ספר יצורים מיתולוגיים 4 - מעוצב · מגדיר היצורים — סדר א״ב

2.21 ו

2.21.1 💀 וונדיגו

רוח רעב וקרח, רזה ומכוסה כפור, שגדלה ככל שהיא אוכלת. היא מייצגת את מה שקורה לאדם שנשבר בחורף, וזה הופך אותה לאיום שהחבורה עלולה לייצר בעצמה.

הוונדיגו הוא רוח רעב של החורף, יצור גבוה וכחוש עד כדי כך שעצמותיו נראות כאילו הן עומדות לקרוע את עורו. גופו מכוסה שכבה דקה של כפור שאינה נמסה גם כאשר הוא נע, נשימתו יוצאת כערפל לבן וסביבו שורר קור שאינו מתאים תמיד למזג האוויר. הוא נראה כמו יצור שכבר גווע ברעב לפני שנים רבות ובכל זאת ממשיך לחפש דבר נוסף לאכול.

הרעב הוא מהותו של הוונדיגו. הוא אינו אוכל כדי לשרוד ואינו מסוגל להגיע לשובע. להפך: ככל שהוא אוכל יותר כך הוא גדל, וככל שהוא גדל כך נדרש לו יותר מזון. וונדיגו שאכל אדם אחד נעשה גדול ורעב יותר משהיה לפני הארוחה; וונדיגו שהצליח לטרוף קבוצה שלמה יכול להגיע לממדים עצומים ועדיין להסתובב מיד בחיפוש אחר הקורבן הבא.

משום כך קשה להבין בתחילה כיצד יצור רזה כל כך מסוגל להיות גדול. התשובה היא שגופו לעולם אינו משלים את עצמו. גם וונדיגו ענקי נראה מורעב: זרועות ארוכות מדי, בטן שקועה, עצמות בולטות ופנים שבהן הרעב לא השתנה כלל. כל מה שאכל הפך למסה נוספת, אך לא לסיפוק.

הסימן הראשון להתקרבותו הוא לעיתים הקור. הטמפרטורה יורדת במהירות, הנשימה נעשית גלויה והכפור מופיע על עצים, ציוד ובגדים. להבות קטנות כבות בקרבתו: נרות, גחלים חלשות ומדורות זעירות אינן מצליחות להחזיק מעמד. אש גדולה וחזקה יכולה להמשיך לבעור, ולכן בחורף שבו חושדים בוונדיגו ההבדל בין מדורה אמיתית לבין כמה גחלים לחיסכון בעצים עלול להיות ההבדל בין מחסה בטוח ללילה קטלני.

אולם הסכנה הגדולה ביותר בוונדיגו אינה היצור שכבר קיים. היא האפשרות ליצור וונדיגו נוסף.

רעבו של הוונדיגו מסוגל להיאחז באנשים הנמצאים באזורו. אדם שנשבר תחת רעב קיצוני — לאחר ימים ארוכים ללא מזון, כשהקור והייאוש כבר כרסמו בשיקול דעתו — עלול להתחיל להשתנות. בתחילה הדבר אינו נראה כמו שינוי גופני אלא כמו רעב שאינו תואם עוד את מצבו: הוא אוכל ואינו מרגיש הקלה, חושב ללא הפסקה על מזון ונעשה חרד או תוקפני סביב המנות שנותרו. לאחר מכן מופיע הקור, הגוף מתחיל להתארך ולהצטמק, ובשלב מסוים האדם שהיה שם מפנה את מקומו לוונדיגו חדש.

זו הסיבה שמשלחת חורף יכולה להביס את הוונדיגו הראשון ובכל זאת להפסיד. אם המזון אבד, הדרך נסתמה והאנשים מתחילים לרעוב, הבעיה שהיצור יצר ממשיכה להתפתח בתוך המחנה. כאשר הוונדיגו נמצא באזור, חלוקת מזון, שמירה על אש ודאגה לכך שאיש לא יישאר לבדו עם רעבו הן פעולות הישרדות חשובות לא פחות משמירה מפני התקפה.

