ספר יצורים מיתולוגיים 1 - מעוצב - ערכים משחקיים · מגדיר היצורים — סדר א״ב
2.33 מ
2.33.1 🐉 מושחושו
דרקון קשקשים ארוך שרגליו הקדמיות של אריה והאחוריות של עוף דורס. בניגוד לדרקונים הגדולים הוא כמעט תמיד יצור מוצב ולא אדון לעצמו.
המושחושו הוא דרקון ארוך ונמוך, בעל גוף נחשי מכוסה קשקשים עבים, צוואר מוארך וזנב שרירי המתפתל מאחוריו. ראשו צר וקשקשי, לעיתים מעוטר בזוג קרניים קצרות, ולסתו מלאה שיניים קטנות אך חדות. המראה המוזר באמת נמצא ברגליו: זוג הרגליים הקדמיות הן כפות אריה כבדות וחזקות, ואילו הרגליים האחוריות דומות לרגליו של עוף דורס ענקי, בעלות אצבעות ארוכות וטפרים מעוקלים.
השילוב מעניק לו תנועה שקשה לצפות מראש. החלק הקדמי של הגוף מתקדם בכבדות ובכוח, בעוד הרגליים האחוריות מאפשרות זינוקים חדים, תפיסה בקרקע ושינויי כיוון מהירים. כאשר מושחושו רץ במסדרון אבן, נשמעות תחילה חבטות עמומות של כפות האריה ואחריהן נקישות חדות של הטפרים האחוריים. הזנב נע מצד לצד ומאזן את הגוף הארוך.
למרות שמו וצורתו, אין לראות בו אחד מן הדרקונים הגדולים. הוא אינו שולט בארץ, אינו אוסף אוצרות לעצמו, אינו מקים מאורה ואינו דורש מנתינים לעבוד אותו. מושחושו הוא בדרך כלל יצור שנועד לשרת. כמעט כל פרט שמופיע בסיפורים או ברשומות עתיקות נמצא ליד שער, מקדש, ארמון, קבר או חפץ שעליו הוטל להגן.
אין ודאות אם המושחושו נוצרים בדרך טבעית. מעטים מאוד נצפו כזוג, ואף פחות מכך כצעירים. קיימים סיפורים על ביצי מושחושו, אך שום חוקר אמין לא תיעד בקיעה כזאת. מסיבה זו רבים סבורים שהם נוצרים באמצעות קסם, גידול מכוון או טקס עתיק שהידע עליו כמעט אבד. אחרים טוענים שמדובר ביצורים טבעיים שניתן לאלף בעודם צעירים, אלא שהאנשים שידעו לעשות זאת נעלמו לפני מאות שנים.
כך או כך, נאמנותו של מושחושו למי שהציב אותו יוצאת דופן. הוא יכול לקבל פקודה לשמור על שער, מסדרון, חדר, פסל או אפילו תיבה מסוימת, ולאחר מכן למלא אותה במשך שנים רבות. אין צורך שמציבו יישאר בקרבת מקום. מושחושו עשוי להמשיך לשמור גם לאחר שאדונו מת, השושלת שהציבה אותו נפלה והמבנה כולו הפך לחורבה.
זו אינה צייתנות חסרת מחשבה. מושחושו מסוגל להבחין בין מי שמותר לו לעבור לבין מי שאסור לו, אם הפקודה המקורית כללה הבדלה כזאת. הוא יכול לזהות מדים, חותם, סימן או אפילו אדם מסוים. לעיתים הוא מאפשר לעובדי מקדש להיכנס ללא הפרעה אך תוקף כל אדם אחר; במקום אחר הוא עשוי לאפשר לכל אחד לעבור פנימה אך למנוע הוצאת חפץ מסוים.
דווקא בגלל נאמנות זו הוא צפוי יותר מדרקון פראי. הוא אינו מחפש סיבה להילחם ואינו יוצא למסעות הרג. אם הפולשים נסוגים מתחום השמירה, הוא בדרך כלל עוצר. אדם שברח דרך דלת והגיע אל המסדרון שמחוץ לתחום שהוגדר למושחושו עשוי לגלות שהיצור פשוט נעצר על הסף, מביט בו וממתין.
אבל בתוך התחום שלו קשה מאוד להזיזו.
