ספר יצורים מיתולוגיים 1 - מעוצב - ערכים משחקיים · מגדיר היצורים — סדר א״ב

2.15 ג

2.15.1 ✨ גולם

אדם עשוי עפר שהופעל במילה כתובה. הוא חזק ונאמן לחלוטין ואין בו שיקול דעת כלל, ולכן הסכנה האמיתית שבו היא כמעט תמיד הפקודה שניתנה לו.

הגולם הוא יצור מלאכותי בדמות אדם, המעוצב מעפר, בוץ או חימר ומונפש באמצעות מילה כתובה. גופו גס וכבד, ולעיתים ניכרים בו עדיין סימני הידיים שעיצבו אותו: אצבעות שאינן שוות באורכן, פנים כמעט חסרות הבעה, כתפיים רחבות מדי או עור שעליו נסדק החימר והתייבש. אין צורך שיהיה יפה או אפילו דומה מאוד לאדם. די בכך שגופו בנוי בצורה המאפשרת לו לעמוד, ללכת, לשאת ולהכות.

הדבר שמבדיל את הגולם כמעט מכל יציר מלאכותי אחר הוא שאין בתוכו באמת אישיות. הוא אינו חיה שניתן לאלף, אינו הומונקולוס המסוגל לפרש הוראות ואינו משרת קסום שמבין את רצון אדונו. אין לו רצון, פחד, חמלה, סקרנות או אפילו תפיסה אמיתית של משמעות. יש לו רק פקודה.

הפעלת גולם נעשית באמצעות כתב. בשיטות מסוימות מונח בפיו פתק הנושא את המילה המפעילה; בשיטות אחרות נחרת או נכתב סימן על גופו. כל עוד הכתב נשאר במקומו, העפר נע כאילו היה בשר. כאשר הוא מוסר או מושחת בדרך הנכונה, כוח החיים המלאכותי נעלם ברגע אחד והגולם חוזר להיות מה שהיה מלכתחילה: ערמת חומר חסרת חיים.

השליטה בו נראית בתחילה כיתרון מושלם. גולם אינו מבקש שכר, אינו מתעייף מתפקידו ואינו שואל מדוע עליו לציית. אם נצטווה לעמוד ליד דלת, הוא יעמוד שם יום ולילה. אם נצטווה לסחוב אבנים, הוא יעשה זאת עד שלא יישארו אבנים. אם נצטווה למנוע מעבר, הוא יעמוד מול הדרך גם כאשר מאה לוחמים ניצבים מולו.

אולם אותה צייתנות מוחלטת היא גם הסכנה הגדולה ביותר שבו. הגולם מבצע את הפקודה כפי שנאמרה, לא כפי שהיוצר התכוון אליה. הוראה כמו "אל תיתן לאיש לעבור" אינה מבחינה בין אויב, שליח, מרפא או אפילו היוצר עצמו, אלא אם הדבר נאמר במפורש. פקודה כגון "מלא את הבית במים" אינה מסתיימת כאשר הדליים מלאים או כאשר הרצפה מוצפת; היא מסתיימת רק כאשר התנאי שנקבע בפקודה התממש או כאשר הגולם מושבת.

הוא גם אינו לומד מטעות. גולם שנתקע בראשו במשקוף לא יסיק שעליו להתכופף בפעם הבאה אם אין בפקודתו דבר המאפשר התאמה כזאת. אם הדרך הישירה חסומה, הוא עשוי להמשיך לדחוף את אותו מכשול שוב ושוב. מצד שני, אם הפעולה הבסיסית נמצאת במסגרת הפקודה, הוא מסוגל לבצע אותה בהתמדה מפחידה. גולם שנצטווה "לשבור את הדלת" אינו מתייאש לאחר עשר מכות, חמישים או מאה.

מכאן נובעת האימה האמיתית של גולם שנמצא ללא יוצר חי. במשך עשרות שנים הוא יכול להמשיך לבצע הוראה שהייתה הגיונית לחלוטין בזמן שניתנה וכעת נעשתה אבסורדית או קטלנית. גולם שהוצב לשמור על מחסן עשוי להגן על חדר ריק לאחר שכל תכולתו נרקבה. גולם שנצטווה להביא אבנים לבניית חומה עשוי להמשיך לגרור אבנים אל המקום גם לאחר שהעיר עצמה חרבה.

אין בגולם נטייה מוסרית משלו. גולם שנוצר בידי אדם רחום יכול להציל אנשים, לשאת פצועים ולשמור על כפר. גולם שנוצר בידי רודן יכול למחוץ את אויביו באותה אדישות. לכן מי שרואה גולם בפעולה לומד לעיתים קרובות יותר על יוצרו מאשר על היצור עצמו. השאלה החשובה אינה "מה הגולם רוצה?", משום שהתשובה היא תמיד "שום דבר". השאלה היא "מה אמרו לו לעשות?"

מבחינה גופנית הוא חזק מאוד. החימר המונפש דחוס וכבד, וגוף שאינו בנוי מרקמות חיות אינו חושש מפציעות כפי שאדם חושש מהן. סכין יכולה לחתוך בו ופטיש יכול לשבור חלקים ממנו, אך אין לו דם לאבד ואין כאב שיגרום לו לעצור. הוא ממשיך לפעול כל עוד הקסם שמניע אותו והמבנה הפיזי שלו מאפשרים זאת.

