ספר יצורים מיתולוגיים 2 - מעוצב - ערכים (1) · מגדיר היצורים — סדר א״ב

2.6 א · 🐉 אמפיפטרה

נחש מכונף בלי רגליים כלל, שאינו יכול להילחם על הקרקע. הוא חלש יחסית ומופיע במספרים, וכל הקושי הוא שאי אפשר לתפוס אותו.

האמפיפטרה היא נחש מכונף ארוך ודק, חסר רגליים לחלוטין, שגופו בנוי כמעט כולו לתנועה באוויר. שתי כנפיים גדולות צומחות סמוך לראש ולחלקו הקדמי של הגוף, ומאחוריהן נמשך גוף נחשי גמיש המסתיים בזנב ארוך. במעוף היא יכולה להיראות מרחוק כדרקון זעיר, אך כאשר מתקרבים מתברר שאין לה לא טפרים, לא רגליים ולא גוף המסוגל לשאת אותה בקרב קרקעי. היא אינה דרקון במובן שבו ויוורן או לינדוורם הם דרקונים משניים; היא קרובה יותר לנחש שהשמיים הפכו לביתו.

גודלה משתנה מאוד, אך רוב האמפיפטרות ארוכות בערך כאדם או מעט יותר, וכנפיהן רחבות מספיק כדי להחזיק את גופן הדק באוויר במשך זמן רב. קשקשיה יכולים להיות ירוקים, חומים, אפורים או בגוונים בהירים יותר המתמזגים עם סלעים ושמים, והכנפיים דקות יחסית ולעיתים כמעט שקופות בקצותיהן. ראשן נחשי לחלוטין, עם לסת צרה ושיניים חדות, אך אין להן נשיפת אש, קסם או עוקץ מיוחד. פרט בודד אינו יריב מרשים במיוחד; הסכנה מתחילה כאשר מביטים למעלה ומגלים שמעולם לא היה שם רק אחד.

אמפיפטרות חיות בקבוצות קטנות, בדרך כלל של שלושה פרטים לפחות ולעיתים של שישה, שמונה ואף יותר. אין מדובר בלהקה מאורגנת בעלת מנהיג ברור, אך הן מגיבות היטב זו לתנועתה של זו ומנצלות את העובדה שמטרה אחת אינה יכולה להסתכל לכל הכיוונים בעת ובעונה אחת. כאשר אחת צוללת, אחרת עולה; כאשר אדם מסתובב אל התוקפת הראשונה, שנייה יכולה להגיע מן הצד. דווקא משום שכל פרט חלש יחסית, הן נוטות להימנע מעימות שבו כולן חייבות להסתכן יחד.

היעדר הרגליים קובע כמעט כל דבר בהתנהגותן. אמפיפטרה אינה יכולה לנחות על הקרקע, לעמוד ולהמשיך להילחם. כאשר היא יורדת מן האוויר היא חייבת להיכרך סביב ענף עבה, בליטת סלע, קורת גג או מקום אחר שמסוגל לשאת את גופה. היא יכולה לנוח כך ואף לישון, אך אם תיפול אל קרקע פתוחה היא תימצא במצב גרוע מאוד: גופה הנחשי מסוגל להתפתל, אך הכנפיים אינן מעניקות לה את המנוף הדרוש להילחם בצורה יעילה לפני שתצליח שוב להתרומם.

משום כך הן מקפידות מאוד על מקום המחיה שלהן. אמפיפטרות אוהבות מצוקים, עצים גבוהים, עמודי סלע, חורבות גבוהות וכל מקום שמציע נקודות אחיזה מעל הקרקע. שם הן יכולות לנוח בלי לוותר על יתרונן הגדול ביותר. בשטח שטוח לחלוטין הן מסוגלות לעוף היטב, אך מתקשות למצוא מקום בטוח לעצור בו; ביער צפוף מדי הכנפיים מסתבכות בענפים. סביבתן האידיאלית היא שילוב של שמים פתוחים ונקודות גבוהות שאפשר להיכרך סביבן.

