ספר יצורים מיתולוגיים 3 - מעוצב - ערכים ם · מגדיר היצורים — סדר א״ב

2.21 מ

2.21.1 🐊 מקרה

המקרה הוא יצור מים כלאיים כבד ורב־עוצמה, שקשה לתארו באמצעות בעל חיים אחד. ראשו רחב ובעל לסתות של תנין, גופו מסיבי ומעוגל בחלקו הקדמי כמעט כפיל קטן, ואילו חלקו האחורי נעשה דגי יותר ומסתיים בזנב גדול וחזק המותאם לשחייה. אצל פרטים מסוימים בולט אף מוארך וגמיש המזכיר חדק קצר, ואצל אחרים הוא כמעט נעלם בתוך החרטום התניני. התוצאה אינה נראית כמו חיבור מקרי של חיות שונות, אלא כמו יצור שנבנה מראש כדי להיות כבד על היבשה, זריז במים וקשה מאוד להזיזו ממקום שבו החליט לעמוד.

המקרה אינו טורף ים רגיל. הוא מזוהה בראש ובראשונה עם מפתנים של מים: המקום שבו נהר נשפך לאגם, מעבר צר בין שתי בריכות, פתח למערה מוצפת, מזח המוביל למקדש, שער אבן שמתחתיו זורם פלג או מדרגות היורדות אל אולם מקודש. לעיתים הוא מגיע לשם בעצמו, אך במקומות רבים ברור שהוצב במכוון. מקדשים עתיקים במיוחד מחזיקים מקרה כחלק ממערך ההגנה שלהם, ממש כפי שמבצר מחזיק שער ובריח.

זו גם הסיבה שמפגש עם מקרה מתסכל יותר מכפי שהוא קטלני. הוא אינו צריך לרדוף אחר איש. די לו לשכב לרוחב מעבר שרוחבו מעט גדול מגופו ולהמתין. כשמשקלו העצום שקוע למחצה במים, קשה לגרור אותו, קשה לעבור מעליו וכמעט בלתי אפשרי לחלוף לצדו בלי להיכנס לטווח הלסתות. מי שרוצה להגיע למקום שמעבר חייב לפתור את בעיית המקרה; מי שמוכן להסתובב וללכת אינו מעניין אותו כלל.

פרטים שהוצבו בידי מקדש או קהילה מסוימת יכולים להישאר במשך שנים באותו מפתן. הם לומדים את הריחות, הקולות והתנועה המקומית, ולעיתים מתעלמים לחלוטין מכוהנים, סירות מוכרות או אנשים שנושאים סימן מסוים. הדבר אינו מעיד בהכרח על תבונה אנושית. מקרה יכול להיות מאולף היטב מאוד בלי להבין את המשמעות הדתית של המקום שעליו הוא שומר. מבחינתו יש מי שמותר לו לעבור ויש מי שלא.

כאשר אדם זר מתקרב, המקרה בדרך כלל אינו מסתער מיד. הוא מרים את הראש, פותח מעט את הלסתות ולעיתים מכה בזנבו במים. האזהרה ברורה למדי. אם הזר נסוג, גם המקרה נשאר במקומו. אם הוא ממשיך להתקרב אל הפתח, יורד למים או מנסה לטפס מעל גופו, התגובה מהירה בהרבה מכפי שממדיו מרמזים.

הלסתות הן נשקו המרכזי. נשיכת מקרה אינה מכוונת לקרוע פיסה מן הקורבן ולשחרר, אלא לתפוס ולהישאר סגורה. ברגע שהשיניים ננעלות סביב זרוע, רגל, מגן או חלק מן השריון, המקרה מפעיל את כל משקל ראשו וצווארו כדי להחזיק. הקורבן אינו יכול פשוט לסגת. עליו לשחרר את עצמו בכוח, לגרום למקרה לפתוח את הפה או לקבל עזרה מבחוץ.

