ספר יצורים מיתולוגיים 1 - מעוצב - ערכים משחקיים · מגדיר היצורים — סדר א״ב

2.12 ב · 🐾 בונאקון

שור שקרניו מכורבלות לאחור ולכן אינו יכול לנגוח כמו שצריך, והוא נלחם בהתזה בזמן שהוא בורח. הוא כמעט אף פעם לא ההרג — הוא הבלגן שאחריו.

הבונאקון הוא בעל חיים גדול וכבד הדומה במבט ראשון לשור פרא. גופו מוצק, כתפיו רחבות ורגליו קצרות וחזקות, אך לאורך צווארו צומחת לעיתים רעמה גסה המזכירה יותר את זו של סוס. צבע פרוותו נע מחום כהה ועד שחור־אדמדם, והוא עשוי להגיע לגודלו של פר גדול ואף לעבור אותו במעט. אילו היה מסתמך על מראהו בלבד, לא היה הבונאקון יוצא דופן במיוחד בין חיות הערבה הגדולות.

המאפיין הראשון שמבדיל אותו משור רגיל הוא קרניו. הן עבות וחזקות, אך במקום לצמוח קדימה או לצדדים הן מתעקמות לאחור ומתפתלות לעבר הראש. המבנה נראה מרשים, אך כמעט חסר ערך בלחימה. הבונאקון אינו מסוגל לנגוח כראוי, וקצות הקרניים מופנים בזווית כה גרועה עד שקשה לו אפילו להשתמש בהן להגנה עצמית. בעימות חזיתי עם טורף גדול הוא נמצא אפוא בעמדה גרועה בהרבה משור פרא.

הטבע פיצה אותו בדרך אחרת.

כאשר הבונאקון נבהל, הוא אינו מסתובב להילחם. הוא בורח. תוך כדי ריצה הוא מסוגל להתיז מאחוריו זרם רחב של הפרשה סמיכה, חריפה וצורבת. החומר ניתז למרחק ניכר ומתפזר על פני השטח שמאחוריו, כך שטורף או צייד המנסה לרדוף בקו ישר עלול למצוא את עצמו מכוסה בו בתוך רגע.

ההפרשה אינה סתם צואה בעלת ריח רע. היא חריפה מאוד ומסוגלת לצרוב עור חשוף, לגרום לעיניים לדמוע ולהפוך נשימה לקשה. על פרווה היא עלולה ליצור כוויות שטחיות, ועל עור רגיש היא משאירה אדמומיות וכאב. לעיתים היא אפילו מחממת את הקרקע או מעלה ממנה אדים קלים, במיוחד כאשר הבונאקון נמצא בלחץ גדול.

הריח גרוע כמעט כמו הצריבה. הוא נדבק לבגדים, לשיער, לפרווה ולעור ונשאר שם שעות ארוכות. שטיפה במים בלבד אינה תמיד מספיקה, ולעיתים נדרש חול, אפר, עשבים חריפים או סבון כדי לסלק אותו. ציידים שטעו לרדוף אחרי בונאקון מספרים שהפגיעה עצמה חולפת הרבה לפני הריח.

משום כך הבונאקון הוא בעל חיים שרוב הטורפים לומדים במהירות לעזוב במנוחה. זאבים צעירים עשויים לנסות לרדוף אחריו פעם אחת; לעיתים קרובות אין צורך בפעם שנייה. טורפים גדולים וחכמים יותר מנסים להתקרב מן הצד או מן הקדימה, ואם הבונאקון מבחין בהם בזמן הוא פשוט פונה לברוח כשהחלק המסוכן ביותר שלו מופנה בדיוק אל הרודף.

הבונאקון אינו תוקפני מטבעו. הוא ניזון מעשבים, שיחים נמוכים, שורשים ועלים, וחי בדרך כלל בעדרים קטנים של כמה פרטים. הוא מעדיף אזורים פתוחים שבהם הוא יכול לראות סכנה מרחוק ולברוח לפני שהטורף מגיע לטווח מגע. כאשר אינו מאוים הוא רגוע למדי, ולעיתים אף אדיש לנוכחות יצורים תבוניים כל עוד אלה שומרים מרחק.

עדר שנבהל הוא עניין אחר לגמרי. כמה בונאקונים הבורחים יחד מסוגלים להפוך שביל, מחנה או קטע דרך למקום שאיש אינו רוצה לעבור בו. ההפרשות מתערבבות באבק ובבוץ, בעלי חיים נבהלים, סוסים מסרבים להתקדם ואנשים עסוקים יותר בניסיון לנקות את עצמם מאשר במרדף אחר העדר.

מסיבה זו הבונאקון כמעט לעולם אינו זכור כיצור שהרג מישהו. הוא זכור כיצור שהרס יום שלם.

שיירה שנבהלה מעדר בונאקונים עלולה לאבד זמן יקר, מזון שנפגע מן ההתזה עשוי להיזרק, בגדים וציוד יכולים להפוך בלתי שמישים למשך שעות, וסוסים שנבהלו מן הריח עשויים לברוח. לעיתים הנזק המעשי גדול בהרבה מכל פציעה שהיצור היה מסוגל לגרום בקרב רגיל.

הקרניים חסרות התועלת שלו הפכו אותו גם למטרה קלה יחסית לציידים שאינם מכירים את מנגנון ההגנה שלו. מרחוק הוא נראה כמו שור גדול שאיבד את יכולת הנגיחה שלו. הדבר גורם לא פעם לצייד חסר ניסיון לחשוב שהמרדף יהיה פשוט.

