ספר יצורים מיתולוגיים 3 - מעוצב - ערכים ם · מגדיר היצורים — סדר א״ב
2.11 ה
2.11.1 ✨ הולי ג'ינג
שועלה שמתגלגלת באשה אחרי מאות שנים ושולטת באשליה. היא אינה בהכרח אויבת, וכל מפגש איתה הוא בעיקר שאלה של מה באמת נמצא בחדר.
ההולי ג'ינג היא שועלה עתיקה שהתקיימה זמן רב כל כך עד שטבעה השתנה. בראשית חייה היא יכולה להיראות כמעט כשועלה רגילה, אולי חכמה וסקרנית מן המקובל, אך עם השנים מתפתחות בה יכולות שאין עוד דבר טבעי בהן. לאחר מאות שנים מסוגלת ההולי ג'ינג ללבוש דמות של אישה, לדבר, לחיות בין בני אדם וליצור אשליות מורכבות כל כך, עד שמי שנכנס לביתה אינו יכול להיות בטוח אם הבית עצמו קיים.
גילה של ההולי ג'ינג ניכר במספר זנבותיה. בכל מאה שנים נוסף לה זנב, וככל שמספרם גדל כך מתעצמים גם תבונתה, ניסיונה ושליטתה באשליה. שועלה בעלת שניים או שלושה זנבות כבר מסוגלת להטעות אדם בקלות; בעלת שישה או שבעה זנבות יכולה לתחזק במשך זמן רב מציאות מדומה מורכבת; והולי ג'ינג בעלת תשעה זנבות היא ישות עתיקה ומסוכנת שאין להתייחס אליה כאל מתחזה פשוטה. אם כמה מבנות מינה נמצאות יחד ומתברר שאחת מהן בעלת תשעה זנבות, היא כמעט תמיד החשובה והמסוכנת ביותר מביניהן.
צורת האישה שלה משכנעת לחלוטין במבט רגיל. היא אינה חייבת להיראות יפה באופן יוצא דופן, ובוודאי שאינה בוחרת תמיד בדמות צעירה ומפתה. היא יכולה להיראות כסוחרת, אלמנה, מלומדת, אצילה, בעלת פונדק או זקנה היושבת ליד האח. ההבדל החשוב אינו כיצד היא נראית אלא כמה זמן היא כבר חיה בתוך הדמות. הולי ג'ינג ותיקה יכולה להכיר את מנהגי המקום, לדבר בשפה המקומית ולהחזיק סיפור חיים עקבי מספיק כדי שאנשים המכירים אותה שנים לא יחשדו בדבר.
אין בכך כדי להפוך אותה בהכרח לאויבת. רבות מההולי ג'ינג מעדיפות לחיות בשקט, לצפות בעולם ולהפיק הנאה מחברת בני אדם בלי לפגוע בהם. אחת יכולה לשמור במשך עשרות שנים על משפחה שהעניקה לה מחסה כשהייתה צעירה; אחרת עשויה להתגורר ליד כפר ולהרחיק ממנו טורפים; שלישית פשוט אוהבת שיחות, מוזיקה, משחקי מחשבה או בני אדם מעניינים. הן זוכרות חסד זמן רב מאוד, ולעיתים מחזירות אותו שנים לאחר שהאדם שעשה אותו כבר מת.
באותה מידה הן זוכרות עוול. אדם המנסה ללכוד הולי ג'ינג, לגנוב ממנה או לחשוף אותה כדי לזכות בפרס עלול לגלות שאויבת בעלת מאות שנות ניסיון אינה זקוקה לכוח פיזי כדי להרוס את חייו. היא יכולה לגרום לו לרדוף אחרי דבר שאינו קיים, להביא אותו אל דלת שאינה שם או לשכנע אותו במשך שעה שלמה שהוא מדבר עם חבריו כאשר למעשה הוא נמצא לבדו בחדר ריק.
זו מהות כוחה: אשליה. הולי ג'ינג אינה מוגבלת להסוואת פניה. היא יכולה ליצור מראה של אדם שלא נמצא שם, שולחן עמוס מזון, דלת, חלון, רהיטים ואף בית שלם. נוסע הנכנס לבקתה חמה בלילה יכול להתעורר בבוקר ולגלות שישן מתחת לעץ; אורח שסעד בארוחה מפוארת עשוי לגלות שלא אכל דבר; אדם שבילה ערב בשיחה עם שלושה אנשים יכול לגלות שרק אחת מן הדמויות בחדר הייתה אמיתית.
