ספר יצורים מיתולוגיים 2 - מעוצב - ערכים (1) · מגדיר היצורים — סדר א״ב

2.18 ג

2.18.1 💀 גווילגי

מסטיף שחור עצום שחוסם דרכים בלילה. הוא פחות מבשר מן השאק ויותר תוקפני, והוא כמעט תמיד עומד בדיוק במקום שצריך לעבור בו.

הגווילגי הוא כלב שחור עצום, בעל גוף כבד ורחב המזכיר מסטיף מלחמה יותר מאשר זאב. ראשו גדול, לסתותיו קצרות וחזקות, כתפיו גבוהות ורגליו עבות מספיק כדי לשאת גוף שממדיו מתקרבים לאלה של סוס קטן. פרוותו שחורה וצפופה, ולעיתים קשה להבחין בגבולות גופו בחשכה עד שהוא זז. עיניו בוהקות באור עמום, ופיו הפתוח פולט נשימה חמה ומסריחה כל כך שהיא מורגשת לעיתים עוד לפני שניתן לראות את היצור עצמו.

הוא שייך לאותה משפחה רחבה של כלבי לילה שאליה משתייכים גם בלק שאק והברגסט, אך קל להבחין ביניהם לפי התנהגותם. בלק שאק עשוי להיות מבשר בלבד ואף לחלוף ליד אדם בלי לגעת בו; הברגסט הוא צייד פעיל האורב בצמתים; הגווילגי מתנהג יותר כמו מחסום חי. הוא מופיע על דרך לאחר רדת החשכה, עומד במקום שבו אי אפשר להמשיך בלי להתקרב אליו וממתין לראות מה יעשו הנוסעים.

לעיתים הוא נראה יושב ממש במרכז הדרך, כפותיו הקדמיות ישרות וראשו מורם, כאילו היה כלב שמישהו הורה לו לשמור על שער בלתי נראה. במקומות אחרים הוא שוכב לרוחב מעבר צר, גשר או דרך העוברת בין קירות אבן, ורק כאשר מתקרבים הוא קם. הוא כמעט אף פעם אינו מופיע בשדה פתוח הרחק מנתיב, בחצר או בתוך בית. הדרך עצמה היא חלק מטבעו, ובלעדיה כמעט שאין דיווחים עליו.

לא ברור אם הוא בוחר את המקום במקרה או אם יש בדרכים מסוימות משהו שמושך אותו. פעמים רבות הוא מופיע דווקא בקטע שבו אין אפשרות נוחה לעקוף: מעבר הרים צר, גשר, דרך בין גדרות אבן או שביל העובד בין יער לביצה. אדם שרואה אותו ממרחק יכול תמיד לבחור להסתובב, אבל המחיר עלול להיות שעות של הליכה, אובדן הדרך או ויתור על הגעה ליעד בזמן. כך הגווילגי הופך בעיה פשוטה לכאורה — כלב באמצע הדרך — להחלטה לא נוחה מאוד.

הוא תוקפני יותר מבלק שאק, אך אינו מסתער בהכרח ברגע הראשון. הגווילגי עשוי להישאר במקומו, לנהום ולאפשר לנוסע להבין שהדרך חסומה. מי שמסתובב והולך בדרך כלל אינו נרדף למרחק רב. מי שמנסה להתקרב, לגרש אותו, לעבור בצד או להוביל סוס על פניו מסתכן בכך שהכלב יעבור באחת מעמידה כמעט פסיבית להתקפה כבדה ומהירה.

אין טעם רב לנסות לשכנע אותו. הגווילגי אינו תבוני במידה שמאפשרת משא ומתן, ואינו עומד שם כדי לקבל אגרה, מזון או תשובה נכונה. פיסת בשר עשויה להסיח כלב טבעי, אך גווילגי רעב אינו הסבר מספק להופעתו. יש מקרים שבהם הוא התעלם ממזון שהושלך אליו ופשוט המשיך להביט באדם שניסה לעבור.