זו בדרך כלל הטעות האחרונה שהוא עושה באותו יום.

⚔️ הבונאקון בקרב

הבונאקון אינו בנוי לקרב ישיר. אם הוא יכול לברוח, הוא בורח. אם נתיב הנסיגה פתוח, הוא כמעט לעולם לא מסתער על אויב ולא מנסה להכריע אותו באמצעות כוח.

ברגע שהוא חש בסכנה הוא מפנה את גופו כך שאחוריו פונים לעבר האיום ומתחיל להתרחק. אם האיום ממשיך לרדוף, הוא מפעיל את אמצעי ההגנה העיקרי שלו ומתיז לאחור. הפעולה אינה מחייבת אותו לעצור, ולכן הוא יכול להמשיך לצבור מרחק בזמן שהרודפים נאלצים להתמודד עם הפגיעה.

ההתזה יעילה במיוחד במסדרונות, דרכים צרות, מעברי הרים ושבילים בין שיחים. במקומות כאלה קשה לעקוף את הזרם או להתקרב מן הצד. לעומת זאת, בשטח פתוח יכול רודף מהיר לנסות להתקדם בקשת רחבה ולהגיע אל צדו של הבונאקון במקום לרוץ ישירות מאחוריו.

מי שנפגע אינו בהכרח יוצא מן הקרב, אך הוא עלול להיפגע בעיניים, להתחיל להשתעל או לאבד ריכוז בשל הצריבה והריח. גם אם אין פציעה חמורה, די בכך כדי לעצור מרדף.

אם הבונאקון נלכד ואין לו דרך לברוח, הוא מסוגל לבעוט ברגליו האחוריות ולדחוף באמצעות ראשו וכתפיו. הקרניים כמעט שאינן משמשות אותו. גם במצב כזה הוא מחפש קודם כול פתח לבריחה ולא הזדמנות להרוג.

עדר בונאקונים מסוכן יותר מפרט יחיד בעיקר בגלל הכאוס שהוא יוצר. בעלי החיים בורחים לכיוונים שונים, מתנגשים בחפצים, מפילים ציוד ומכסים שטח גדול בהתזה צורבת. הקרב עצמו עשוי להסתיים בתוך רגעים, אך לאחריו נשאר בלגן שממשיך להשפיע זמן רב.

✨ יכולות מיוחדות

קרניים חסרות תועלת. קרני הבונאקון מסולסלות לאחור ואינן מתאימות לנגיחה או ללחימה רגילה. הוא כמעט שאינו משתמש בהן בקרב.

נסיגה בהתזה. בזמן בריחה הבונאקון מסוגל להתיז לאחור חומר צורב ומסריח. הפגיעה גורמת כאב, גירוי וצריבה, והריח נצמד לבגדים ולעור במשך שעות. במשחק: התזה לאחור עד 10 מטרים: 1D6 נזק צריבה, והנפגע נלחם ב־125- במשך 1D4 סיבובים. הריח מטיל 50- על התגנבות במשך שעות.

בריחה תוך כדי התקפה. הבונאקון אינו צריך לעצור כדי להשתמש בהתזה. הוא יכול להמשיך להתרחק באותו זמן, ולכן מרדף ישיר אחריו מסוכן במיוחד. במשחק: ההתזה אינה מחייבת עצירה: באותו סיבוב הוא נע במלוא מהירותו.

בעיטה אחורית. אם יריב מצליח להתקרב למרות ההתזה, הבונאקון מסוגל לבעוט ברגליו האחוריות בעוצמה של שור גדול. במשחק: נגד יריב שמאחוריו: נזק 2D6+2 (טבלת נזק: כהים גדולים).

בהלת עדר. כאשר כמה בונאקונים בורחים יחד, הם יוצרים במהירות אזור מבולגן ומסוכן למעבר. ריח, התזה ובעלי חיים דוהרים עלולים לשבש שיירות, מחנות וקווי תנועה גם בלי לגרום לפציעות חמורות. במשחק: שיירה או מחנה שבדרך העדר: כל אחד עובר מבחן זריזות או סופג 1D6 נזק רמיסה; בהמות רתומות נבהלות ונמלטות לשעה.

🗺️ תפוצה

הבונאקונים נפוצים בעיקר בשטחי המרעה ובערבות של גוטורו. אוכלוסיות גדולות במיוחד חיות בערבות העדרים, שם הם נודדים לצד עדרי אוכלי עשב אחרים בעקבות מים וצמחייה עונתית.

עדרים קטנים יותר נמצאים בשוליו של מדבר אמגש, באזורים שבהם המדבר מתחלף בסוואנה ובמישורי עשב יבשים. הם נמנעים מלב המדבר, משום שהם זקוקים למזון רב ולמקורות מים סדירים.

אוכלוסיות נוספות קיימות בחלקים הפתוחים של הוונה ובדרום תרבניה. הם מעדיפים מישורים, גבעות נמוכות ועמקים רחבים, ואינם מסתדרים היטב ביערות צפופים או בביצות.

באזורים שבהם הם נפוצים, רועי צאן ושיירות מכירים היטב את הדרך הנכונה להתנהג כאשר עדר מופיע על הדרך: לא לצעוק, לא להבהיל אותו, ובעיקר לא לרדוף אחריו.