מזונן מורכב בעיקר מעופות, מכרסמים, לטאות ויצורים קטנים אחרים שאפשר לתפוס במהלך צלילה. אמפיפטרה גדולה עשויה לתקוף גם אדם, אך בדרך כלל אינה מסוגלת להרוג במהירות יריב בגודל כזה. היא נושכת ונמלטת, חוזרת ממקום אחר ומנסה לשחוק את המטרה במקום להישאר בטווח של חרב. כאשר כמה פרטים משתתפים בציד, אפילו פגיעות קטנות חוזרות יכולות להפוך למסוכנות.

הן אינן נחשבות תבוניות במיוחד. הן מסוגלות לזהות סכנה, ללמוד להימנע מקשתים ולזכור מקום שבו כמה מבני הלהקה נהרגו, אך אין להן שפה, אוצרות או תכניות מורכבות. גם העובדה שהן מופיעות בקבוצה אינה מעידה על ארגון מפותח; היא פשוט מאפשרת לטורף חלש יחסית להגן על עצמו ולצוד מטרות גדולות יותר.

מכאן גם נובע הקושי העיקרי בהתמודדות איתן. אמפיפטרה שנפצעה אינה נשארת כדי להכריע קרב. היא פשוט עולה לגובה, מתרחקת ומחכה. מי שמנסה לרדוף אחריה ברגל אינו מסוגל לעשות דבר, ומי שממתין שתנחת על הקרקע עשוי להמתין לנצח. אפילו כאשר מצליחים לפגוע באחת, האחרות ממשיכות להסתובב מעל האזור ולא בהכרח נותנות הזדמנות שנייה.

ציידי אמפיפטרות נוטים לפיכך לחשוב פחות על כוח ויותר על כפיית נחיתה. רשת גדולה, חבל שנזרק אל כנף, ירי שמכוון לפגיעה בתעופה או פיתיון שמושך את היצור למקום בעל מרחב נמוך יכולים להפוך את היתרון. אמפיפטרה שנלכדה מתחת לחופה נמוכה או בתוך חלל שאין בו מספיק מקום לפרוש כנפיים נעשית במהירות יצור כמעט חסר אונים. הקושי הוא להביא אותה לשם.

⚔️ האמפיפטרה בקרב

האמפיפטרה נלחמת רק מן האוויר. היא מקיפה את יריביה, בוחרת מטרה ומבצעת צלילה קצרה שבה היא נושכת או פוגעת בגופה, ואז ממשיכה בתנועה ועולה שוב. היא אינה עוצרת מול אדם חמוש ואינה מנסה להתחרות בכוח. כל סיבוב שבו היא נשארת בטווח נשק ארוך מדי הוא מבחינתה טעות.

כאשר מופיעים כמה פרטים יחד, הם תוקפים בתורות. שניים או שלושה יכולים להקיף מצדדים שונים, כך שקשה לדעת איזו אמפיפטרה עומדת לבצע את הצלילה הבאה. מטרתם אינה ליצור קו קרב אלא להכריח את מי שעל הקרקע להסתובב ללא הרף, לפזר את תשומת הלב ולבזבז התקפות על מטרות שחולפות במהירות.

נשק לטווח הוא לכן האמצעי הטבעי ביותר נגדה, אך גם הוא אינו פתרון פשוט. האמפיפטרה קטנה, מהירה ונמצאת רוב הזמן בתנועה, ולכן קל יותר לפגוע בה כאשר היא מתחייבת לצלילה. מי שיורה מוקדם מדי עשוי לבזבז חץ על מטרה שמסוגלת לשנות כיוון; מי שממתין עד הרגע שבו היא מתקרבת מקבל הזדמנות טובה יותר, אך גם מסתכן בנשיכה.