האשליה משנה את מה שהחושים מספרים, אך אינה יוצרת חומר אמיתי. סעודה מדומה אינה מזינה, מטבע מדומה אינו נשאר בכיס לאחר שהכישוף חדל, וקיר שאינו קיים אינו עוצר חץ. דווקא משום שההולי ג'ינג מסוגלת לבנות סצנה שלמה, הדרך הנכונה להתמודד איתה אינה לשאול רק "מי כאן מזויף?", אלא "מה מכל מה שאני רואה באמת נמצא כאן?". ייתכן שהאישה אמיתית והבית אינו קיים; ייתכן שהבית אמיתי והאורח השני הוא אשליה; וייתכן שכל החדר הוא מעטפת שנוצרה סביב מערה חשוכה.
הולי ג'ינג טובה אינה חייבת להשתמש בכוחה כדי לרמות בזדון. אשליה יכולה ליצור מקום נעים לפגישה, להסתיר אדם נרדף או להעניק לילד חולה ערב של יופי שאין במציאות. היא יכולה גם לבדוק אדם באמצעות פיתוי שאינו ממשי: להציג לפניו זהב שאינו קיים ולראות אם ינסה לגנוב אותו, או להעמיד פנים שדלת מסוימת אינה נעולה כדי לראות אם אורח יפר את האמון שניתן בו. משום כך אנשים שמכירים את בנות מינה אומרים שהדרך הבטוחה ביותר מול הולי ג'ינג אינה לנסות להיות חכמים ממנה, אלא להתנהג כפי שהיית מתנהג אילו כל מה שאתה רואה היה אמיתי.
יש בכך היגיון פשוט. מי שאינו גונב מן התיבה המדומה לא היה גונב גם מתיבה אמיתית; מי שאינו מנצל חולשה של אדם שאינו קיים כנראה גם לא היה מנצל אדם אמיתי. ההולי ג'ינג אינה תמיד עורכת מבחנים כאלה, אך יצור שחי מאות שנים מגלה עניין רב יותר באופי מאשר בהצהרות. היא ראתה מספיק אנשים כדי לדעת כמה מעט ערך יש להבטחה כאשר אין שום מחיר להפר אותה.
בני אדם המחפשים דרך לזהות אותה מסתמכים לעיתים על הזנבות, אך זו אינה שיטה פשוטה. בדמות אנושית היא יכולה להסתיר אותם בעזרת האשליה שלה, והולי ג'ינג עתיקה אינה מסתובבת עם תשעה זנבות גלויים מתחת לשמלה. דווקא ברגע שבו האשליה נשברת, כאשר היא חוזרת לצורת השועלה או מפסיקה לנסות להסתיר את טבעה, מספר הזנבות הופך למידע חשוב מאוד.
יש גם סימנים עקיפים. אשליה מורכבת עלולה להכיל פרט שאינו משאיר את ההשפעה החומרית הצפויה ממנו: מזון שאינו משביע, אש שנראית אמיתית אך אינה משאירה אפר, אדם שמופיע בחדר בלי שהותיר עקבות בבוץ שבחוץ. אולם הולי ג'ינג ותיקה מכירה את הסימנים הללו טוב יותר מרוב מי שמחפש אותם, ולכן אינה חייבת להשאיר טעות ברורה. לפעמים הדרך היחידה לדעת בוודאות היא להמתין.
⚔️ ההולי ג'ינג בקרב
הולי ג'ינג בדרך כלל אינה רוצה קרב ישיר. גופה, אפילו בצורת שועלה עתיקה, אינו בנוי להחלפת מהלומות עם אביר משוריין. אם היא יכולה לגרום ליריב לרדוף אחרי דמות שאינה קיימת, לפתוח דלת אל חדר ריק או לתקוף את המקום שבו היא עמדה לפני רגע, אין סיבה שתעמוד מולו בגלוי.
האשליות הופכות את שדה הקרב עצמו לבלתי אמין. האויב שנראה משמאל יכול להיות מדומה, הקיר שמאחוריו נראה מחסה יכול לא להתקיים, והפתח שמוביל לכאורה החוצה יכול להיות רק תמונה. הולי ג'ינג אינה חייבת לגרום נזק רב בעצמה; היא צריכה לגרום לאויב לקבל החלטה אחת גרועה על סמך דבר שאינו אמיתי.