הנשימה שלו היא סימן ההיכר המובהק ביותר מקרוב. ריח של בשר רקוב, אדמה לחה, פרווה מעופשת וקבר פתוח יוצא מפיו בגלים כבדים. במרחק קטן הריח גורם לבחילה, שיעול ודמעות בעיניים, והוא מקשה מאוד להתרכז בדיוק ברגע שבו הכלב מתכונן להסתער. מי שנושם את הבל פיו ונכשל בהתנגדות להשפעה סובל מינוס בסיבוב הבא, משום שהבחילה וחוסר הנשימה פוגעים ביכולת להגיב.

אין מדובר ברעל שנשאר בגוף לאורך זמן. אם האדם מצליח לפתוח מרחק ולנשום אוויר נקי, ההשפעה חולפת במהירות. זו אינה התקפה שנועדה להרוג אלא דרך להחליש לרגע את מי שנמצא מול פיו של הכלב. הגווילגי עצמו מנצל היטב את הרגע הזה: הוא נוהג להסתער דווקא כאשר היריב משתעל, מסיט את הראש או מאבד לרגע את שיווי המשקל.

היצור כמעט לעולם אינו נראה לפני החשכה. נוסעים יכולים לעבור באותה דרך בצהריים עשרות פעמים מבלי לראות דבר, ואז למצוא אותו יושב שם בלילה כאילו היה חלק קבוע מן הנוף. עם שחר הוא נעלם, ולעיתים אין עקבות כלל במקום שבו עמד. משום כך הדרך הבטוחה ביותר להתמודד עם אזור שבו מופיעים גווילגים היא פשוט לתכנן את המסע כך שהמעבר ייעשה באור יום.

⚔️ הגווילגי בקרב

הגווילגי נלחם כמו כלב מלחמה עצום: הוא מסתמך על משקל, נשיכה ודחיפה ולא על תחבולות. הוא מנסה לשמור את יריביו מולו, נוהם ונושף עליהם מטווח קצר, ואז מזנק אל מי שהראה סימן של חולשה. נשיכה אחת שלו מסוגלת להפיל אדם או לנעול את הלסתות סביב זרוע, רגל או מגן, ובשל המסה שלו קשה מאוד פשוט לדחוף אותו הצדה כדי לעבור.

המיקום שבו הוא מופיע מעניק לו לעיתים יתרון גדול יותר מכוחו. על גשר, במעבר צר או בדרך שבין קירות אין מקום להקיף אותו, ולכן מי שרוצה להמשיך חייב להתקרב אל הפה והנשימה. הוא מנצל את רוחב גופו ומסרב לפנות את המרכז, בעוד מי שמנסה להשתחל בצד חושף את עצמו לנשיכה. בשטח רחב יותר הוא הרבה פחות יעיל, משום שכמה יריבים יכולים להתפזר ולתקוף אותו מכיוונים שונים.

הבל המסריח שלו משתלב ישירות בשיטת הלחימה. הוא אינו צריך להפיל את כולם; די בכך שאחד היריבים משתעל או מאבד ריכוז לסיבוב אחד כדי שהגווילגי יוכל להסתער עליו. משום כך עדיף לא להצטופף מול ראשו. לוחמים המפזרים את עצמם לאורך הדרך, משתמשים בנשק ארוך או מנסים למשוך אותו הצדה מקטינים את מספר האנשים שנאלצים לסבול את הנשימה בבת אחת.

בניגוד לברגסט, הגווילגי אינו צייד של מרדפים ארוכים. אם הנוסעים נסוגים מן הדרך, הוא עשוי לרוץ אחריהם מרחק קצר כדי לוודא שהסתלקו, אך בדרך כלל חוזר למקומו. מטרתו נראית פחות כהריגת כל מי שפגש ויותר כשליטה באותו מעבר למשך הלילה. לכן נסיגה היא פתרון אמיתי, אם המחיר של ויתור על הדרך מתקבל.

✨ יכולות מיוחדות

נשימה מסריחה. הבל פיו של הגווילגי כבד ומבחיל. מי שנמצא מולו בטווח קצר, נושם את הנשימה ונכשל בהתנגדות להשפעתה סובל מינוס בסיבוב הבא בשל בחילה, שיעול ופגיעה בריכוז. ההשפעה חולפת במהירות לאחר התרחקות ממנו. במשחק: בטווח 2 מטרים: המבחן הוא מבחן התנגדות; בכישלון 50- לסיכוי לפגוע ו־10- למבחנים בסיבוב הבא.