בתוך מים המצב חמור יותר. מקרה שאחז באדם אינו חייב לנשוך שוב. הוא יכול לסובב את גופו, לשקוע או למשוך את הקורבן כמה צעדים אל העומק. אפילו מי שמסוגל לעמוד מול כוח הלסתות מגלה שקשה מאוד להתנגד כאשר הקרקע מתחתיו חלקה והמים מפחיתים את יציבותו. לכן השער שעליו שומר מקרה נבנה לעיתים כך שהגישה האחרונה אליו מחייבת הליכה בתוך מים רדודים — בדיוק המקום שבו היצור חזק ביותר.

על היבשה הוא פחות מרשים בתנועה. גופו הקדמי כבד, זנבו אינו בנוי לריצה והוא מתקדם באיטיות יחסית. אולם אין להסיק מכך שקל לעקוף אותו. כאשר הוא ממוקם בפתח צר, מהירות כמעט אינה חשובה. מספיק שיוכל לסובב את הראש מצד לצד, לדחוף בגופו ולשמור את הלסתות מול מי שמתקרב.

המסה שלו עצמה היא חלק מן ההגנה. ניסיון פשוט לדחוף מקרה הצדה דומה לניסיון להזיז סירה עמוסה שעלתה על שרטון. אפילו כמה אנשים עלולים להתקשות בכך, במיוחד כאשר חלק מגופו נשען במים וחלקו על אבן חלקה. מכאן נובע יתרון חשוב לשומרים שהציבו אותו: הוא אינו רק יצור שמגן על השער, אלא כמעט השער עצמו.

מקרה אינו זקוק לאוצר כדי להישאר במקומו. הוא יכול לשמור על פתח חסר כל ערך כלכלי רק משום שזהו המקום שאליו הורגל. הדבר יוצר לעיתים מצבים שבהם הוא מגן על מקדש שכבר ננטש לפני מאות שנים, על שער שמאחוריו אין עוד דבר, או על תעלה שזרימתה השתנתה מזמן. השומרים האנושיים נעלמו, אבל המקרה עדיין מבצע את התפקיד שלמד.

במקומות שבהם חיים מקרה במשך דורות התפתחו דרכים להתמודד איתם בלי להרוג אותם. יש קהילות שמכירות מסלול מעבר צר מחוץ לטווח הראש, אחרות משתמשות בקול או בריח שהיצור למד לקשר לאנשים מורשים. במקדשים פעילים יכולים להיות מטפלים שמובילים אותו הצדה כאשר אורח רצוי מגיע. זר שאינו מכיר את השיטה רואה רק מפלצת ענקית שחוסמת את הדרך; מקומי רואה מנעול חי.

לעיתים מופיעים גם מקרות פראיים. הם נוטים לבחור מעברים טבעיים דומים — תעלות, פתחי מערות מים ומקומות שבהם הזרם מכריח דגים ובעלי חיים לעבור בנקודה אחת. שם אותו מבנה גוף ששימש לשמירת מקדש הופך לכלי ציד. עם זאת, מקרות כאלה פחות צפויים ומסוכנים יותר, משום שאין שום סימן שמבדיל בעיניהם בין עובר אורח לטרף.

⚔️ המקרה בקרב

המקרה אינו בנוי למרדף אלא לחסימת מעבר. בקרב הוא שומר את גופו בין היריבים לבין הפתח שעליו הוא מופקד, ומאלץ אותם להיכנס לטווח הקצר שבו כוחו משמעותי. מי שמנסה לעבור בצד אחד נתקל בראש ובמלתעות; מי שמנסה לעקוף מן הצד השני מסתכן במכת זנב או בדחיפה למים.

הנשיכה היא הפעולה המסוכנת ביותר שלו. כאשר הלסתות נסגרות בהצלחה, המקרה אינו משחרר. הקורבן נשאר אחוז עד שהוא מצליח להשתחרר באמצעות מבחן כוח, עד שאחרים מכריחים את המקרה לפתוח את הפה או עד שהיצור עצמו בוחר לעזוב. בזמן הזה המקרה יכול להשתמש במשקל גופו כדי למשוך, להפיל או לגרור את האחוז אל המים.

