים את הקרב. מבחינתו, אם הצליח ליצור מרחק — הוא ניצח.

✨ יכולות מיוחדות

מגע מאבן. מגע ישיר בעור, בנוצות, בקשקשים או בגפיים של קוקטריס מחייב מבחן התנגדות. כישלון גורם לאיבר שבא במגע להתקשות ולהיות כמעט בלתי ניתן לשימוש למשך מספר סיבובים. במשחק: בכישלון האיבר משותק במשך 2D6 סיבובים: זרוע אינה יכולה להחזיק נשק או מגן; רגל מגבילה את התנועה לרבע מהירות.

השפעה מקומית. המגע אינו הופך בדרך כלל את כל הגוף לאבן. הוא משפיע על האזור שנגע בקוקטריס — יד, זרוע, רגל או איבר אחר — ולאחר זמן קצר חולף מעצמו.

מעטה מגן מספיק. מגע דרך שריון, כפפה עבה, מגף או כלי אינו מפעיל בדרך כלל את ההשפעה. הסכנה היא בעיקר במגע ישיר עם בשר חשוף.

יצור חלש. הקוקטריס עצמו אינו עמיד במיוחד. אם ניתן לפגוע בו בלי לגעת בו, אין לו כמעט יכולת להתמודד עם יריב גדול.

בורח ולא נלחם. הקוקטריס אינו יוזם קרב בדרך כלל. גם כאשר יריב נפגע ממגעו, הוא יעדיף לנצל את ההזדמנות כדי להימלט.

🗺️ תפוצה

קוקטריסים חיים בעיקר באזורים חמים וממוזגים שבהם יש שילוב של שטחים פתוחים, שיחים ומקומות מסתור. הם נפוצים במיוחד בגוסיה, בעיקר סביב אזורים כפריים, שדות נטושים, גבעות וחורבות הנמצאות מחוץ לערי־המדינה. העובדה שהם ניזונים מחרקים, זרעים ומכרסמים קטנים מושכת אותם לעיתים קרובות אל סביבת יישובים.

אוכלוסיות נוספות קיימות בדרום סרמלי ובתרבניה. שם הם נפוצים במיוחד סביב מבנים נטושים, מקדשים חרבים, חוות שהוזנחו ודרכים ישנות. הם אינם זקוקים לשטח פראי לחלוטין ואף מסתדרים היטב בסביבה שהאדם שינה, כל עוד יש להם מקום שבו יוכלו להסתתר.

קוקטריס יכול להתמקם גם בלול או באסם, דבר היוצר בעיה משונה במיוחד. התרנגולות עצמן בדרך כלל נמנעות ממנו, אך אדם שנכנס אל המקום בחושך עלול לנסות לתפוס אותו מתוך הנחה שמדובר בעוף שברח.

בכפרים שבהם הקוקטריס מוכר, ילדים לומדים כלל פשוט עוד לפני שהם לומדים לזהות נחשים ארסיים: אם לתרנגול יש זנב ארוך מדי — קוראים למבוגר.