קשקשיו רחבים וחופפים זה את זה כמו אריחי גג. כל קשקש בנוי משכבה חיצונית קשה ומתחתיה חומר גמיש יותר הסופג מכות. להב חותך יכול לפעמים להחליק בין הקשקשים, וכלי כהה כבד מסוגל להעביר את עוצמת המכה דרך השריון, אך חניתות, חצים וכלי נשק דוקרים מתקשים במיוחד לחדור אותו. החוד פוגע בזווית הקשקש, מחליק הצדה או נעצר לפני שהגיע לבשר.
השריון הטבעי הזה הופך את המושחושו לשומר יעיל במיוחד במעברים צרים. במקום שבו אדם אינו יכול להקיף אותו, כל חזית גופו הופכת לקיר של קשקשים, כפות אריה וטפרים. הוא אינו חייב להיות חזק כדרקון גדול; די בכך שהוא קשה מאוד לעקוף.
מושחושו בוגר ניזון מבשר, אך כאשר הוא מוצב למשמרת ממושכת נראה שהוא זקוק למעט מזון באופן מפתיע. קיימים פרטים שנמצאו חיים במקדשים סגורים שבהם לא היה טרף בכמות מספקת במשך שנים. ייתכן שהקסם הקושר אותם לתפקידם גם מקיים אותם, או שהם מסוגלים להיכנס לתקופות ארוכות של חוסר פעילות שבהן צורכיהם הגופניים פוחתים כמעט לאפס.
כאשר אינו מזהה איום, המושחושו מסוגל לשכב שעות ללא תנועה. לעיתים הוא מתכרבל ליד שער או מזבח, זנבו סביב גופו וראשו מונח על כפות האריה. פסלים עתיקים שלו נפוצים דיים כדי שפולשים יטעו לעיתים לחשוב שגם היצור האמיתי הוא פסל — עד שהעיניים נפתחות.
⚔️ המושחושו בקרב
המושחושו נלחם כיצור ששומר על נקודה ולא כטורף. הוא אינו ממהר לרדוף. בתחילת הקרב הוא מנסה להציב את גופו בין הפולשים לבין הדבר שעליו הוא שומר, וככל שהמעבר צר יותר כך הוא מסוכן יותר.
כפות האריה הקדמיות משמשות למכות כבדות, לדחיפה וללכידת יריב. הרגליים האחוריות מאפשרות לו לזנק קדימה או לבעוט בטפרים כאשר מישהו מנסה לעבור לצדו. הזנב הארוך משמש לאיזון, אך במקומות צפופים הוא יכול גם להצליף ברגליים ולהפריע למי שמנסה להקיף אותו.
הוא אינו נלחם בפזיזות. אם המטרה היא למנוע כניסה, הוא יעדיף להישאר בשער במקום לרדוף אחרי יריב פצוע. אם המשימה היא לשמור על חפץ, הוא יישאר בקרבתו גם כאשר אויב מנסה לפתות אותו החוצה. מי שמבין מה בדיוק הוגדר כתחום השמירה יכול לעיתים לנצל זאת — אך בדרך כלל רק לאחר שכבר גילה את הגבול בדרך הקשה.
נשק דוקר הוא בחירה גרועה במיוחד מולו. חניתות, חצים ודקירות חרב נתקלים בשכבות הקשקשים בזווית לא נוחה. כלי נשק כבדים, התקפות מן הצד או ניסיון להגיע לחלקים רכים יותר בגוף עשויים להיות יעילים יותר, אך המושחושו משתדל שלא לחשוף אזורים כאלה.
אם הפולשים נסוגים אל מחוץ לתחומו, הוא בדרך כלל מפסיק את המרדף מיד. אין לו עניין בנקמה. מבחינתו, פולש שיצא מן האזור המוגן חדל להיות בעיה.
✨ יכולות מיוחדות
קשקשים כאריח. גופו של המושחושו מכוסה קשקשים חופפים היוצרים שריון טבעי כבד. נשק דוקר סובל 100- נגדו, משום שחודים נוטים להחליק מן הקשקשים או להיעצר ביניהם.
משרת מוצב. המושחושו נאמן למי שהציב אותו ולפקודה שניתנה לו. הוא אינו נוטש את התחום שעליו הופקד, אינו רודף אחר אויבים הרחק ממנו ואינו מתפרע ללא צורך.
