ספר יצורים מיתולוגיים 3 - מעוצב - ערכים ם · מגדיר היצורים — סדר א״ב

2.5 א · 👥 אסטומי

עם חסר פה שניזון מריחות בלבד. הם שלווים וחלשים ואינם מחפשים עימות, ומשהו פשוט כמו גופה קרובה הורג אותם.

האסטומי הם עם קטן ושליו של דמויי־אדם שייחודם ניכר מיד בפניו של כל אחד מהם: אין להם פה כלל. מתחת לאף נמצא עור חלק ורציף, ללא שפתיים, שיניים או לסת הנפתחת לאכילה. שאר גופם נראה אנושי למדי, אם כי הם נוטים להיות דקים וקלי גוף, ועיניהם ואפם גדולים מעט מן המקובל. חוש הריח שלהם מפותח במידה שקשה לעמים אחרים לדמיין, שכן עבורם ריח אינו רק דרך לזהות את הסביבה — הוא גם המזון שמקיים אותם.

האסטומי אינם אוכלים ואינם שותים בדרך המוכרת לעמים אחרים. הם מסוגלים להתקיים משאיפת ריחות נעימים בלבד. ניחוחם של פרחים, פירות בשלים, עשבי תבלין, שרפים ריחניים ועצים מסוימים מזין אותם ממש כפי שלחם ובשר מזינים אדם. אסטומי יכול לשבת במשך שעה בגן פורח, לנשום עמוק ולצאת ממנו שבע ורענן, אף שלא הכניס דבר לגופו.

אין פירוש הדבר שכל ריח נעים מזין במידה שווה. קהילה אסטומית מכירה היטב את הצמחים המקומיים ויודעת אילו פריחות עשירות במיוחד, אילו שרפים מסוגלים להזין אדם במשך יום שלם ואילו ניחוחות טובים בעיקר להנאה. הם מגדלים גינות לא רק ליופי אלא כאדמות חקלאיות לכל דבר. חלקה מלאה בפרחים ריחניים היא מבחינתם שדה תבואה, ושיח נדיר בעל ריח עשיר יכול להיות נכס חשוב למשפחה שלמה.

משום כך יישוב אסטומי נראה ומריח שונה מאוד מיישוב אנושי. סביב הבתים גדלות ערוגות רחבות של עשבים ופרחים, מן הקורות תלויים צרורות מיובשים, ובבתים נשמרים שמנים, שרפים וקליפות עצים בקופסאות אטומות. ברחובות כמעט אין אשפה אורגנית. בתי שימוש, פסולת ובעלי חיים מוחזקים רחוק ככל האפשר מאזורי המגורים, וגופה של חיה מתה מורחקת מיד.

זו אינה רק הקפדה על ניקיון. ריח רע חזק מסוגל להרוג אסטומי. אותו חוש שמאפשר לו להיזון מניחוח הופך אותו לפגיע בצורה קיצונית לסירחון. גופה מרקיבה, בור פסולת, ביוב פתוח או מצבור בשר רקוב יכולים להפוך עבורו מקום בטוח לאזור מוות. די בקרבה לסירחון עז כדי לגרום לאסטומי להיחלש במהירות, להתמוטט ולבסוף למות אם אינו מורחק מן המקור.

הפגיעות הזאת מעצבת כמעט כל היבט בתרבותם. הם נזהרים מאוד בבחירת מקום מגורים, בודקים את כיוון הרוח לפני הקמת בית ומעדיפים מקומות שבהם האוויר נע בקביעות. בתי קברות כמעט לעולם אינם נמצאים ליד יישוביהם, וגם מתיהם אינם נשמרים זמן רב. אם אסטומי מת, הגוף מורחק מיד מאזור המגורים ומטופל בדרך שאינה מאפשרת לריקבון להתפשט אל הקהילה.

האסטומי עצמם שלווים מאוד. הם אינם בנויים ללחימה, אינם צדים ואינם זקוקים להרג בעלי חיים לצורך מזון. רוב הסכסוכים שעליהם הם מספרים עוסקים במים, גינות, עצים ריחניים או נתיבי מסחר, לא בכיבוש. כאשר איום מתקרב הם מעדיפים לברוח, להסתתר או לבקש עזרה מבעלי ברית חזקים יותר. עצם הרעיון להישאר בשדה קרב לאחר תום הלחימה כמעט בלתי נתפס עבורם, משום שהמקום הופך במהירות קטלני ככל שהגופות מתחילות להירקב.

גם מסע בעולם החיצון מסובך עבורם. אסטומי אינו צריך לשאת שקי מזון כבדים, אך הוא כן זקוק למלאי של ניחוחות. נוסעים אסטומים נושאים לעיתים שקיקים של פרחים מיובשים, בקבוקוני שמן, גושי שרף וקופסאות ובהן קליפות ותבלינים. במקומות נעימים הם פותחים אותם רק בעת הצורך; בסביבה דלה בריחות טובים זהו מלאי המזון שלהם לכל דבר.

דווקא בשל כך הם יכולים להיות נוסעים נוחים מאוד במקומות נקיים. הם אינם צורכים מים ומזון מן המלאי של השיירה באותה דרך כמו אחרים, והם מסוגלים להתקיים היטב ביער פורח או בעמק עשיר בצמחייה. לעומת זאת, מעבר בביצה מסריחה, ביקור בעיר בעלת ביוב פתוח או לינה ליד שדה קרב יכולים להיות בלתי אפשריים מבחינתם.