ככל שהיא עתיקה יותר, כך הסכנה גדלה. בעלת זנב אחד או שניים עשויה להסתמך בעיקר על הסוואה והטעיה פשוטה. בעלת זנבות רבים מסוגלת לשמור על כמה אשליות במקביל ולתכנן את המפגש סביב העובדה שהיריבים כבר אינם בטוחים בחושיהם. בעלת תשעה זנבות מסוכנת פחות משום שיש לה "התקפה חזקה יותר" ויותר משום שהאויב עלול לגלות מאוחר מדי שהקרב שהתנהל כלל לא היה הקרב האמיתי.
אם היא נחשפה ונותרה ללא אפשרות להטעות או לברוח, היא עדיין יכולה להילחם בצורתה הטבעית בנשיכות ובתנועה מהירה, אך זהו המצב שהיא משתדלת להימנע ממנו. גם הולי ג'ינג עוינת מעדיפה בדרך כלל להשיג את מטרתה בלי להסתכן בפציעה.
הדרך הבטוחה ביותר להתמודד איתה היא להפחית הנחות. לבדוק מה באמת נושא משקל, מה משאיר עקבות, מי יודע מידע שאדם אמיתי אמור לדעת ומה נשאר כאשר יוצאים מתחום האשליה. ובעיקר, אין צורך להפוך כל מפגש איתה לעימות. הולי ג'ינג שנוהגים בה בהגינות יכולה להיות מקור מידע, מלווה או בת ברית עתיקה בהרבה מכל אדם בחבורה.
✨ יכולות מיוחדות
זנב למאה שנה. להולי ג'ינג נוסף זנב בכל מאה שנים. מספר הזנבות מציין את גילה ואת עוצמתה, ובעלת תשעה זנבות היא המסוכנת ביותר מבנות מינה כאשר היא מופיעה כחלק מקבוצה. במשחק: על כל זנב מעבר לראשון: 25+ לסיכוי לפגוע ו־5- למבחנים נגד אשליותיה. בעלת תשעה זנבות: 200+ ו־40-.
אשליה. ההולי ג'ינג יכולה ליצור בית, סעודה, אדם או סביבה שאינם קיימים באמת. האשליה יכולה להיות משכנעת מאוד, אך אינה יוצרת חומר ממשי. במשחק: גילוי האשליה: מבחן הבחנה ב־20-, בתוספת עונש הזנבות. האשליה נמשכת עד הזריחה או עד שנוגעים בה.
לא בהכרח עוינת. הולי ג'ינג רבות אינן רואות בבני אדם טרף או אויבים. הן עשויות להיטיב עם מי שנהג בהן בהגינות, ולעיתים זוכרות חסד במשך דורות.
🗺️ תפוצה
הולי ג'ינג מעדיפות אזורים שבהם טבע ויישוב נפגשים. יערות הסמוכים לכפרים, גנים ישנים, חורשות, אחוזות מבודדות ודרכים העוברות בין אזורים מיושבים לפרא מתאימים להן במיוחד. הן אינן זקוקות לשממה; להפך, יצור המתעניין בבני אדם ובחייהם נוטה להישאר קרוב מספיק כדי לצפות בהם.
דיווחים רבים מגיעים מהוונה ומממלפה, וכן מן האזורים החמים והמיוערים של תרבניה וגוסיה. בגוטורו הן מוכרות בעיקר בשולי אזורי יער מיושבים ובדרכים המקשרות בין יישובים, ולא בלב הג'ונגל הרחוק מכל אדם. פרטים עתיקים במיוחד יכולים לחיות גם בערים, לעיתים תחת זהות אנושית שנמשכת שנים רבות.
2.11.2 ✨ הון־דון
שק חסר פנים שרוקד ואינו רואה דבר. הוא כמעט לא מזיק בכוונה, וכל החושים שדרכם בדרך כלל תוקפים יצור אינם קיימים בו.
ההון־דון הוא מן היצורים שקשה להביט בהם מבלי לחפש דבר שאיננו שם. גופו עגלגל וכבד, דומה במקצת לשק בשר גדול המכוסה פרווה או עור עבה, וממנו יוצאות כמה רגליים קצרות וחזקות. במקום שבו אמורים להיות פנים יש משטח חלק לחלוטין. אין לו עיניים, אין אוזניים, אין נחיריים ואין פה. שום פתח אינו מפר את פניו, ולכן קשה אפילו לקבוע היכן מתחיל ראשו והיכן נגמר גופו.
