ספר יצורים מיתולוגיים 2 - מעוצב - ערכים (1) · מגדיר היצורים — סדר א״ב

2.10 ב · 👹 באניק

רוח בית המרחץ, שיש לה סדר משלה ומי שמפר אותו נכווה. היא מסוכנת רק בתנאים מדויקים מאוד, וזה בדיוק מה שהופך אותה לשימושית.

הבאניק הוא רוח בית המרחץ, יצור קטן, קפריזי ומסוכן החי במקום שבו אדים, אש ומים נפגשים. הוא אינו שומר המשפחה כדומובוי ואינו מזיק מתמשך כקיקימורה; תחומו צר בהרבה, וכל כוחו קשור לבית המרחץ עצמו. מחוץ לו אין לו כמעט עניין בבני אדם. בתוך המקום שלו, לעומת זאת, הוא מצפה שהמבקרים יכירו בסדר שקבע.

מעטים רואים באניק בבירור. העדויות מתארות יצור נמוך וכפוף, בעל עור כהה או מפויח, זרועות דקות וארוכות ושיער רטוב הדבוק לגופו. לעיתים נראה שהוא מכוסה אדים גם כאשר הדלת פתוחה והחדר כבר התקרר. אחרים מספרים רק על כף יד כהה שהופיעה לרגע מתוך האדים, על פנים שנראו מאחורי התנור או על צל קטן שחלף במקום שבו לא היה אמור לעמוד אדם.

בית המרחץ מתאים לרוחות מסוגו משום שהוא מקום חריג מלכתחילה. אנשים נכנסים אליו ללא שריון ובגדים, האוויר מלא אדים, הרצפה חלקה, מים רותחים נמצאים במרחק נגיעה ותנור לוהט עומד בחדר סגור. כמעט כל דבר שהבאניק צריך כדי לפגוע באדם כבר נמצא שם. הוא אינו נדרש להיות חזק במיוחד; די בדחיפה קטנה, בדלת שאינה נפתחת בזמן או בדלי שהתהפך בכיוון הלא נכון.

אולם באניק אינו תוקף כל אדם שנכנס. למעשה, רוב המשתמשים בבית המרחץ בטוחים לחלוטין משום שהרוח מצייתת לכלל קבוע ומדויק. שלושת הראשונים הנכנסים למרחץ אינם בתחומו. הרביעי כן. האדם הרביעי הוא זה שנכנס בזמן שהבאניק רואה בבית המרחץ את מקומו שלו, ומאותו רגע הכללים משתנים.

אין ודאות מדוע דווקא הרביעי. יש הסבורים שהבאניק ממתין בסבלנות בזמן שבני האדם משתמשים במרחץ שלוש פעמים, ולאחר מכן דורש את המקום לעצמו. אחרים טוענים שהחום והאדים המצטברים משלושת המשתמשים הראשונים הם שמאפשרים לו להתגלם במלוא כוחו. מבחינה מעשית אין לכך חשיבות רבה: מי שמכיר בית מרחץ שבו חי באניק פשוט סופר.

הסכנה אינה בכך שהרביעי מת מיד. לעיתים לא קורה דבר. פעמים אחרות נשמעת תנועה מאחורי התנור, האדים מתעבים במהירות או שהמים מתחממים הרבה מעבר למצופה. באניק כועס מסוגל להתיז מים רותחים, להפוך כלי, לדחוף אדם אל התנור או לנעול אותו בחדר בדיוק כאשר הוא זקוק לצאת. כל פגיעה כזאת יכולה להיראות כתאונה רגילה, וזו אחת הסיבות שמקומות שבהם חי באניק צוברים מוניטין רק לאחר כמה אירועים דומים.

אנשים מקומיים אינם מתייחסים אליו כמפלצת שיש להשמיד, משום שאפשר בקלות יחסית לחיות לצדו. משאירים את בית המרחץ פנוי לאחר השימוש, אינם נכנסים אליו ללא צורך בשעות שבהן ידוע שהוא פעיל, ולעיתים מניחים מעט מים נקיים או חתיכת סבון כאות לכך שמכירים בבעלותו. אין הכרח שהבאניק זקוק למתנות האלה; ייתכן שהמחווה עצמה היא שמונעת ממנו לראות בבני האדם פולשים.

דווקא סדר הפעולה הקבוע שלו הופך אותו מאיום בלבד ליצור שניתן להשתמש בו. האניק יודע דברים. אין הוא מנהל שיחות ואינו מסביר חזיונות, אך הוא מסוגל לענות על שאלה פשוטה באופן שאינו משתמע לשתי פנים. מי שמוכן להסתכן יכול להיכנס לתחומו, להפנות אליו שאלה שניתן לענות עליה בכן או לא, ולהפנות אליו את גבו.

אם התשובה חיובית, הבאניק מעביר יד על גבו של השואל בליטוף. המגע עשוי להיות חם או קר, אך הוא ברור ועדין. אם התשובה שלילית, הטפרים שורטים את הגב. אין מדובר בסמל מופשט שהשואל צריך לפרש; ההבחנה בין שתי התשובות גופנית וברורה מאוד.

הבעיה היא שכדי לקבל את התשובה צריך להיכנס למקום שבו הבאניק רשאי לפעול. לכן התייעצות איתו איננה טקס נוח של נבואה אלא החלטה לקחת סיכון. אדם יכול לקבל תשובה אמינה לשאלה חשובה, אך הוא עושה זאת כשהוא לבדו, בגבו אל רוח בית מרחץ שאינה חייבת להיות ידידותית.

