ספר יצורים מיתולוגיים 2 - מעוצב - ערכים (1) · מגדיר היצורים — סדר א״ב

2.30 ט

2.30.1 💀 טופיילץ

רוח של טובע שמושכת שוחים למעמקים. היא חסרת משמעות מוחלטת ליבשה, והיא הופכת כל חציית נהר לסיכון אמיתי.

הטופיילץ הוא רוחו של אדם שטבע ולא הצליח לעזוב את המקום שבו מת. הוא קשור למים באופן מוחלט: נהר, אגם, בריכה עמוקה, בור מוצף או קטע ביצה שבו אירעה הטביעה הופכים לתחומו, והוא אינו מסוגל לצאת ממנו אל היבשה. על החוף הוא חסר אונים לחלוטין; בתוך המים, לעומת זאת, אפילו טופיילץ יחיד מסוגל להפוך חצייה פשוטה של נהר למאבק על החיים.

מראהו מזכיר את הגופה שהמים היו אמורים להחזיר אל החוף. עורו נפוח וחיוור או ירקרק, שיערו צף סביב ראשו ובגדיו נעים במים כאילו הם עדיין נסחפים בזרם. לעיתים צמחי מים, בוץ או אצות דבוקים לגופו, ועיניו פתוחות אך אינן ממצמצות. כאשר הוא שוכב ללא תנועה בקרקעית קל לטעות בו ולחשוב שמדובר בגופה רגילה, עד שיד אחת מתרוממת לעבר האדם השוחה מעליו.

הטופיילץ אינו חי מחדש במובן הרגיל. הוא אינו חוזר לביתו, אינו מדבר עם קרובי משפחתו ואינו ממשיך את חייו הקודמים. רוב הזיכרונות והאישיות נמחקו, ומה שנשאר הוא דחף אחד חזק הקשור לרגע מותו: למשוך אדם חי אל המקום שאליו הוא עצמו נמשך. אין צורך בשנאה אישית, והוא אינו בוחר קורבנות לפי אשמה, עושר או עבר. די שאדם יהיה במים ובהישג יד.

משום כך כמעט שאין סימני אזהרה לפני התקפה. טופיילץ אינו שר כמו רוסלקה, אינו דורש כבוד כמו וודיאנוי ואינו מנסה לפתות אדם פנימה. הוא פשוט נמצא מתחת לפני המים וממתין. פעמים רבות הקורבן הראשון מבין שמשהו אינו כשורה רק כאשר יד קרה נסגרת סביב קרסולו.

שיטת התקיפה שלו פשוטה ומסוכנת מאוד. הטופיילץ שוחה מתחת לאדם, אוחז ברגלו ומושך כלפי מטה. הנפגע יכול לנסות להשתחרר בכוח, אך כל רגע שבו האחיזה נמשכת מקרב אותו לקרקעית ומרחיק אותו מן האוויר. אם המים עמוקים או הזרם חזק, די בכמה רגעים של מאבק כדי שאדם שהיה שחיין מצוין יאבד את הכיוון ואת כוחו.

הטופיילץ אינו זקוק לכך שהקורבן יגיע לקרקעית דווקא. מטרתו היא למנוע ממנו לחזור לפני המים. מתחת לפני השטח קשה יותר להכות, קשה יותר לראות וקשה יותר לקרוא לעזרה, בעוד הרוח אינה סובלת ממחסור באוויר. אם היא מצליחה להחזיק באדם מספיק זמן, המים עצמם משלימים את העבודה.

לעומת זאת, מי שמגיע ליבשה בטוח לחלוטין מפניו. הטופיילץ אינו זוחל אחרי קורבן אל הגדה, אינו יוצא מן הנהר בלילה ואינו מסוגל אפילו להושיט יד מעבר לגבול המים כדי להשלים את ההרג. אדם העומד על סלע יבש במרחק צעד ממנו יכול להיות מחוץ להישגו גם אם הרוח עצמה גלויה לחלוטין מתחת לפני המים.

המגבלה הזאת היא הסיבה שטופיילץ מסוכן במיוחד בחצייה ולא במסע רגיל. דרך העוברת לאורך נהר אינה בעייתית; הרגע שבו צריך לעבור לצד השני הוא זה שהופך את המקום למסוכן. גשר תקין פותר כמעט לחלוטין את הבעיה, וכך גם סירה שאינה מתהפכת. לעומת זאת, שחייה, צליחה רגלית במים עמוקים או ניסיון להעביר סוסים דרך הזרם מכניסים את האנשים בדיוק לתחום שבו הוא יכול לפעול.

מקומיים המכירים מקום שבו נמצא טופיילץ מסמנים אותו לעיתים בצורה פשוטה: ערימת אבנים על הגדה, בד קשור לעץ או סימן חרוט על קורת גשר. הסימן אינו נועד לגרש את הרוח אלא להזכיר לעוברי הדרך שלא להיכנס למים. משום שהטופיילץ אינו מסוגל לעשות דבר למי שנשאר יבש, אין תמיד סיבה לנסות להשמיד אותו. קל יותר לבנות גשר קטן או להשתמש במעבורת.

מצב מסוכן יותר נוצר כאשר איש אינו יודע שהרוח שם. אם אדם טבע במקום בלי שנמצאה גופתו, ולאחר מכן מתחילים להיעלם שוחים אחרים, קשה בתחילה להבחין בין טופיילץ לבין זרם חזק, בור בקרקעית או מערבולת טבעית. רק כאשר ניצול מספר שמישהו אחז ברגלו מלמטה מתחילה התמונה להתבהר.