שומר ממושמע. אם הוראותיו מבחינות בין מי שמותר לו לעבור לבין מי שאסור לו, המושחושו מסוגל ליישם אותן. חותם נכון, סימן מוכר או מילת מעבר יכולים להיות יעילים יותר מקרב.
גוף ארוך. במסדרונות ובשערים הוא מסוגל לחסום שטח גדול יחסית לגודלו. גם כאשר ראשו ופלג גופו הקדמי מופנים ליריב אחד, הזנב והרגליים האחוריות מקשים לעבור סביבו.
רגלי טורף כפולות. כפות האריה הקדמיות מעניקות כוח ודחיפה, בעוד רגלי העוף הדורס האחוריות מעניקות אחיזה וזינוקים קצרים. קשה להוציאו משיווי משקל כאשר הוא מתבצר במקומו. במשחק: ניסיון להפיל או להדוף אותו כשהוא מתבצר: מבחן כוח ב־30- לתוקף.
🗺️ תפוצה
למושחושו אין תפוצה טבעית ברורה. כמעט כל הפרטים הידועים נמצאו במקומות שבהם תרבויות עתיקות הציבו אותם בכוונה. הם מוכרים במיוחד מחורבות עתיקות בגוסיה, משערים ומבנים מלכותיים ישנים, וממקדשים קדומים בתרבניה. פרטים בודדים נמצאו גם במבצרים נשכחים בסרמלי ובערים אבודות שאיש אינו יודע עוד מי בנה אותן.
מושחושו עשוי להימצא במבנה שנעזב לפני מאות שנים ועדיין לבצע את אותה פקודה. משום כך עצם נוכחותו היא לעיתים רמז חשוב: אם יצור כזה עדיין שומר על דלת, ייתכן מאוד שמאחוריה נמצא משהו שבוניו הקדומים חשבו ששווה לשמור עליו.
2.33.2 ✨ מנדרייק
שורש בדמות אדם שצווחתו בעקירה פוגעת בכל מי ששומע. הוא לא נע ולא רודף, וכל הסכנה שבו היא בפעולה של האוסף.
המנדרייק הוא צמח נמוך וחסר רושם שמעל פני האדמה כמעט אין בו דבר המבדיל אותו מעשב בר רגיל. מתוך הקרקע צומחת שושנת עלים רחבים וכהים, ובתקופת הפריחה מופיעים ביניהם פרחים קטנים ובהירים ולאחריהם פירות צהבהבים בעלי ריח מתקתק. מי שאינו מכיר את הצמח יכול לעבור לידו פעמים רבות מבלי להקדיש לו תשומת לב.
כל חשיבותו של המנדרייק נמצאת מתחת לאדמה.
שורשו עבה, מסועף ובעל דמיון מטריד לגוף אנושי קטן. השורש המרכזי יוצר מעין גו, שתי הסתעפויות תחתונות נראות כרגליים, ושורשים דקים יותר נמשכים לצדדים כזרועות ואצבעות. אצל פרטים עתיקים במיוחד ניתן להבחין אפילו בבליטות המזכירות פנים. אין שני שורשים זהים לחלוטין, אך ככל שהדמיון לצורת אדם ברור יותר כך בדרך כלל עולה ערכו.
המנדרייק אינו תבוני במובן הרגיל. הוא אינו זז, אינו רודף אחר בעלי חיים ואינו מסוגל לתקוף דבר כל עוד הוא נשאר נטוע בקרקע. אפשר לעמוד לידו, לגעת בעליו ואפילו לחפור סביבו בזהירות מבלי שיקרה דבר. כל הסכנה מתחילה ברגע שבו השורש נעקר מן האדמה.
אז הוא צורח.
קשה לתאר את צווחת המנדרייק למי שלא שמע אותה. היא אינה דומה לקולו של צמח, וגם לא לצרחה רגילה של אדם. זהו קול חד, גבוה ומקוטע, כאילו יצור קטן ונואש גילה ברגע אחד שהוא נקרע מן העולם עצמו. הצליל חזק בהרבה מכפי שממדיו של השורש מאפשרים, והוא נשמע למרחק ניכר גם דרך סבך ועצים.
