ספר יצורים מיתולוגיים 4 - מעוצב · מגדיר היצורים — סדר א״ב

2.31 מ · ◆ מפינגוארי

ענק שעיר ואיטי שהפה שלו בבטנו. הוא כמעט בלתי חדיר לירי, וההגנה הטובה ביותר מולו היא פשוט מרחק.

המפינגוארי הוא ענק יער שעיר וכבד, שגובהו עולה בהרבה על גובהו של אדם וגופו מכוסה פרווה עבה, כהה ומדובללת. הוא נע לאט יחסית, בצעדים כבדים שאפשר לעיתים לשמוע עוד לפני שרואים אותו, אך האיטיות שלו מטעה: ברגע שאדם נכנס לטווח זרועותיו קשה מאוד להשתחרר ממנו. מבנה גופו מסיבי כל כך עד שפגיעות רבות שאמורות לעצור יצור רגיל כמעט אינן משנות את קצב התקדמותו.

המראה המוזר ביותר שלו הוא הפה הנמצא בבטנו. ראשו קיים, אך אינו משמש לנשיכה. באמצע גופו, בין שכבות הפרווה, נפתח פה גדול בעל שיניים כבדות. כאשר המפינגוארי מתקרב לטרף הוא אינו צריך להנמיך את ראשו או להפנות את פניו אליו; די בכך שימשוך אותו אל מרכז גופו. אדם המנסה לאחוז בראשו, לחסום את לסתותיו העליונות או לתפוס אותו מאחור מגלה במהירות שהניח את עצמו בדיוק מול הפה האמיתי.

למבנה החריג הזה יש משמעות מעשית. טכניקות שנועדו לשלוט בטורף רגיל — להחזיק בלסת, להרחיק את הראש, לתקוף מאחור — אינן פותרות את הבעיה. הפה הבטני נמצא במקום שאליו מגיעים באופן טבעי מי שמנסים להיאבק בגופו מקרוב. לכן גם מי שמצליח להיכנס לטווח מגע מבלי להיפגע מיד עלול לגלות שהוא פשוט התקרב למקום המסוכן ביותר.

המפינגוארי אינו צייד זריז. הוא אינו רודף במהירות אחרי אנשים בשטח פתוח ואינו מצטיין בהפתעה. כוחו נובע מכך שהוא הופך את האזור הקרוב אליו לכמעט בלתי נסבל. מלבד הפה שבבטנו, גופו מפיץ ריח כבד ומסחרר, תערובת של זיעה, בשר רקוב ואדמה לחה. מי שנשאר בקרבתו מתקשה לנשום, לחשוב ולהילחם כראוי וסובל מפגיעה חמורה ביכולתו לפעול עד שהוא מצליח להתרחק.

הריח הזה חשוב לא פחות מן הכוח הפיזי. קבוצה שמנסה להקיף אותו ולשחוק אותו מקרוב עלולה להיחלש עוד לפני שהמפלצת נגעה באיש. גם לוחם המסוגל לעמוד מול מכותיו מגלה שתוך זמן קצר הדיוק, שיווי המשקל ושיקול הדעת שלו נפגעים. התרחקות ממנו אינה רק בריחה; היא הדרך לבטל את אחד מיתרונותיו העיקריים.

גם ירי אינו פתרון פשוט. עורו של המפינגוארי עבה וקשה בצורה יוצאת דופן, וחצים ורמחים נוטים להיתקע בשכבות החיצוניות או לחדור מעט מדי כדי לגרום נזק משמעותי. מטחי חצים יכולים להרגיז אותו יותר משהם עוצרים אותו, ורמחים המוטלים ממרחק אינם מבטיחים את ההכרעה שמצפים לה מול יצור גדול ואיטי.

