ספר הגזעים והמקצועות גרסה מעוצבת · גזעי האדם

5.3 🌲 הסילקים

הסילקים הם מן העמים המוזרים, הפראיים והחידתיים ביותר בקרב בני האדם. הם חיים ביער העד סילקון, הקרוי על שמם, או אולי להפך — שכן לפי אחת המסורות העתיקות, שמו של היער קודם לשמם, ושניהם נגזרים מדמותו של סילק, חצי־אל מן המיתולוגיה השסיאית. סילק מתואר באגדות כיצור שאחז בו שיגעון קדוש או קללה קדומה, ובעקבותיה נטש את תרבות האדם, השליך מעליו לבוש, חוק ומוסר, וחי את שארית ימיו כפרא מושלם בין עצי העולם. יש הרואים בו קדוש של יערות, יש החושבים שהיה עונש חי, ויש הטוענים שבדמותו מצויה האמת העמוקה ביותר על הסילקים עצמם: בני אדם שהאנושיות שלהם מעולם לא הושלמה עד הסוף.

הסילקים הם בני אדם בגובה ממוצע, אולי מעט גבוהים מן הרגיל, אך גופם שונה מאוד מזה של עמים אחרים. עורם חום כהה, שיערם שחור, ארוך ומסולסל, ועיניהם שחורות כמעט תמיד. גופם אתלטי מאוד, חסר שומן כמעט לחלוטין, כשל מי שחי כל חייו בתנועה, בציד, במנוסה או במאבק שקט עם תנאי היער. גידים מתוחים, שרירים ארוכים ויציבה חייתית מקנים להם מראה של בני אדם שנוצרו כדי לטפס, לדהור, לארוב ולהיעלם. במבט ראשון הם נראים כמי שחיים מחוץ לציוויליזציה; במבט שני, כמי שמעולם לא נזקקו לה.

הייחוד העמוק ביותר של הסילקים איננו רק במראם, אלא באופן חייהם. הסילקים אינם חיים במסגרת שבטית מסודרת, אינם מקיימים כפרים, ואפילו לא משפחות במובן המקובל. למעשה, קשה למצוא עם אנושי בודד מהם. כאשר נולד ילד סילקי, אביו ואמו שוהים עמו יחד רק עד גיל שש. אז פורש האב והאם ממשיכה לגדל את הילד לבדה. בגיל שתים עשרה נפרדת ממנו גם האם, והנער או הנערה נותרים לבדם, לחיות בכוחות עצמם בלב היער הגדול.

מרגע זה ואילך, הסילק הצעיר נדרש לשרוד לבדו: למצוא מים, לדעת אילו שורשים ניתן לאכול, היכן מותר לישון, איך להימנע מנחשים, כיצד לקרוא סימני גשם, כיצד לטפס על עץ בלא להשאיר שובל, ואיך לזהות על פי ריח בלבד אם טורף חלף באותו נתיב קודם לכן. זוהי פרידה אכזרית למראה, אך בעיני הסילקים היא טבעית לחלוטין. הם אינם רואים בכך נטישה אלא השלמה של תהליך לידה ארוך. ילד שאינו נפרד מהוריו לעולם לא יהפוך באמת לסילק.

האב והאם עצמם אינם שבים להיפגש לאחר מכן. הקשר ביניהם נועד לצורך הולדת הילד ותו לא. אין בית משותף, אין מוסד נישואים, אין משק משפחתי, ואין נאמנות זוגית במובן המוכר לעמים אחרים. גם אהבה, ככל שהיא קיימת אצל הסילקים, לובשת צורה שונה: היא אינה נמדדת במשך השהות המשותפת אלא בעוצמת הקשר הרגעי, בהכרה הדדית, ובהסכמה השקטה לשתף פעולה למען יצירת חיים והעברתם הלאה.

הסילקים מאמינים באל־העד הגדול, ישות קדומה ומסתורית שלדבריהם הולידה אותם מתוך העץ עצמו. לפי אמונתם, בראשיתם לא היו בני אדם כלל אלא עצים — כל סילק היה פעם עץ אחר, ממין אחר, בעל תכונות אחרות. הם מאמינים כי אופיו של כל סילק משקף את סוג העץ שממנו נולד במקור: יש מי שנולדו מן האלון ולכן הם קשים, עיקשים ושותקים; יש מי שבאו מן הערבה ולכן הם עצובים, רגישים ונעים בקלות; יש בני אורן — חדים, מהירים ומתנשאים לגובה; ויש בני תאנה, שנחשבים גמישים, ערמומיים ובעלי סבלנות ארוכה.