הצווחה אינה פוגעת בגוף ישירות. אין בה גל הדף או כוח קסום השורף בשר. במקום זאת היא פוגעת בפחד הקדום ביותר של השומע. אנשים ששמעו אותה מתארים תחושה מיידית שמשהו נורא התרחש ושעליהם לברוח לפני שיקרה דבר גרוע אף יותר. גם אדם אמיץ יכול למצוא את עצמו קופא במקום, משליך כלי עבודה, רץ ללא כיוון או פשוט מתמוטט לרגע כשהוא אוחז בראשו.
מסיבה זו קטיף מנדרייק אינו מלאכת גינון אלא מקצוע בפני עצמו. אוספים מנוסים אינם עומדים ליד הצמח ומושכים אותו ביד. הם חופרים סביב השורש, משחררים ככל האפשר את האדמה שמחזיקה אותו ורק אז משתמשים בדרך המסורתית: קושרים אל השורש חבל ארוך, ואת קצהו השני רותמים לכלב, עז, חמור קטן או בהמה אחרת.
לאחר מכן מתרחקים.
כאשר בעל החיים מושך בחבל, השורש נעקר והצווחה נשמעת. האוספים עצמם נמצאים מאחורי מחסה, במרחק גדול ככל האפשר ולעיתים עם שעווה, בד או צמר תחובים באוזניים. רק לאחר שהצווחה הסתיימה הם חוזרים אל המקום ואוספים את השורש.
מקורו של המנהג הוליד סיפורים אפלים על כך שהבהמה העוקרת את המנדרייק חייבת למות. בפועל הדבר אינו הכרחי. בעל חיים הנמצא קרוב מאוד לצמח בעת העקירה עלול להיבהל בצורה קיצונית, לקרוע את הרתמה, להיפצע תוך כדי מנוסה או פשוט לברוח, אך מנדרייק אינו הורג אותו מעצם העקירה. משום כך אוספים מנוסים משתמשים בחבל ארוך מאוד ומשחררים סביב השורש כמעט את כל האדמה לפני שהם נותנים לבהמה לבצע את המשיכה האחרונה.
יש גם דרכים אחרות. קוסמים משתמשים לעיתים ביד בלתי נראית או בכוח מרחוק, בעלי מלאכה בנו מתקני משיכה המופעלים באמצעות גלגלת, ואוספים עשירים שולחים לעיתים יצור חסר פחד או חרש לבצע את הפעולה. למרות זאת, "כלב על החבל" נותר הביטוי המקובל לכל שיטה שבה האוסף דואג שמישהו אחר יבצע את רגע העקירה.
השורש עצמו שווה סכום ניכר, בתנאי שנשמר שלם. חתך עמוק, שבירת אחת ה"רגליים" או קריעת החלק העליון מפחיתים מאוד מערכו. משום כך אי אפשר לפתור את בעיית הצווחה פשוט על ידי קיצוץ השורש לחלקים בעודו באדמה. אלכימאים וקוסמים רוצים בדרך כלל את המבנה כולו, ולעיתים דורשים אפילו ששורשי האצבעות הדקים יישארו מחוברים.
המנדרייק משמש ברקיחת שיקויים, תרופות, תרכובות הרדמה וחומרים קסומים הקשורים לשינה, חיים, מוות והחלפת מצבים. חלק מן המרפאים משתמשים בכמויות זעירות ממנו כחומר מרדים רב־עוצמה, אך מינון שגוי עלול להיות מסוכן. שורש טרי נחשב טוב בהרבה משורש מיובש, ושורש שנעקר בשלמותו ונשמר כראוי עשוי להימכר במחיר הגבוה פי כמה ממשקלו בכסף.
התכונה הזו יוצרת מקצוע שלם של ציידי מנדרייק. הם אינם מחפשים מפלצת שאפשר להרוג אלא כתם עלים קטן על הקרקע. שעות של חיפוש מסתיימות לעיתים ברגע אחד של עבודה מדויקת — או ברגע אחד שבו מישהו חסר סבלנות מחליט למשוך את השורש ביד.
יש גם אמונות רבות בנוגע למקומות שבהם הוא גדל. מסורות מסוימות טוענות שמנדרייק צומח במקום שבו נשפך דם אל האדמה, ולכן ניתן למצוא אותו ליד שדות קרב ישנים, בתי קברות, מקומות הוצאה להורג וחורבות שבהן מתו אנשים רבים. חוקרי טבע מציינים שהצמח גדל היטב גם במקומות שבהם איש לא מת מעולם, אך העובדה שהוא נפוץ בקרקעות שהופרעו בעבר רק חיזקה את הסיפורים.