לכן ההתמודדות הנכונה איתו אינה "לעמוד רחוק ולירות עד שייפול", אלא קודם כול לא לאפשר לו לסגור את המרחק. מכשולים, תעלות, סלעים, עצים צפופים, שינויי גובה ונתיבי נסיגה ברורים חשובים מאוד. הוא מסוכן ביותר כאשר היריבים נתקעים מולו במקום סגור; בשטח שבו ניתן להתרחק ממנו שוב ושוב, חולשתו הגדולה — האיטיות — מתחילה לעבוד נגדו.

המפינגוארי אינו זקוק לתחבולות מורכבות. הוא מתקדם, מאלץ את סביבתו לסבול את הריח, מנסה לתפוס את מי שנשאר קרוב מדי ומביא אותו אל הפה שבבטנו. כל עוד יריביו ממשיכים לסגת ולשמור מרווח, קשה לו להגיע אליהם. ברגע שמישהו נופל, נלכד בין עצים או מנסה להיות אמיץ מדי ולעמוד מולו במקום — הקרב משתנה מיד.

⚔️ המפינגוארי בקרב

המפינגוארי נלחם בצורה פשוטה וישירה. הוא מתקדם לעבר המטרה הקרובה ביותר, משתמש בכוחו כדי לתפוס, לדחוף או להצמיד, ואז מביא את הקורבן אל הפה שבבטנו. פגיעה או חסימה של ראשו אינה מונעת ממנו לנשוך, משום שהראש אינו מקור הנשיכה העיקרי.

שהייה בטווח קצר מסוכנת גם אם המפינגוארי אינו מצליח לתפוס מיד. הריח המסחרר מחליש את מי שנמצא לידו, ולכן קרב ממושך פנים אל פנים משחק לטובתו. התרחקות מספיקה מאפשרת להתאושש מן ההשפעה ומכריחה אותו להתחיל שוב את ההתקדמות האיטית.

העור הקשה שלו מקשה במיוחד על שימוש בחצים וברמחים, ולכן אין להניח שטווח לבדו מספיק אם אין גם דרך ממשית לעצור או לעכב אותו. הדרך הבטוחה ביותר היא לשלב מרחק עם תנועה ומכשולים: לגרום לו ללכת רחוק יותר מכפי שהוא מסוגל לכפות קרב.

✨ יכולות מיוחדות

פה בבטן. פיו העיקרי של המפינגוארי נמצא במרכז גופו ולא בראשו. חסימת הראש או ניסיון לשלוט בו מן הצוואר אינם מונעים ממנו לנשוך.

ריח מסחרר. המפינגוארי מפיץ סביבו צחנה עזה הגורמת למי שנמצא קרוב אליו לסבול מינוס חמור לפעולותיו. ההשפעה נמשכת כל עוד נשארים בקרבתו ופוחתת לאחר שמתרחקים. במשחק: בטווח 5 מטרים: 100- לסיכוי לפגוע ו־20- למבחנים; חולף סיבוב אחרי היציאה מן הטווח.

עור קשה. עורו העבה כמעט שאינו מאפשר לחצים ולרמחים לחדור כראוי. ירי רגיל נגדו יעיל הרבה פחות מן המצופה מול יצור גדול כל כך. במשחק: חצים ורמחים גורמים לו מחצית הנזק, וירי נגדו ב־75-.

🗺️ תפוצה

מפינגוארים חיים בעיקר ביערות עתיקים, חמים וצפופים, הרחק מיישובים גדולים. הם מוכרים במיוחד בגוטורו, בממלפה ובהוונה, וכן בחלקים הטרופיים של תרבניה וגוסיה. הם מעדיפים אזורים שבהם צמחייה סבוכה מאפשרת להם לחיות כמעט בלי להיתקל באנשים.

בגוטורו קיימים דיווחים מיערות דראן ומאזורים עמוקים ביער האפלולית. המקומיים אינם מתייחסים למפינגוארי כאל יצור שצריך בהכרח לצוד. אם שומעים צעדים כבדים ומריחים את הצחנה עוד לפני שרואים אותו, העצה הטובה ביותר היא גם הפשוטה ביותר: לא להישאר קרוב מספיק כדי לגלות איפה נמצא הפה.