ספר יצורים מיתולוגיים 2 - מעוצב - ערכים (1) · מגדיר היצורים — סדר א״ב

2.49 ק · 👹 קובלינאו

רוחות מכרה קטנות שדופקות בסלע. הן כמעט אף פעם לא תוקפות, והמידע שהן נותנות שווה הרבה — אם מבינים אותו נכון.

הקובלינאו הם רוחות מכרה קטנות החיות במקום שבו בני אדם חופרים עמוק אל תוך האבן. כמעט שלא רואים אותן בבירור, וגם כורים שעבדו לצד קובלינאו במשך עשרות שנים מכירים בדרך כלל רק הבזק של גוף קטן בין קורות התמיכה, פנים מפויחות שנעלמות מאחורי סלע או צללית נמוכה המחזיקה כלי כרייה זעיר. מראם דומה לכורה קטן, זקן ומלוכלך, הלבוש בבגדי עבודה ישנים ומוכתמים באבק. אולם הסימן האמיתי לנוכחותם אינו מראה אלא קול: נקישות מתוך הסלע במקום שבו אין אדם שעובד.

הקולות יכולים להישמע כמו פטיש קטן המכה שוב ושוב באותה נקודה, כמו מכוש רחוק מאחורי קיר אבן או כמו סדרה של נקישות שעוברת לאורך מנהרה ואז נעלמת. לעיתים הם ממשיכים במשך שעות, ולעיתים נשמעות רק שלוש או ארבע מכות ואז דממה מוחלטת. כורה חסר ניסיון עלול לראות בכך מטרד, הד או תנועת סלע טבעית; כורה ותיק עוצר ומקשיב, משום שהקובלינאו כמעט אף פעם אינם מקישים ללא סיבה.

הבעיה היא שאין להם שפה פשוטה שאפשר לתרגם למילים. נקישה אינה אומרת תמיד "חפור כאן", וגם אינה תמיד אזהרה. משמעותה תלויה במקום שממנו היא מגיעה, בקצב, בעוצמה ובהתנהגות הסלע סביב. נקישות עמוקות וחוזרות מאחורי קיר עשויות לרמוז על עורק מתכת עשיר; הקשות קצרות ומהירות מעל הראש עשויות להזהיר שקורה עומדת לקרוס; קול שנשמע מתוך מנהרה נטושה יכול להוביל לחלל ישן שאיש כבר אינו זוכר. מי שמכיר את הקובלינאו מקבל מהם מידע יקר מאוד, אבל מי שמפרש כל נקישה כהזמנה לחפור עלול לקבור את עצמו.

נראה שהם מבינים את המכרה טוב יותר מן הכורים עצמם. הם חשים חללים נסתרים, שכבות סלע רופפות, מים המצטברים מעבר לקיר ועורקי מתכת שעדיין לא נחשפו. אין ודאות אם הם ממש "רואים" דרך האבן או שפשוט קשורים למבנה המכרה באופן טבעי. כך או כך, הופעתם יכולה להפוך מכרה בינוני למכרה עשיר או להציל צוות שלם ממפולת — בתנאי שמישהו יודע להקשיב.

הקובלינאו אינם משרתים של הכורים ואינם נותנים הוראות לפי דרישה. אי אפשר להקיש על הקיר ולצפות לקבל תשובה ברורה על מקום הזהב הקרוב. הם בוחרים מתי לדפוק ובמה להתעניין, ולעיתים הם מתעלמים לחלוטין משאלות שאנשים מנסים להפנות אליהם. היחסים הטובים ביותר נוצרים במכרות שבהם אנשים לומדים לראות בהם שכנים בלתי נראים ולא כלי עבודה.

הם נוטים להעדיף כורים זהירים ומנוסים על פני אנשים חמדנים המוכנים לפרק כל קיר שנראה מבטיח. מכרה שמוחזק היטב, קורותיו מתוקנות ומנהרות מסוכנות בו נסגרות בזמן זוכה לעיתים קרובות ליותר נקישות מועילות. לעומת זאת, במקום שבו בעלי המכרה מתעלמים מסכנות ודוחפים אנשים לעומק רק כדי להוציא עוד מתכת, הקובלינאו יכולים להשתתק לחלוטין. יש כורים הרואים בשקט הזה אזהרה גרועה יותר מכל רעש.

לעיתים הם גם שובבים. כלי קטן נעלם ונמצא במקום אחר, פטיש מונח על מדף שבו איש לא השאיר אותו או נשמעת נקישה בדיוק מאחורי כורה שהסתובב בבהלה ולא מצא דבר. מעשים כאלה כמעט תמיד חסרי נזק, והם נחשבים חלק מן החיים במכרה ישן. הבעיה מתחילה כאשר אדם שאינו מכיר אותם מגיב בכעס, הורס מקומות שבהם הם שוכנים או מנסה ללכוד אחד מהם. אז הרוחות אינן חייבות לתקוף; די בכך שהן מפסיקות להזהיר.