גם ניסוח השאלה חשוב. הבאניק אינו מסביר, מפרט או מתקן הנחות שגויות. הוא יודע לתת כן או לא. שאלה כמו "האם האדם הזה משקר לי?" מתאימה היטב; שאלה כמו "מה עליי לעשות?" אינה מועילה. מי שמנסה לשאול שרשרת ארוכה של שאלות עלול גם לגלות שסבלנותו של הבאניק מוגבלת בהרבה מיכולת החיזוי שלו.

משום כך יש אנשים המתייחסים לבאניק בכבוד כמעט מקצועי. לפני מסע מסוכן, עסקה גדולה או החלטה שאין דרך אחרת לברר, הם מחפשים בית מרחץ שבו ידוע שרוח כזאת שוכנת. תחילה מוודאים היטב מי נכנס ראשון, שני ושלישי. לאחר מכן נכנס השואל הרביעי, שואל שאלה אחת טובה ומקווה שהדבר היחיד שייגע בגבו יהיה יד.

⚔️ הבאניק בקרב

הבאניק אינו יריב של שדה קרב. אם מוציאים אותו מבית המרחץ, רוב יתרונותיו נעלמים והוא יעדיף להסתתר או להיעלם. אדם המנסה להילחם בו בתוך תחומו, לעומת זאת, בוחר כמעט את המקום הגרוע ביותר האפשרי: חלל קטן, חם, מלא אדים, מים רותחים ומשטחים חלקים.

הרוח משתמשת בבית המרחץ במקום להחליף מכות. היא יכולה להפיל כלי מים רותחים, לפתוח בבת אחת את דלת התנור, לגרום לאדם להחליק או לדחוף אותו אל משטח חם. באדים צפופים קשה לדעת היכן היא נמצאת, והניסיון לרדוף אחריה מאחורי התנור או מתחת לספסלים מסוכן יותר מן היצור עצמו.

הפתרון הטוב ביותר כמעט תמיד הוא לצאת. באניק אינו נוטה לרדוף אחרי מי שעזב את בית המרחץ, משום שאין לו סיבה לעזוב את התחום שבו הוא חזק. אם העימות נגרם מכך שאדם רביעי נכנס ללא כבוד, פינוי המקום והמתנה עד שהרוח נרגעת יעילים הרבה יותר מקרב ממושך.

דווקא הדיוק של כלליו מאפשר לתכנן מפגש איתו. אין צורך לנחש מתי הוא מסוכן. אפשר לקבוע מראש מי יהיו שלושת הראשונים, מי יהיה הרביעי ומה בדיוק הוא רוצה לשאול. באניק מסוכן ביותר למי שאינו מכיר את הכלל, ושימושי במיוחד למי שמכיר אותו היטב.

✨ יכולות מיוחדות

הרביעי. שלושת הראשונים הנכנסים לבית המרחץ בטוחים מפני הבאניק. האדם הרביעי נכנס לתחומו, ומאותו רגע הרוח רשאית להתערב, לפגוע בו או לענות לשאלותיו.

מנבא. אדם הנמצא בתחומו של הבאניק יכול להפנות אליו שאלה שהתשובה עליה היא כן או לא ולהפנות אליו את גבו. ליטוף על הגב פירושו כן; שריטה פירושה לא. במשחק: תשובתו נכונה תמיד; שאלה אחת לכל אדם בכל ביקור במרחץ.

אדון המרחץ. כוחו של הבאניק קשור לבית המרחץ. בתוך החלל החם הוא יכול לנצל אדים, מים רותחים, תנור ומשטחים חלקים נגד מי שמכעיס אותו. מחוץ למרחץ הוא חלש בהרבה ואינו נוטה לרדוף. במשחק: בתוך בית המרחץ: 100+ לסיכוי לפגוע, ומכת אדים או מים רותחים גורמת 1D6 נזק כוויה. מחוץ למרחץ: 75- לסיכוי לפגוע.

ניתן לכיבוד. הבאניק אינו עוין ללא הבחנה. מי שמכבד את סדר המקום, משאיר אותו פנוי בזמן המתאים ואינו מתייחס אליו בזלזול יכול לחיות לצדו שנים מבלי להיפגע.

🗺️ תפוצה

באניקים מופיעים רק במקומות שבהם קיימים בתי מרחץ קבועים. הם אינם רוחות של מעיינות טבעיים ואינם חיים במרחצאות נטושים שאין בהם עוד שימוש; הם קשורים למקום שבו בני אדם שבים שוב ושוב כדי לחמם מים, להעלות אדים ולהתרחץ. בתי מרחץ כפריים ישנים מתאימים להם במיוחד, משום שהמבנה, התנור והמנהגים המקומיים יכולים להישאר כמעט ללא שינוי במשך דורות.

הם מוכרים בעיקר ביישובים הממוזגים והקרים של גוסיה, סרמלי ותרבניה, שבהם בית מרחץ מחומם הוא חלק קבוע מחיי היישוב. בכפרים שבהם ידוע על באניק אין הדבר בהכרח פוגע בערכו של המרחץ. להפך: מקום שבו הרוח מוכרת וכלליה ידועים יכול להיחשב בטוח יותר ממרחץ זר, משום שכל אדם מקומי יודע מתי להיכנס ומתי להשאיר את הדלת סגורה.