⚔️ הגולם בקרב

הגולם אינו מנהל קרב במובן הרגיל. הוא אינו בוחן את היריבים, אינו מנסה להפחיד אותם ואינו מחפש את החלש או המסוכן ביותר. כל התנהגותו נקבעת על פי הפקודה שקיבל. אם נצטווה לחסום דלת, הוא יילחם במי שמנסה לעבור אותה. אם נצטווה להרוג אדם מסוים, הוא יתעלם לעיתים מאויבים אחרים כל עוד אינם מונעים ממנו להגיע למטרה.

התקפתו העיקרית פשוטה בהתאם: אגרוף כבד של חימר ועפר דחוס. אין בה תחכום, אך עוצמתה עצומה. גולם מסוגל להכות שוב ושוב באותה מטרה, לדחוף יריב אל קיר או למחוץ דבר שנמצא לפניו. הוא אינו חושש לקבל מכה בתמורה ולכן אינו נלחם בזהירות כפי שאדם היה נלחם.

כוחו־סבל הגבוה והגנתו הופכים ניסיון להשמידו בדרך רגילה למלאכה ארוכה ומסוכנת. חשוב מכך, הפחד, הכאב והרעלים שבעזרתם אפשר לעצור יצורים רבים אינם מועילים מולו. איום אינו גורם לו להסס, פציעה אינה מכעיסה אותו, וחנק אינו משנה דבר ליצור שאינו נושם.

לכן הדרך החכמה להכריע גולם אינה בדרך כלל להתחרות איתו בכוח. צריך להגיע אל הדבר שמניע אותו. אם ניתן להסיר את הכתב, למחוק את האות המפעילה או לשלוף את הפתק מפיו, כל כוחו נעלם ברגע. יצור שלפני שנייה היה מסוגל לרסק שריון מתמוטט לערמת עפר.

הקושי, כמובן, הוא להגיע לשם. גולם אינו משתף פעולה עם מי שמנסה לפתוח את פיו, ולא תמיד ברור היכן נמצא סימן ההפעלה. לעיתים הדרך אל נקודת ההשבתה מסוכנת יותר מקרב רגיל, אך היא גם היחידה שמסיימת את הבעיה בוודאות ובמהירות.

אפשר גם לנצל את פקודתו נגדו. גולם שומר אינו בהכרח תוקף אדם שאינו מנסה לעבור. גולם שנשלח להביא חפץ עשוי להתעלם ממי שמניח לו לקחת אותו. אם מבינים את הניסוח המדויק של ההוראה, אפשר לעיתים לעבור ליד יצור עצום וחזק מבלי להילחם בו כלל.

✨ יכולות מיוחדות

אין בו דעת. לגולם אין שיקול דעת כלל. הוא מבצע פקודה כלשונה ולא על פי כוונת מי שנתן אותה, ואינו מפסיק מעצמו רק מפני שהתוצאה נעשתה מסוכנת, מגוחכת או חסרת טעם.

השם שבפיו. כוחו של הגולם תלוי בכתב המפעיל אותו. הסרת האות המתאימה, מחיקת הסימן או שליפת הפתק שמניע אותו מחזירות אותו לעפר מיד. אין צורך להפחית את כוח־סבל שלו קודם לכן. במשחק: הגעה אל הכתב: פגיעה מכוונת ב־250- לסיכוי לפגוע, או אחיזה מוצלחת (מבחן כוח מול כוחו) ופעולה נוספת להסרתו.

חסר חיים. הגולם חסין לחלוטין לרעל, לפחד, לכאב ולחנק. אין לו גוף חי במובן הרגיל, ולכן השפעות התלויות במערכות חיים אינן פועלות עליו. במשחק: חסין לרעל, לאימה, לחנק, לשינה ולכל כישוף הפועל על גוף חי או על תודעה.

נאמנות מוחלטת. הגולם אינו בוגד ביוצרו ואינו ניתן לשכנוע לעבור צד. עם זאת, נאמנות זו אינה כוללת הבנת כוונות: פקודה גרועה נשארת פקודה גרועה גם אם היא מזיקה למי שנתן אותה.

אינו מתעייף. כל עוד הוא פעיל, הגולם מסוגל להמשיך לבצע אותה משימה ללא מנוחה. הוא אינו משתעמם, אינו מאבד סבלנות ואינו מוותר.

🗺️ תפוצה

לגולם אין תפוצה טבעית. כל גולם שנמצא בעולם נוצר בידי מישהו, ולכן הוא מופיע בעיקר במקומות שבהם פעלו קוסמים, מלומדים או בעלי מלאכה בעלי ידע עתיק.

בגוסיה נמצאו גולמים בחורבות עתיקות, במרתפים של ערי־מדינה ובמבנים שבהם שימשו בעבר כשומרים וכפועלים שאינם מתעייפים. בסרמלי מוכרים סיפורים על גולמים שנותרו בטירות נשכחות וממשיכים לשמור על שערים או מחסנים זמן רב לאחר מות בעליהם. בתרבניה נתגלו פרטים במקדשים קדומים ובאתרים נטושים שבהם נשמרו פקודות מתקופה שאיש אינו יודע עוד לפרש.

אוגלו נלחם בלוחמים משוריינים על חומת עיר בוערת, בשעת שקיעה. ערך „אוגלו”, עמ׳ 13