בדרכי לילה. הגווילגי מופיע רק על דרך ורק לאחר רדת החשכה. אין דיווחים אמינים על הופעתו הרחק מנתיב, ובאור יום הדרך שבה נראה בלילה יכולה להיות רגילה לחלוטין. במשחק: עם עלות השחר הוא נעלם.

חוסם מעבר. הוא נוטה לבחור מקום שבו קשה לעקוף אותו ומעדיף להישאר באמצע הדרך. במעבר צר עצם גודלו הופך אותו למחסום שיש להזיז, להביס או לוותר בגללו על הדרך. במשחק: במעבר שרוחבו עד 3 מטרים לא ניתן לעקוף אותו.

כוח של מסטיף. הגווילגי כבד וחזק מאוד, ופגיעת גוף או נשיכה מסוגלות להפיל אדם. הוא אינו זריז כמו הברגסט, אך מי שנלכד בתוך טווח הלסתות מתקשה מאוד להשתחרר. במשחק: הנפגע מגופו או מנשיכתו עובר מבחן כוח או מופל; השתחררות מן הלסתות במבחן כוח ב־30-.

אינו רודף רחוק. מי שמוותר על המעבר ונסוג בדרך כלל אינו ממשיך להיות מטרה לאורך זמן. הגווילגי קשור יותר לדרך שהוא חוסם מאשר לאדם שפגש עליה.

🗺️ תפוצה

גווילגים מופיעים באזורים שבהם רשתות דרכים ישנות עוברות דרך מקומות מיושבים בדלילות. הדרכים המתאימות להם ביותר הן אלו שבין כפרים, דרך גבעות ויערות, לאורך בתי קברות ישנים או בין מצודות ויישובים המרוחקים זה מזה. הם נדירים מאוד בתוך ערים, שבהן הדרך מוארת ומלאה בתנועה גם לאחר החשכה.

הדיווחים עליהם שכיחים בעיקר בגוסיה, בתרבניה ובאזורים הממוזגים של סרמלי. אין להם מאורות ידועות, וקשה לומר היכן הם נמצאים במהלך היום. גם דרך שבה הופיע גווילגי אינה בהכרח מסוכנת בכל לילה; הוא עשוי להופיע פעם אחת ולהיעלם לשנים, או לחזור לאותו מעבר שוב ושוב במשך תקופה ארוכה.

2.18.2 👹 גרנדל

גרנדל הוא מפלצת פרא גדולה וכבדה, בעלת גוף דמוי אדם אך מעוות מכדי שאפשר יהיה לראות בה ענק רגיל. כתפיו רחבות, זרועותיו ארוכות באופן לא טבעי וכפות ידיו גדולות דיין לאחוז באדם בוגר ולהרים אותו מן הקרקע. עורו עבה, כהה ומחוספס, שער ארוך ודביק משתלשל מראשו ומכתפיו, וריח של ביצה, בוץ וריקבון נודף ממנו גם זמן רב לאחר שעזב מקום. הוא חזק מאוד, אך תבונתו נמוכה והוא פועל בעיקר מתוך רעב, שנאה ודחף להשמיד את מי שנמצא בדרכו.

גרנדל אינו צייד הסורק יערות אחר קורבן יחיד. הוא נמשך למקומות שבהם אנשים מתקבצים בלילה: אולמות גדולים, בתי אחוזה מבודדים, מבנים שבהם יש אור, קולות, אוכל ושינה. הוא מסוגל להמתין שעות מחוץ למקום מיושב ורק לאחר שהלילה עמוק והנוכחים נרגעו להתקרב, לפרוץ פנימה ולהפוך את החלל הסגור לזירת טבח. עצם העובדה שהוא בא בלילה היא חלק מרכזי מדפוס הפעולה שלו.