אם אחת מהן מופלת לקרקע, אופי הקרב משתנה מיד. היא יכולה להתפתל, לנשוך ולנסות לפרוש שוב את כנפיה, אך אינה מסוגלת לנהל לחימה קרקעית יעילה. בני הלהקה האחרים עשויים לבצע צלילות כדי לאפשר לה לברוח, אך בדרך כלל לא ינחתו לצדה. זהו הרגע היחיד שבו אפשר באמת "לתפוס" אמפיפטרה במקום רק להרחיק אותה.

גם כאשר הקרב הולך לרעתן, הן אינן מתעקשות. להקה שאיבדה פרט או שניים עשויה פשוט לעלות לגובה ולהיעלם מעבר לרכס או לצמרות. משום כך הריגת כל הלהקה נדירה הרבה יותר מהברחתה, ולעיתים אין בכך צורך כלל. אם המטרה היא לעבור באזור, די בדרך כלל לפגוע בכמה פרטים ולהבהיר שהטרף קשה מדי.

✨ יכולות מיוחדות

בלי רגליים כלל. לאמפיפטרה אין רגליים, טפרים או יכולת לעמוד על הקרקע. היא אינה יכולה לנחות ולנהל קרב; כל הלחימה שלה מתבצעת באוויר. אם היא מופלת ואינה מצליחה להמריא מחדש, היא נעשית פגיעה מאוד. במשחק: אמפיפטרה שהופלה נלחמת ב־125-, והתקפות נגדה ב־100+; המראה מחדש במבחן זריזות.

נחיל. אמפיפטרות מופיעות בדרך כלל בקבוצות של שלושה פרטים או יותר. הן אינן בהכרח מתואמות בצורה תבונית, אך עצם מספרן מאפשר להן לתקוף מכמה כיוונים ולהקשות מאוד על יריב אחד לעקוב אחרי כולן. במשחק: כששלוש או יותר תוקפות יחד: 50+ לסיכוי לפגוע לכל אחת.

צלילה ובריחה. אמפיפטרה כמעט לעולם אינה נשארת לאחר התקפה. היא פוגעת במהלך מעבר, ממשיכה בתנועה וחוזרת רק לאחר שיצרה שוב מרחק. במשחק: התקפות תגובה נגדה ב־100-.

קשה לתפוס. החולשה הפיזית שלה מפוצה בכך שכמעט לעולם אינה נמצאת במקום שבו אפשר להגיע אליה ביד או בחרב. הדרך היעילה ביותר להביס אותה היא לפגוע ביכולת התעופה או להכריח אותה להיכנס למקום שבו אין מספיק מרחב לכנפיים. במשחק: באוויר: התקפות נגדה בנשק קצר ב־125-; בחלל שאין בו מקום לכנפיים — ללא עונש.

🗺️ תפוצה

אמפיפטרות מעדיפות אזורים ממוזגים וחמים שבהם קיימים גם מרחבים פתוחים לתעופה וגם נקודות גבוהות למנוחה. מצוקים, גבעות סלעיות, עמקים רחבים, חורשות פתוחות ושולי רכסים מתאימים להן במיוחד. הן נדירות ביערות צפופים מאוד, במישורים חסרי עצים וסלעים ובאזורים קפואים שבהם הכנפיים הדקות מתקשות להתמודד עם קור ממושך.

אפשר למצוא אותן בהרי גוסיה וברכסי תרבניה, ובמידה פחותה בדרום סרמלי. אוכלוסיות חמות יותר מוכרות גם באזורי ההרים של גוטורו, ובכלל זה סביב הרי הדרך, שם מצוקים, זרמי אוויר ושטחים פתוחים מספקים להן תנאים טובים במיוחד. לעיתים הן מתיישבות גם במגדלים חרבים ובחורבות גבוהות, כל עוד קיימים בהן חלונות פתוחים ומקומות שבהם אפשר להיכרך מעל הקרקע.

במקום שבו רואים אמפיפטרה אחת על ענף גבוה, המקומיים