הדבר מעניק לוונדיגו אופי שונה מטורף רגיל. הוא אינו רק יצור שרודף אחרי אנשים בשלג; הוא משבר שמחמיר את עצמו. הוא אוכל מזון, הורג ציידים, מפזר עדרים ומכריח אנשים להישאר במחסה, וכך מגביר את הרעב שממנו יכולים להיוולד וונדיגואים נוספים.

⚔️ הוונדיגו בקרב

הוונדיגו מעדיף לפעול במקום שבו הקור כבר החליש את יריביו. הוא אינו חייב למהר. אם אנשים אבודים בשלג, המזון שלהם נגמר והאש הולכת ונחלשת, הזמן עובד לטובתו. הוא עשוי להופיע בשולי המחנה, להיעלם בסערה ולחזור לאחר שהקור עשה חלק מן העבודה.

בקרב ישיר הוא משתמש באורך גופו ובכוחו כדי להגיע במהירות לטווח קצר, אך גודלו משתנה מאוד בהתאם לכמות שאכל. וונדיגו צעיר יחסית יכול להיות יריב שניתן להדוף; וונדיגו שניזון במשך זמן רב עלול להיות גדול ומסוכן בהרבה. הריגת אנשים במהלך העימות אף מחמירה את המצב אם הוא מצליח להגיע לגופות ולאכול אותן.

אש היא אמצעי חשוב נגד סביבתו, גם אם אינה פתרון אוטומטי ליצור עצמו. מדורה גדולה מחזירה חום, שומרת על אנשים בחיים ומונעת מן הקור שלו להשתלט על מקום המחנה. היא גם מונעת מן הקבוצה להיכנס בדיוק למצב שבו הוונדיגו הופך מאויב יחיד לבעיה שמתפשטת בתוכה.

לכן הישרדות מולו דורשת משמעת: לשמור מזון, לשמור על אש, לפנות פצועים ולשים לב לאדם שרעבו מתחיל להשתנות למשהו אחר.

✨ יכולות מיוחדות

רעב שאינו שוקט. הוונדיגו לעולם אינו שבע. ככל שהוא אוכל יותר, כך הוא גדל, אך הרעב שלו גדל יחד עמו. במשחק: על כל ארוחה של בשר אדם: 25+ לסיכוי לפגוע ו־10 כוח־סבל נוסף, מצטבר.

קור. סביב הוונדיגו שורר קור חריף ועל־טבעי. אש קטנה כבה בקרבתו, והשהייה בסביבתו הופכת במהירות למסוכנת בתנאי חורף. במשחק: בטווח 10 מטרים ממנו: 1D4 נזק קור בכל סיבוב, ואש קטנה כבה.

נדבק. אדם שנשבר תחת רעב קיצוני באזור שבו פעיל וונדיגו עלול להיאחז באותו רעב ולהתחיל להפוך בעצמו לוונדיגו. משום כך האיום יכול להמשיך להתפשט גם בלי שהיצור המקורי יישאר בחיים. במשחק: מי שרעב שלושה ימים באזורו עובר מבחן רצון ב־30-; בכישלון הוא מתחיל להשתנות.

🗺️ תפוצה

וונדיגואים מצויים כמעט רק בארצות שבהן החורף מסוגל לנתק יישובים ולהפוך מחסור במזון לסכנת חיים. הם מוכרים במיוחד בצפון סרמלי ובדנוין, וכן ברכסי ההרים הקרים של תרבניה ובאזורים הצפוניים של גוסיה.

הם נדירים מאוד במקומות חמים, מפני שהשילוב בין קור, בידוד ורעב הוא חלק בלתי נפרד מקיומם. סיפורים עליהם נפוצים במיוחד בקרב ציידים, שיירות חורף ויישובים הרריים, שבהם מלמדים כלל פשוט: כאשר המזון אוזל בשלג, האדם הרעב ביותר במחנה עלול להפוך למסוכן לא פחות מן הדבר שמחכה בחוץ.