אין להם פה, ולכן גם הדיבור שלהם אינו דומה לדיבור אנושי רגיל. הם מתקשרים באמצעות קולות אפיים דקים, נשיפות, מחוות ידיים והבעות פנים, ושפתם יכולה להישמע מוזרה מאוד למי שאינו מכיר אותה. רבים מהם לומדים גם שפות סימנים של עמים אחרים, ובקהילות המקיימות מסחר קבוע נעשה שימוש רחב בלוחות כתיבה ובסימנים מוסכמים.

הריח ממלא גם תפקיד חברתי. מתנה של פרחים או שמן ריחני יכולה להיות אצלם שילוב של אוכל, מחווה ואירוח. הכנסת אורח מתחילה לעיתים בהצעת צרור צמחים ארומטיים, כפי שאצל עמים אחרים מגישים לחם או משקה. לעומת זאת, הכנסת דבר מסריח במכוון לבית אסטומי אינה גסות רוח בלבד אלא איום ממשי על חייו.

הדבר הופך אותם לפגיעים במיוחד מול אויב שמכיר את חולשתם. אין צורך במפלצת, ברעל או בקסם כדי לסכן כפר אסטומי; די להשליך גופה אל תוך באר, להשאיר בעל חיים מת ליד דרך מרכזית או להביא חומר רקוב במעלה הרוח. מסיבה זו הקהילות שלהם תלויות לעיתים בבעלי ברית חזקים יותר, המסוגלים להגן עליהן מפני מי שינצל חולשה כה פשוטה.

מנגד, מי שזוכה בידידותם מקבל בני ברית שאינם מבקשים הרבה ואינם נוטים לבגוד. הם מצטיינים בגידול צמחי ריח, בהפקת בשמים, בשימור עשבים ובהבחנה בין ריחות שאחרים כלל אינם מסוגלים לזהות. אסטומי יכול לעיתים להבחין באדם שהתקרב הרבה לפני שנשמע צעד, לזהות עשן מרחוק או להבדיל בין שני סוגי צמח כמעט זהים רק לפי הניחוח.

⚔️ האסטומי בעימות

האסטומי כמעט לעולם אינו בוחר להילחם. הוא חלש יחסית, חסר נשיכה וכלי הנשק אינם חלק חשוב בתרבותו. אם מותקף הוא ינסה לברוח, להתרחק מן התוקף או להגיע אל בני ברית המסוגלים להגן עליו. גם קהילה שלמה תעדיף לפנות מקום מאשר להפוך אותו לשדה קרב מלא פצועים וגופות.

הסכנה המרכזית במפגש עוין אינה כוחו של האסטומי אלא חולשתו. יריב חסר רחמים שמגלה אותה יכול לסיים עימות בלי להחליף כמעט אף מכה. גופה, שק מלא בשר רקוב או מקור סירחון חזק שהונח במקום שהאסטומי אינו יכול לעזוב עלולים להיות קטלניים בהרבה מכל חרב.

משום כך מאבק סביב אסטומים נוטה לעסוק בשליטה בסביבה. אם מקור הסירחון מורחק במהירות והאוויר נקי, האיום חולף; אם הוא נשאר, אין לאסטומי כמעט דרך "להתגבר" עליו. אין כאן מבחן כוח או עמידות יוצאת דופן. זו חולשה מוחלטת הנובעת מאותה תכונה שמאפשרת להם להתקיים ללא מזון רגיל.

לכן כאשר פוגשים אסטומי אין כמעט סיבה להיכנס לקרב. אם הוא נמצא בדרך, אפשר לדבר, לסמן או פשוט לעקוף אותו. אם הוא מבקש עזרה, הבעיה בדרך כלל אינה להרוג משהו בשבילו אלא לשמור על מקום נקי, לסלק פגר או להעביר אותו דרך אזור שריחו מסוכן.

✨ יכולות מיוחדות

ניזונים מריח. לאסטומי אין פה כלל. הם אינם אוכלים ואינם שותים בדרך רגילה, אלא ניזונים מריחות נעימים של פרחים, עשבים, פירות, שרפים וחומרים ארומטיים אחרים.

סירחון ממית. ריח רע חזק הוא נקודת התורפה המוחלטת של האסטומי. סירחון עז, ובמיוחד גופה מרקיבה הנמצאת בקרבתו, מסוגל להרוג אותו. אין צורך ברעל או בהתקפה מיוחדת; עצם החשיפה היא הסכנה. במשחק: ריח רע חזק בטווח 5 מטרים: מבחן התנגדות בכל סיבוב, ובכישלון 1D6 נזק. גופה מרקיבה בקרבתו: 2D6 נזק בכל סיבוב, בלי מבחן.

שלווים וחלשים. האסטומי אינם עם לוחם וכמעט תמיד יעדיפו בריחה, משא ומתן או עזרת בעלי ברית על פני קרב.

🗺️ תפוצה

האסטומי מעדיפים אזורים נקיים ועשירים בצמחייה ריחנית: עמקים ירוקים, יערות פתוחים, גנים טבעיים, אזורי פריחה ומדרונות שבהם רוח קבועה שומרת על האוויר נקי. הם נמנעים מביצות, אזורי רקב, בתי קברות, שדות קרב ומרכזי ערים שבהם פסולת וביוב יוצרים ריחות שאינם יכולים לשאת.

קהילותיהם מוכרות בעיקר בהוונה, בממלפה ובאזורים החמים והפוריים של תרבניה וגוסיה. קבוצות קטנות חיות גם בחלקים הירוקים של גוטורו, אך הן נמנעות מן הביצות ומאזורים לחים שבהם חומר אורגני נרקב במהירות.