אף על פי כן ההון־דון נע בהתמדה. לא ברור כיצד הוא חש את העולם, אם הוא חש אותו בכלל. הוא אינו מפנה ראש לקול, אינו מגיב לאור, אינו עוקב אחרי ריח ואינו מבחין במי שעומד מולו. תנועתו נראית יותר כריקוד מאשר כהליכה: הוא מסתובב, מקפץ מצד לצד, מניע את רגליו בקצב בלתי צפוי ולעיתים משנה כיוון בלי סיבה נראית לעין. צופה מן הצד יכול להתרשם שהוא נהנה מאוד מן הפעילות, אף שאין דרך לדעת אם מושג כמו הנאה בכלל קיים אצלו.
הריקוד הזה הוא גם מקור הסכנה היחיד כמעט. ההון־דון אינו מחפש טרף, אינו שומר על מאורה ואינו רודף אחרי מי שפגע בו. הוא פשוט ממשיך לנוע, ומי שעומד במקום שאליו הוא נע עלול להידרס, להיזרק הצדה או להימחץ תחת גופו. בגלל ממדיו, התנגשות מקרית יכולה להיות רצינית מאוד גם בלי שמץ של כוונה עוינת.
ניסיון להפחיד אותו בדרך הרגילה חסר תועלת. אפשר לצעוק מולו, להכות בתוף, לנפנף בלפיד או להציג לפניו מראה מאיימת — שום דבר מזה אינו מגיע אליו. הוא אינו חרש או עיוור במובן של יצור שאיבד חוש; האיברים עצמם אינם קיימים. מסיבה זו גם יכולות הנשענות על מבט, אור מסנוור, קול מהפנט או ריח דוחה פשוט אינן מוצאות דרך להשפיע עליו.
אותו עיקרון חל על רעלים רבים. אין להון־דון פה שדרכו אפשר להאכיל אותו בחומר מורעל, אף שאין בכך כדי להפוך את גופו לבלתי פגיע מכל חומר מזיק בעולם. רעלים שפועלים באמצעות אכילה, נשימה או ריח אינם משפיעים עליו כלל, משום שאין לו דרך לקלוט אותם. ענן רעיל שאמור לחנוק חדר שלם יכול להקיף את ההון־דון מבלי לגרום לו אפילו להאט את הריקוד.
היעדר החושים המקובלים יוצר לעיתים מצבים כמעט אבסורדיים. שומר יכול לצעוק לעברו שוב ושוב מבלי לקבל תגובה, בעוד אדם אחר פשוט זז שני צעדים הצדה והיצור חולף לידו. מי שמכיר מפלצות רגיל לחשוב במונחים של הסחה: ליצור רעש בצד אחד, להדליק אור במקום אחר או לזרוק מזון כדי למשוך את תשומת הלב. מול הון־דון כל השיטות הללו חסרות משמעות. אין "תשומת לב" שאפשר למשוך בדרך הזאת.
מצד שני, אין גם סיבה רבה להילחם בו. ברוב המקרים מספיק להבין את מסלול תנועתו ולצאת ממנו. אם הוא רוקד בתוך אולם, אנשים יכולים להיצמד לקירות ולהמתין שיעבור; אם הוא נע לאורך דרך, אפשר לפנות הצדה. הבעיה מתחילה במקומות צפופים שבהם אין די מקום להתחמק — גשר צר, מסדרון, מדרגות, מערה או חדר מלא חפצים.
במקום כזה ההון־דון יכול להפוך ממוזרות חסרת כוונה לאיום של ממש. כל שינוי כיוון בלתי צפוי עלול להצמיד אדם לקיר או להפילו. שולחנות מתהפכים, חביות מתגלגלות ודלתות נשברות לא משום שהיצור מנסה להרוס דבר, אלא משום שהוא אינו מודע לכך שהדברים קיימים. אם הוא נכנס למחנה, הוא יכול לגרום נזק רב לציוד פשוט משום שהריקוד ממשיך דרך האוהלים והארגזים.
קשה גם "ללמד" אותו. אם התנגש בקיר, נפל וקם, הוא עשוי לנסות לנוע שוב לאותו הכיוון. אין סימן שהוא זוכר מכשולים או לומד מן הפגיעה. עם זאת, עצמים מוצקים עדיין משפיעים עליו פיזית. קיר, שער סגור, תעלה או מחסום כבד יכולים לנתב אותו בדיוק מפני שאין צורך לשכנע אותו לשנות כיוון — צריך פשוט לא להשאיר לו אפשרות אחרת.