במהלך היום גרנדל כמעט אינו מופיע לעין. הוא נסוג למקומות לחים, אפלים וקשים לגישה — מערות לצד ביצות, סבכי קנים, מחילות עמוקות וחורבות השקועות בבוץ. אין פירוש הדבר שאור השמש הורג אותו, אלא שהוא נמנע מפעילות גלויה בשעות היום ומעדיף להתאושש ולהסתתר. מי שרוצה לצוד אותו במקום להמתין להתקפה הבאה צריך לנצל את השעות האלה כדי למצוא את מאורתו.

הסימנים להימצאותו ברורים לאחר שכבר תקף. דלתות נעקרות מציריהן, קורות נסדקות, גופות נגררות לאורך הרצפה וטביעות רגל גדולות מובילות אל מחוץ למבנה. גרנדל אינו מקפיד להסתיר את דרכו לאחר ההרג; הוא סומך על כוחו ועל העובדה שרוב מי שינסה לעקוב אחריו יגיע בסופו של דבר אל שטח שבו היתרון שלו גדול בהרבה.

מה שהופך אותו למסוכן במיוחד אינו רק הכוח. גרנדל חסין לנשק רגיל. חרבות, גרזנים, חניתות וחצים שפוגעים בו אינם מצליחים לחתוך את עורו באופן משמעותי, כאילו משהו בגופו מסרב לקבל את פגיעת הנשק. לוחם מנוסה יכול לבצע מכה מושלמת ולגלות שהלהב החליק, קפץ הצדה או השאיר סימן שטחי בלבד.

החסינות הזאת אינה הופכת את גרנדל לבלתי ניתן לפגיעה. גופו עדיין גופני לחלוטין, ולכן אפשר לתפוס אותו, להיאבק בו, להפיל אותו, למחוץ אותו או לפגוע בו באמצעות כוח ישיר שאינו נשען על להב או חוד. אדם שמגיע לעימות לאחר ששמע רק ש"אי אפשר לפגוע בו" עלול לוותר מוקדם מדי; אדם שמבין שהבעיה היא נשק, ולא עצם הפגיעה, מתחיל לראות אפשרויות אחרות.

הדבר מתאים היטב גם לצורת הלחימה של גרנדל עצמו. הוא אינו משתמש בכלי נשק ואינו זקוק להם. זרועותיו הן נשקו העיקרי, והוא מנסה לתפוס אדם, למשוך אותו אליו ולקרוע אותו בכוח גולמי. כאשר הוא מצליח להגיע לטווח קצר, כוחו הופך אותו למסוכן יותר מרוב הלוחמים המשוריינים.

למרות פראיותו, גרנדל אינו חסר לחלוטין מודעות לסכנה. הוא מבין אם מקום שהצליח לחדור אליו בלילה הקודם ממתין לו הפעם עם עשרות מגינים, והוא מסוגל לבחור כניסה אחרת או לשבור קיר במקום דלת. עם זאת, אין בו סבלנות של טורף מחושב או ערמומיות של שד. הוא נשען במידה רבה על העובדה שרוב יריביו ינסו לפגוע בו בדרך הרגילה — ויגלו מאוחר מדי שהחרב שלהם אינה הפתרון.

הקולות חשובים לו. אולמות מלאים בשירה, חגיגה, צעקות וצחוק מושכים אותו יותר מבית שקט ובודד. יש הסבורים שהוא שונא את עצם קול השמחה והחברה, אחרים חושבים שפשוט למד שקולות כאלה מצביעים על מספר גדול של אנשים במקום אחד. כך או כך, מקום שבו חגיגה נמשכת עמוק לתוך הלילה נמצא בסיכון גדול יותר אם גרנדל חי באזור.

⚔️ גרנדל בקרב

גרנדל הוא יריב של טווח קצר. הוא אינו מחפש חילופי מכות מסודרים ואינו מנסה להחזיק קו הגנה. הוא מסתער, תופס ומפריד אדם אחד מן האחרים. התקפת אחיזה וקריעה שלו היא המסוכנת ביותר: ערך התקיפה שלה הוא +240 והיא גורמת 6D6+2 נזק, כאשר הצלחה טובה מאפשרת לו ללפות את הקורבן ולמשוך אותו אליו.