דווקא משום שהוא כבד, יש חשיבות גדולה למיקום. בשטח פתוח ויבש אפשר להקיף אותו, להתיש אותו או לפגוע בו מטווח. בתוך תעלה, על גשר צר או בכניסה מוצפת למקדש כל היתרונות האלה נעלמים. שם הוא אינו צריך להסתובב במהירות; הוא רק צריך להישאר במקומו.

מי שמצליח למשוך אותו הרחק מן המפתן משפר מאוד את מצבו. פיתיון, רעש במים או איום שנוצר מאחור יכולים לעיתים לגרום למקרה פראי לזוז, אך מקרה שאומן לשמור על מקום מסוים עקשן הרבה יותר. הוא יעדיף בדרך כלל לתת לאויב להתרחק מאשר לעזוב את העמדה ולרדוף אחריו.

מסיבה זו קרב מול מקרה הוא לעיתים קרובות תוצאה של החלטה גרועה על הגישה. אם אין צורך לעבור במפתן, אין סיבה להילחם. אם יש דרך לגרום לשומר המקומי להזיז אותו, למצוא כניסה אחרת או להבין מי רשאי לעבור, כל אחת מן האפשרויות האלה עדיפה על ניסיון לדחוף יצור שמשקלו נמדד בטונות מתוך פתח שהוא נבחר במיוחד לחסום.

✨ יכולות מיוחדות

לסתות תנין. כאשר נשיכת המקרה אוחזת במטרה, הלסתות נשארות סגורות. הקורבן אינו משתחרר עד שהוא מצליח במבחן כוח או עד שהאחיזה נשברת בדרך אחרת. המקרה יכול לנצל את האחיזה כדי להפיל או לגרור את המטרה. במשחק: מבחן הכוח ב־30-; בכל סיבוב של אחיזה 1D8 נזק, והקורבן נלחם ב־100-.

שומר מפתן מים. מקרות מוצבים בכניסות לנהרות, תעלות, מערות מוצפות ומקדשי מים. הם מעדיפים להישאר במפתן עצמו ואינם נוטים לרדוף אחר מי שנסוג ממנו.

מסה חיה. קשה מאוד לדחוף או להזיז מקרה בכוח. במעבר צר גופו עצמו משמש כמחסום, ולכן גם קבוצה חזקה יכולה להתקשות לעבור בלי לנטרל אותו תחילה. במשחק: ניסיון להדוף אותו: מבחן כוח ב־40-; במעבר צר אי אפשר לעבור על פניו.

חזק במים, מסורבל ביבשה. במים המקרה מסוגל להשתמש בזנבו ובמשקלו ביעילות רבה, במיוחד כאשר הוא גורר יריב שאחז בו. על קרקע פתוחה ויבשה הוא איטי יותר וקל יחסית לעקיפה. במשחק: במים: 75+ לסיכוי לפגוע. ביבשה: 75- לסיכוי לפגוע ומחצית מהירות.

🗺️ תפוצה

המקרה מתאים בעיקר לאזורים חמים שבהם קיימים נהרות גדולים, אגמים, ביצות ומסורות של בנייה סביב מים. הוא נדיר בים הפתוח; בתי הגידול האופייניים לו הם דווקא המקומות שבהם מים ויבשה נפגשים ונוצר מעבר מוגדר שאפשר לשמור עליו.

הריכוזים הגדולים ביותר מוכרים בגוטורו, סביב מערכות המים הפנימיות ובמיוחד בקרבת אגם תמרה והאזורים הלחים הסמוכים לו. מקרות מצויים גם בהוונה ובממלפה, וכן בחלקים החמים של תרבניה וגוסיה, בעיקר סביב מקדשים עתיקים ומערכות נהרות ותיקות.

מקרות שהוצבו כשומרים יכולים להימצא גם מחוץ לבית הגידול הטבעי שלהם אם קיימת בריכת מקדש, תעלה עמוקה או מאגר מים המספקים להם תנאים מתאימים.