זו גם הסיבה שכורים ותיקים מקפידים שלא להכות בקיר בחזרה מתוך לעג. בעולם שבו נקישה אחת יכולה להיות הדבר היחיד שמפריד בין צוות שלם לבין מפולת, העלבת מי שיודע מה קורה מאחורי הסלע נחשבת טיפשות מיוחדת. במכרות מסוימים משאירים בלילה מעט מזון או משקה ליד מקום שבו נשמעות הנקישות, לא כתשלום אלא כסימן שהכורים יודעים שהם אינם לבד.

הקובלינאו עשויים להמשיך לחיות במכרה גם לאחר שננטש. במקומות כאלה הנקישות נעשות מוזרות במיוחד, משום שאין עוד כורים שאליהם הן מיועדות. נוסע שנכנס למכרה עתיק יכול לשמוע פטיש עובד בעומק ולחשוב שמישהו עדיין חי שם, רק כדי לגלות מנהרות ריקות לחלוטין. לעיתים הרוח עדיין מנסה להזהיר מפני סכנה; לעיתים היא פשוט ממשיכה במלאכה שאינה יודעת להפסיק.

⚔️ הקובלינאו בעימות

הקובלינאו אינם יצורי קרב כמעט בשום מובן. אם אדם מצליח לראות אחד מהם ולנסות לתפוס אותו, הרוח בורחת דרך סדק, נעלמת בין הסלעים או פשוט אינה נמצאת במקום שבו נדמה שהיה רגע קודם. היא אינה מחזיקה קו הגנה, אינה שומרת אוצר ואינה מנסה להרוג פולשים.

גם כאשר מכעיסים אותם, הנזק מגיע בדרך כלל בעקיפין. הם יכולים להפסיק להזהיר מפני קיר חלש, ליצור רעשים מטעים, להעביר כלי ממקומו או לגרום לכורים לבזבז שעות בחיפוש אחר עורק שאינו קיים. אין צורך שהקובלינאו יפילו אבן בעצמם אם הם יודעים שהאבן עומדת ליפול ופשוט בוחרים לא לספר.

משום כך כל ניסיון "להילחם" בהם מחמיץ את הנקודה. מי שסובל מנוכחותם צריך להבין למה הם עוינים, לתקן את היחסים או פשוט לעזוב את המכרה. מי שנהנה מנוכחותם צריך לעשות דבר קשה יותר: לא להרוס באמצעות חמדנות מקור מידע שאי אפשר להחליף.

✨ יכולות מיוחדות

דפיקות בסלע. הקובלינאו מתקשרים בעיקר באמצעות נקישות הנשמעות מתוך קירות, תקרות ורצפות המכרה. הקצב, הכיוון והמקום שבהם הן נשמעות יכולים למסור מידע על מתכת, חללים נסתרים וסכנות מבניות.

יודעים מה יש מאחורי האבן. נראה שהם חשים עורקי מתכת, מים תת־קרקעיים, סדקים ומנהרות נסתרות מבלי צורך לחפור אליהם. זו הסיבה שמידע מהם יכול להיות שווה הון או להציל חיים.

המידע אינו מפורש. הקובלינאו אינם אומרים מה משמעות הנקישות שלהם. כורה מנוסה יכול ללמוד לפרש אותן, אך טעות בפירוש יכולה להוביל בדיוק למקום שבו אסור היה לחפור. במשחק: פירוש הנקישות: מבחן הבחנה ב־20-; בהצלחה מאתרים עורק מתכת או סכנה מבנית בטווח 50 מטרים.

אינם לוחמים. כמעט לעולם אינם תוקפים באופן ישיר. כאשר מאוימים הם נעלמים, מסתתרים או מפסיקים לשתף פעולה.

שתיקה מסוכנת. קובלינאו שנעלבו אינם חייבים לנקום. לעיתים הם פשוט מפסיקים להתריע, ובמכרה עמוק זה עלול להיות עונש חמור הרבה יותר. במשחק: במכרה שבו נעלבו: בכל יום עבודה 1D6; בתוצאה 1 מתרחשת תקלה מבנית, ו־1D6 נזק לכל מי שבגלריה.

🗺️ תפוצה

קובלינאו מופיעים במכרות עמוקים וותיקים, במיוחד במקום שבו כרייה נמשכה במשך דורות ונוצרה מערכת מורכבת של מנהרות, פירים וחללים שנחצבו זה מעל זה. הם נפוצים יותר במכרות מתכת מאשר במחצבות פתוחות, ונראה שהם זקוקים לסביבה שבה האבן מקיפה את הכורים מכל צד והעבודה עצמה נעשית חלק מן המקום.

הם מוכרים במכרות ההרריים של גוסיה, ברכסי תרבניה ובאזורי כרייה בסרמלי, וכן במכרות נטושים שבהם איש כבר אינו עובד אך קולות הפטיש עדיין נשמעים מן העומק. הם כמעט אינם מופיעים על פני השטח, וגם קובלינאו שנקשרו למכרה מסוים אינם נוטים ללוות כורים שיצאו ממנו.