⚔️ המנדרייק בקרב
למעשה אין קרב עם מנדרייק. הוא אינו מסוגל לנוע, להגן על עצמו או לתקוף אדם העומד לידו. אם איש אינו מנסה לעקור אותו, הוא אינו מסוכן יותר מצמח בר.
המפגש כולו הוא מבחן של הכנה וזהירות. הסכנה נוצרת כאשר מישהו מבקש לקחת את השורש. מי שמתייחס אליו כאוצר שצריך פשוט לחפור ולהרים מפעיל בעצמו את ההגנה היחידה של הצמח.
מנדרייק נעקר פולט את צווחתו מיד. כל מי שנמצא בטווח השמיעה חייב להתמודד עם הפחד שהיא מעוררת. הקושי גדל במיוחד כאשר כמה אנשים עומדים קרוב לצמח, משום שפאניקה של אדם אחד עלולה להדביק את האחרים גם לאחר שההשפעה הראשונית חלפה. אדם שבורח בתוך יער, חורבה או שטח הררי עלול להיפגע מן המנוסה יותר מאשר מן הצווחה עצמה.
מכאן שגם כלי הנשק אינם מועילים. חץ, חרב או גרזן יכולים להרוס את הצמח, אך בכך גם להרוס את מה שהופך אותו לבעל ערך. המטרה אינה להביס את המנדרייק אלא להוציא אותו מן הקרקע שלם, בלי לעמוד לידו כשהוא צורח.
✨ יכולות מיוחדות
צווחת העקירה. כאשר מנדרייק נעקר מן האדמה הוא משמיע צווחה על־טבעית. כל מי ששומע אותה חייב לעבור מבחן אימה חמור. כישלון יכול לגרום לקיפאון, מנוסה, אובדן ריכוז או תגובת פחד חריפה אחרת. במשחק: כל מי שבטווח 30 מטרים: מבחן אימה ב־40-; בכישלון קיפאון או מנוסה במשך 1D6 סיבובים. אוזניים אטומות בשעווה או בבד: המבחן ללא עונש.
כלב על החבל. השיטה המסורתית לעקירת מנדרייק היא לשחרר את האדמה סביבו, לקשור אליו חבל ארוך ולגרום לבהמה לבצע את המשיכה האחרונה בזמן שהאוסף נמצא במרחק בטוח. אפשר להחליף את הבהמה במנגנון, בקסם או בכל אמצעי אחר המאפשר עקירה מרחוק.
אינו מסוכן כשהוא נטוע. המנדרייק אינו נע ואינו תוקף. כל עוד אינו נעקר מן הקרקע, אין לו כל דרך לגרום נזק ישיר.
שווה הרבה. שורש מנדרייק שלם הוא רכיב אלכימי וקסום יקר מאוד. ערכו עולה ככל שהשורש שלם, גדול ודומה יותר בצורתו לגוף אנושי.
שורש עדין. חיתוך או שבירה של חלקים מן השורש מפחיתים מאוד מערכו. לכן הרס הצמח מרחוק הוא פתרון בטוח אך בדרך כלל מפספס את הסיבה שבגללה חיפשו אותו מלכתחילה.
🗺️ תפוצה
מנדרייק גדל בעיקר באזורים ממוזגים וחמים בעלי קרקע עמוקה ורכה יחסית. הוא מוכר בגוסיה, בדרום סרמלי ובחלקים מתרבניה, ובמיוחד בשולי יערות, בשדות נטושים, סביב חורבות ובקרקעות שלא עובדו במשך שנים.
באזורים מיושבים ניתן למצוא אותו לעיתים ליד דרכים ישנות, בתי קברות נטושים ואדמות חקלאיות שנעזבו. בגוסיה ידועים אוספי צמחים המחפשים אותו סביב חורבות עתיקות ומקומות שבהם ערי־מדינה קודמות ננטשו. בדרום סרמלי הוא מופיע לעיתים בקרקעות לחות סמוך לטירות ומבצרים חרבים, ובתרבניה הוא נמצא גם בשולי יערות ומקדשים קדומים.