לפי האמונה הסילקית, העצים הקדמונים חטאו בדרך כלשהי — לא תמיד ברור במה — ועל כן גזר עליהם אל־העד הגדול להפוך לבני אדם לתקופת חיים אחת, כדי שילמדו לקח. יש הסבורים שהחטא היה גאווה; אחרים טוענים שהיה זה רצון־יתר לנוע, לראות ולחוות; ויש מיסטיקנים סילקים המאמינים כי דווקא העונש הזה הוא ברכה בתחפושת, משום שהוא מאפשר לעץ לחוות עולם של תנועה, כאב, בחירה ובדידות — דברים שעץ לעולם לא יכיר.

אמונה זו מסבירה הרבה מאופיים של הסילקים. הסילק הממוצע איננו מעורה כלל בחיי בני מינו, ועל אחת כמה וכמה שאיננו מגלה עניין בחיי בני אדם אחרים. עולמו מצומצם לסביבתו הקרובה: הרצועה ביער שהוא מכיר, הריחות שהוא מזהה, השבילים שהחיות עושות, העצים שהוא נוהג לישון ביניהם, הבריכה שממנה הוא שותה, הצלילים שהוא לומד לסמוך עליהם והסכנות שהוא יודע לנחש לפני שייראו לעין.

לעיתים רחוקות בלבד הוא פוגש בני אדם אחרים, ומהם הוא נוטה בדרך כלל לפחד — לא מפני שהם חזקים ממנו, אלא מפני שהם זרים לו, רועשים מדי, מריחים אחרת, ונושאים עמם חוק, כוונה ותחבולה, דברים שלסילק קשה מאוד להבינם או לבטוח בהם.

הסילק הממוצע איננו מעורה כלל בחיי בני מינו, ועל אחת כמה וכמה שאיננו מגלה עניין בחיי בני אדם אחרים. עולמו מצומצם לסביבתו הקרובה: הרצועה ביער שהוא מכיר, הריחות שהוא מזהה, השבילים שהחיות עושות, העצים שהוא נוהג לישון ביניהם, הבריכה שממנה הוא שותה, הצלילים שהוא לומד לסמוך עליהם והסכנות שהוא יודע לנחש לפני שייראו לעין.

לעיתים רחוקות בלבד הוא פוגש בני אדם אחרים, ומהם הוא נוטה בדרך כלל לפחד — לא מפני שהם חזקים ממנו, אלא מפני שהם זרים לו, רועשים מדי, מריחים אחרת, ונושאים עמם חוק, כוונה ותחבולה, דברים שלסילק קשה מאוד להבינם או לבטוח בהם.

כאשר כבשו חיילי האימפריה את יער סילקון, הם נתקלו בתופעה יוצאת דופן. לא הייתה זו התנגדות מאורגנת, לא קרב חזיתי, ולא מלחמה במובן המקובל. הסילקים לא יצאו להילחם בצבאות, לא הקימו מחנות ולא גייסו לוחמים. במקום זאת, היער עצמו הפך לשדה הקרב.

חיילים שנכנסו אל היער מצאו עצמם הולכים לאיבוד בתוך ימים ספורים. שבילים שנראו ברורים התפצלו ונעלמו, קולות הובילו לכיוונים שגויים, ומחנות לילה הותקפו בלילות על ידי צללים שנעלמו עם שחר. חיצים הופיעו מתוך העלווה, מלכודות טבעיות הופעלו בדיוק מושלם, ותחושת המעקב לא עזבה את הפולשים לרגע.

הסילקים לא נלחמו כצבא — הם נלחמו כיער.

במהלך השנים הבינו שליטי האימפריה כי אין טעם אמיתי לכבוש את סילקון. המחיר האנושי היה גבוה מדי, והרווח נמוך מדי. היער נותר במידה רבה עצמאי, והסילקים המשיכו לחיות בו לפי דרכם, כמעט ללא התערבות.

גם כיום, סילקון הוא אחד המקומות המסוכנים והפחות נחקרים בעולם. לא בגלל מפלצות או קסמים אפלים — אלא בגלל האנשים החיים בו.

הסילקים אינם רעים, ואינם שואפים להזיק לאחרים. אך הם גם אינם רואים עצמם מחויבים לשום חוק חיצוני. עבורם, כל זר הוא גורם לא צפוי, וכל גורם לא צפוי הוא סכנה פוטנציאלית.

5.3.1 הסילקים — כרטיס גזע

נתוני בסיס

סוגי סילקים — כוח־סבל ומעלות בסיסיות

5.3.2 הסילקים — תכונות מורחבות

תכונות נשק וקרב

5.3.3 תכונות שטח, תנועה והסוואה

5.3.4 תכונות זיהוי, הבחנה וידע

5.3.5 תכונות חברתיות, תרבותיות ומלאכה