בניגוד לרוסלקה, הטופיילץ אינו מוגבל לעונות מסוימות ואינו נעשה מסוכן יותר בשבוע אחד של השנה. בניגוד לוודיאנוי, אין כמעט משמעות למנחות, התנצלות או משא ומתן. הוא אינו בעל הנהר ואינו מגן על תחום; הוא פשוט המת שנשאר במים. משום כך גם אין דרך אמינה "להסביר" לו שהאדם שחוצה אינו אשם בדבר.

⚔️ הטופיילץ בעימות

עימות עם טופיילץ מוכרע כמעט לחלוטין לפי המקום שבו הוא מתרחש. על הגדה אין למעשה קרב. הטופיילץ אינו יכול לצאת מן המים ולכן כל מי שנשאר על קרקע יבשה יכול לצפות בו ללא סכנה ישירה. אם אין צורך להיכנס למים, ההתמודדות הסתיימה.

המצב משתנה ברגע שמישהו מתחיל לשחות. הטופיילץ מעדיף להגיע מלמטה, במקום שבו קשה להבחין בו ולכוון אליו מכה. הוא אינו מנסה להחליף מהלומות אלא להשיג אחיזה אחת טובה בקרסול ולהתחיל למשוך. מרגע שהאדם מתחת למים, כל ניסיון להילחם ברוח מתחרה בצורך הפשוט לנשום.

הדרך היעילה ביותר לסייע למי שנתפס היא למשוך אותו לכיוון הגדה. חבל הקשור מראש, מוט ארוך, חבר העומד במים רדודים או אדם בסירה יכולים להפוך את העימות ממאבק יחיד נגד הרוח למאבק כוח שבו יתרונה קטן בהרבה. ניסיון לקפוץ למים אחרי הקורבן ללא חבל או תוכנית עלול פשוט לתת לטופיילץ אדם נוסף לתפוס.

גם עומק המים קובע הרבה. באזור שבו אפשר לעמוד ולהחזיק את הראש מעל פני המים, האחיזה עדיין מסוכנת אך אינה בהכרח קטלנית. באמצע נהר עמוק, מעל בור פתאומי או במים עכורים שאין בהם שום אחיזה, אותו טופיילץ עצמו נעשה איום חמור בהרבה. משום כך ידע על הקרקעית יכול להיות חשוב יותר מכל נשק.

אם יש הכרח לחצות מים שבהם ידוע על טופיילץ, התכנון הנכון הוא לצמצם ככל האפשר את הזמן שבו אדם נמצא ללא תמיכה. גשר, סירה, חבל מתוח בין הגדות או חצייה במקום רדוד משנים את המפגש מן היסוד. הטופיילץ אינו אויב שרודף אחרי מי שחמק ממנו; ברגע שהקורבן עלה ליבשה, הוא איבד אותו.

✨ יכולות מיוחדות

רק במים. הטופיילץ אינו יוצא מן המים בשום מצב. הוא אינו יכול לרדוף אחרי קורבן אל החוף, להילחם על היבשה או לפעול מחוץ למקווה המים שאליו הוא קשור. כל עוד אדם נשאר יבש, הרוח חסרת משמעות ישירה עבורו.

אוחז ברגל. הטופיילץ תוקף מלמטה ומנסה לתפוס את רגלו של אדם הנמצא במים. הקורבן חייב לעבור מבחן כוח כדי להשתחרר. במקרה של כישלון הטופיילץ מושך אותו מטה, רחוק יותר מפני המים. במשחק: מבחן הכוח ב־20-; בכישלון הקורבן נמשך 2 מטרים מטה ונלחם ב־125-.

אינו זקוק לאוויר. הרוח יכולה להישאר בקרקעית ללא הגבלה ולהמתין לקורבן. מרגע שהמאבק עבר כולו מתחת לפני המים, הזמן פועל לטובתה. במשחק: מי שנמצא כולו מתחת למים מחזיק את נשימתו 1D4+2 סיבובים; לאחר מכן 1D6 נזק טביעה בכל סיבוב.

קשור למקום הטביעה. הטופיילץ אינו משוטט בעולם. הוא נשאר במקווה המים שבו מת, ולכן מקומות מסוימים יכולים להיות ידועים במשך דורות כקטעי נהר או בריכות שאסור לשחות בהם.

🗺️ תפוצה

טופיילצים יכולים להופיע כמעט בכל מקום שבו בני אדם טובעים. הם נפוצים במיוחד בנהרות עמוקים, אגמים, בורות מים טבעיים, מעברי נהר מסוכנים ובריכות עמוקות בתוך ביצות. אין להם העדפה מיוחדת למים חמים או קרים; מה שקובע הוא עצם הטביעה והקשר שנוצר בין המת למקום.

הם מוכרים לאורך מערכות הנהרות הגדולות של תרבניה, באגמים ובנהרות של גוסיה ובמקווי המים של סרמלי. בביצות הגדולות של גוטורו, ובמיוחד במקומות שבהם מים עכורים מסתירים בורות עמוקים, קשה לעיתים להבחין בין התקפת טופיילץ לבין אחת מן הסכנות הרבות האחרות של הביצה. גם באגמי הפרא הגדולים ובמערכות נהרות עתיקות עשויים להימצא מקומות שבהם כמה מקרי טביעה הפכו קטע קטן של מים לאזור שאיש מקומי אינו מוכן לחצות בשחייה.