יש חוקרים הסבורים שההון־דון אינו חסר חושים אלא חש את העולם בדרך שאינה מובנת ליצורים בעלי פנים. אחרים טוענים שהוא אינו חש את סביבתו כלל, וכל תנועתו היא רצף פנימי שאינו קשור למה שנמצא מחוץ לגופו. קשה להכריע בשאלה, משום שהיצור עצמו אינו מסוגל לדבר, להביט או להגיב באופן שיאפשר חקירה אמינה.
עצם קיומו מערער גם כמה הנחות רגילות לגבי יצורים חיים. לא ברור כיצד הוא אוכל או שותה, ואם הוא זקוק לכך בכלל. אין סימנים ברורים שהוא צד, לועס או מחפש מים. פרטים שנצפו לאורך זמן ממשיכים פשוט לנוע, לנוח לזמן מה ולחזור לריקוד. מסיבה זו יש הרואים בו יצור אגדה יותר מאשר בעל חיים במובן המקובל.
⚔️ ההון־דון בעימות
הון־דון אינו אויב במובן הרגיל. הוא אינו בוחר מטרה, אינו תוקף מתוך כעס ואינו רודף אחרי מי שנמלט. כל פגיעה שהוא גורם היא תוצאה של תנועה. מי שנכנס למסלול שלו נעשה "קורבן" רק מפני שהוא נמצא במקום הלא נכון ברגע הלא נכון.
התגובה הטובה ביותר היא בדרך כלל לפנות מקום. אין תועלת בצעקות, בהבהוב אורות או בניסיון להרתיע אותו. מי שמנסה להפעיל נגדו רעל נשימתי, ריח חריף או יכולת המבוססת על קשר עין מבזבז את זמנו. במקום זאת עדיף לעקוב אחר תנועתו, לנצל פתחים גדולים ולבנות מסלול שבו הוא יוכל להמשיך לרקוד בלי לפגוע באיש.
אם צריך לעצור אותו, הדרך הפשוטה ביותר היא פיזית. שער כבד, קיר, חפץ גדול או מעבר צר מדי יכולים להגביל את תנועתו. גם אז אין סיבה להניח שההון־דון "הבין" שהוא נעצר; הוא פשוט ימשיך לדחוף, להסתובב או לחפש בתנועתו כיוון שבו הגוף יכול לעבור.
מי שבוחר להילחם בו צריך לזכור שהיעדר עוינות אינו הופך אותו לחלש. גוף גדול המתנגש באדם במלוא התנופה יכול לפצוע קשה, גם אם היצור עצמו כלל אינו יודע שפגע במישהו. לכן מול הון־דון, השאלה אינה כיצד להביס אותו אלא כיצד להימנע מלעמוד במקום שאליו יגיע.
✨ יכולות מיוחדות
בלי חורים. להון־דון אין עיניים, אוזניים, אף או פה. משום כך הוא אינו מושפע מראייה, קול, ריח או רעלים הנכנסים דרך נשימה ואכילה. יכולות המבוססות על קשר עין, קול או סירחון אינן פועלות עליו כלל. במשחק: חסין לכל התקפה, לחש או רעל הפועלים דרך ראייה, שמיעה, ריח, נשימה או אכילה.
רוקד. ההון־דון אינו עוין באמת. הוא נע בתנועה מתמדת, מסתובב ומקפץ בלי להתייחס לסביבתו, ומתנגש במי שנקלע לדרכו. הפגיעה נובעת ממסת גופו ומהתנועה, לא מבחירת מטרה. במשחק: בכל סיבוב יצור אקראי בטווח 3 מטרים עובר מבחן זריזות; בכישלון 2D6 נזק והוא מופל.
🗺️ תפוצה
הון־דונים נראים בעיקר במקומות שבהם יש להם מרחב לנוע בלי להיתקע ללא הרף: עמקים פתוחים, גבעות, חורבות רחבות, מערות גדולות ומישורים מבודדים. הם נדירים בתוך ערים צפופות, אם כי כניסת פרט אחד לעיירה יכולה להפוך במהירות לאירוע בלתי נשכח.
דיווחים קיימים מגוטורו, הוונה, ממלפה, תרבניה וגוסיה, ללא קשר ברור לאקלים. נראה שהיצור זקוק למרחב יותר משהוא זקוק לבית גידול מסוים. באזורים מיושבים הוא נתפס לעיתים כמטרד מסוכן, אך אין כמעט מסורת של ציד מכוון אחריו.