כאשר אינו מצליח להשיג אחיזה, הוא משתמש בנשיכה. התקפת הנשיכה שלו היא +210 וגורמת 2D12+1 נזק. הנשיכה אינה נשקו העיקרי, אך כאשר אדם כבר מוחזק בידיו היא נעשית קשה במיוחד להימנעות.

הטעות הטקטית המרכזית היא להמשיך להכות בו בחרבות ובחניתות רק משום שזה מה שעובד מול כמעט כל יצור אחר. מול גרנדל צריך לשנות את אופי הקרב. הפלה, אחיזה קבוצתית, חנק, משיכה בחבלים, קריסת מבנה, אש, סלעים כבדים או שימוש בכוח גופני ישיר יכולים להיות יעילים יותר מנשק מצוין.

מכיוון שהוא מעדיף להגיע בלילה למקום שבו אנשים ישנים או חוגגים, הכנה מראש משנה מאוד את העימות. דלתות מחוזקות לבדן אינן מספיקות; גרנדל חזק מספיק לעקור או לשבור אותן. לעומת זאת, חלל שבו אפשר להגביל את תנועתו, לפתות אותו לעמדה מסוימת ואז לסגור עליו מכמה כיוונים מונע ממנו לנצל את יתרונו המרכזי — היכולת לתפוס אדם אחד ולגרור אותו הצדה.

גם המאורה שלו אינה בהכרח המקום הטוב ביותר להילחם בו. בביצה או במים רדודים הוא מכיר את הקרקע, נע בביטחון ויכול לסגת אל בוץ עמוק. לעיתים עדיף להשתמש בעקבותיו כדי להבין היכן הוא שוכן, ואז לגרום לו לבוא בלילה למקום שכבר הוכן עבורו.

✨ יכולות מיוחדות

חסין לנשק. כלי נשק רגילים אינם מצליחים לפגוע בגרנדל באופן משמעותי. חרבות, חניתות, גרזנים וחצים אינם חודרים את עורו כפי שהם אמורים. לעומת זאת, אחיזה, היאבקות, חנק, קריעה, מחיצה ופגיעות סביבתיות עדיין יכולות לפגוע בו. במשחק: נזק מנשק רגיל מופחת לעשירית; היאבקות, חנק ופגיעות סביבתיות פועלות עליו כרגיל.

בא בלילה. גרנדל פעיל כמעט תמיד לאחר רדת החשכה ומעדיף לתקוף אנשים במבנים מיושבים בזמן שהם ישנים, אוכלים או חוגגים. בשעות היום הוא נסוג למאורתו ונמנע מעימות גלוי. במשחק: נגד ישנים, אוכלים או חוגגים: הפתעה בסיבוב הראשון.

אחיזה וקריעה. גרנדל בנוי לתפוס יריב ולא רק לפגוע בו. לאחר אחיזה מוצלחת הוא מנסה למשוך את הקורבן אליו, להפרידו מבני בריתו ולקרוע אותו בכוחו העצום. במשחק: לאחר אחיזה: 2D6 נזק קריעה בכל סיבוב, והקורבן נגרר 3 מטרים לעברו. השתחררות במבחן כוח ב־30-.

מפלצת פרא. גרנדל אינו לוחם מחושב ואינו מטיל לחשים. כוחו הוא בגוף, בהפתעה ובכך שהכלים שבהם רוב האנשים רגילים להגן על עצמם אינם יעילים נגדו.

🗺️ תפוצה

גרנדל אינו יצור נפוץ. הוא קשור לאזורים לחים ומבודדים שבהם קיימת ביצה, אגם או מערכת מים לצד יישובים קטנים ומבנים מבודדים. הוא זקוק למקום אפל שאליו יוכל לסגת ביום, אך גם לבני אדם במרחק שאפשר להגיע אליו בלילה.

בגוסיה מקום מתאים במיוחד להופעתו הוא סביב ביצות העשן ובאזורים שבהם כפרים ודרכים נוגעים בשטחי פרא לחים. גם בתרבניה ובדרום סרמלי קיימים אזורים שבהם ביצות, אגמים וחורבות סמוכות ליישובים יוצרים את התנאים המתאימים. הוא אינו אופייני לערים צפופות או לאזורים פתוחים ויבשים.